בחזרה למתקן "חולות"

מתקן השהייה "חולות"

בית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים בתל אביב קיבל את עמדת המדינה ודחה בקשות רשות ערעור שהוגשו על ידי אזרחים אריתראים השוהים בארץ מעל ארבע שנים וזומנו מחדש לתקופת שהייה של שנה במתקן "חולות" שבנגב. המסתננים ביקשו לערער על החלטת בית הדין לעררים – המבקר את החלטות רשות האוכלוסין וההגירה – אשר דחה את בקשתם להוציא צו ארעי שיקפיא את שילוחם למתקן חולות.

בדצמבר 2014, בתיקון לחוק למניעת הסתננות, נקבע כי ממונה ביקורת הגבולות רשאי לזמן מסתננים אשר קיים קושי לגרשם למדינת המוצא, למרכז השהייה בו יוחזקו עד שניתן יהיה לגרשם למדינה שלישית עמה נחתם הסדר, או עד לתקופת שהייה מקסימאלית של 20 חודשים במתקן. לפני חודשיים "תיקן" בג"צ את החוק וקבע כי תקופת השהייה ב"חולות" תקוצץ לשנה.

ב"נוהל הוצאת הוראת שהייה" שפרסמה רשות ההגירה בינואר השנה, נקבע כי המוזמנים למתקן חולות יהיו מסתננים גברים שרישיונם ל"ישיבת ביקור זמני" (כלומר לתנועה חופשית) בישראל פג, ובתנאי שהם אינם הורים לילדים. בנוהל נקבע כי למתקן חולות לא יזומנו שנית נשים, או מסתננים שהנם קטינים או בני 60 ומעלה, או בעלי משפחות. לאלו המוזמנים ל"חולות" ייערך קודם כל שימוע, בו יתאפשר להם להיות מיוצגים על ידי עורך דין.

לדברי עו"ד רוזי נמר, המייצגת מסתננים אריתראים שבקשתם להוצאת צו ארעי להקפאת זימונם ל"חולות" נדחתה כאמור, משרד הפנים שינה כמה פעמים בחודשים האחרונים את הקריטריונים לשליחת מסתננים למתקן. בדצמבר 2014 נקבע כי ל"חולות" יזומנו שנית מסתננים שנכנסו לארץ עד מאי 2009 ואשרתם פגה. בחודש שעבר, הקריטריון עודכן ונקבע כי המסתננים המועמדים לזימון למתקן הם כאלו שנכנסו לארץ עד יולי 2011. כעת, בעקבות הבקשות שהגישה לבתי המשפט, שבהן תקפה את ה"אכיפה הבררנית" רק כנגד מסתננים ותיקים השוהים מספר שנים בישראל, טוענת עו"ד נמר, כי רשות ההגירה מחקה כליל את הקריטריון הקשור לתאריך הכניסה לישראל, כך שלזימון למתקן אין קשר למידת ה"וותק" בארץ.

בבקשת רשות הערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי, בשמם של 12 מסתננים, קבלה עו"ד נמר על כך שמשרד הפנים בחר תחילה להחיל את ההסדר של הזימון המחודש למתקן "חולות" דווקא על מסתננים השוהים בישראל מעל ארבע שנים. עו"ד נמר כתבה כי "ככל ותכלית החוק היא מניעת השתקעות בישראל, הרי שיש ליישמו דווקא על מסתננים חדשים, אשר לא הספיקו להשתקע בישראל ולא חיו כאן במשך מספר שנים, ולא על מסתננים אשר נכנסו לארץ זה מכבר, הספיקו לחיות כאן חיים נורמטיביים, מצאו עבודה קבועה ויצרו קשרים חברתיים". עורכת הדין טענה עוד, כי מאחר שמתקן חולות יכול להכיל עד 3,000 שוהים בלבד, לא ברור כיצד בוחר משרד הפנים את המוזמנים למתקן, כאשר לפי נתוני רשות ההגירה (נכון ליולי 2015) שוהים בארץ 45 אלף מסתננים ורק כ-1,650 עזבו מתחילת השנה למדינת מוצאם או למדינה שלישית ב"הליך יציאה מרצון".

“במבחן המציאות, לא יכולה רשות ההגירה להפנות את כל מי שעונה לקריטריונים למתקן, והיא בוחרת באופן שרירותי בלבד את אלו שיזומנו ועורכת מסע דיג בין קהילת המסתננים", טענה עו"ד נמר. 

המדינה, מצדה, הגיבה כי טענות המסתננים כפי שעלו בבקשה לבית המשפט הן כלליות בלבד, לא התייחסו לנסיבות הפרטניות האישיות, ונועדו רק לעכב באופן גורף התייצבות מסתננים במתקן "חולות".

השופטת צילה צפת

השופטת צילה צפת קיבלה עמדה זו וקבעה כי אכן הבקשות שהוגשו לה על ידי מסתננים שונים הן "כוללניות, וקבלתן תהווה עצירה גורפת של הוראות השהייה כפי שהוצאו, עת נקבע לא אחת כי קיים אינטרס לגיטימי של הרשות במניעת השתקעות מסתננים במרכזי ערים".

עוד הוסיפה השופטת צפת: "לא מצאתי כי ייגרם נזק בלתי הפיך היה וצו השהייה ייכנס לתוקפו טרם מתן החלטה בבקשה לצו הביניים ובערר".

עו”ד נמר מסרה בתגובה להחלטה: "מדובר בהחלטה לדחות בקשת רשות ערעור על החלטות בית הדין לעררים שלא ליתן למבקשים צווים ארעיים. הבקשות למתן צווי ביניים עדיין עומדות תלויות וטרם הוכרע בהן דבר. המבקשים מכבדים את החלטת בית המשפט, ואמנם בשל פגיעה עמוקה בזכויות בסיסיות,הם ישקלו את המשך צעדיהם".