 |
| משה לוגסי |
סוהר באגף הפרדה ארצית בכלא רמון ריסס גז פלפל לעבר האסיר משה לוגסי (22), רק בגלל שלא התעורר בזמן לספירת הבוקר. כך טוענת פרקליטתו של לוגסי, עו"ד אתנה אדרי, במכתב תלונה שהעבירה לנציב שב"ס, למפקד הכלא ולקצינת האסירים במתקן הכליאה.
לוגסי שפוט לשש שנים וחצי לאחר שהורשע בזריקת רימון לעבר בית משפחת מכלוף בבית שקמה. בעבר נקשר שמו מודיעינית לארגונו של דומרני.
לטענת לוגסי, בשבת האחרונה (15.8), הוא לא התעורר לספירת הבוקר, אותה ערך באגף מפקד המשמרת. לוגסי טוען, כי לא שמע שפנו אליו, קראו לו או ניסו להעיר אותו משנתו, אלא רק בעקבות תחושת חנק שאחזה בו, צריבה בגרון וריח גז חריף. לטענתו, תוך כדי שנחנק הוא החל לזעוק לעזרה, אבל מפקד המשמרת ניגש אליו ואמר לו: "אתה כלב, אתה יכול למות בחדר מצידי!!!" – כך לטענת לוגסי.
"התנהגותו האלימה של מפקד המשמרת הינה פסולה, לא מידתית, מעבר לנדרש, לא הומנית וחורגת מסמכויותיו ולא מגובה בשום נוהל ואינה מעוגנת לא בחוק ולא בפקודת הנציבות", טוענת עו"ד אדרי, שאף מציינת במכתבה כי לוגסי הינו אסיר הסובל מאסטמה – דבר שידוע לגורמים הרלוונטיים בשב"ס, לנוכח העובדה שהוא מטופל בתרופות מתאימות.
עוד טוען לוגסי באמצעות עו"ד אדרי, כי הוא לא נלקח לבדיקה רפואית לאחר המקרה, ותלונתו לגבי מצבו הבריאותי באותו רגע זכתה להתעלמות מוחלטת מצד מפקד האגף.
עוד לפי התלונה, לאחר מספר שעות, ב"בדיקת סורגים" שנערכה באגף, נכנס מפקד המשמרת לתאו, והוציא ממנו את הכיסא שרוסס בגז פלפל. לאחר מכן, כך לדבריו, פנה אליו ואמר לו: "תגיד תודה שלא שלחתי אותך לטיפול נמרץ". בשלב זה, כך לטענת לוגסי, הוא שאל את מפקד המשמרת "האם אתה פועל כחוק?". לטענתו, הסוהר השיב לו: "אני החוק ואני יכול לעשות מה שאני רוצה בגיבוי מלא של ההנהלה".
 |
| עו"ד אתנה אדרי |
"השימוש בגז שווה משקל לשימוש בשוקר או אלה וזה רק במקרה שהסוהר חש מצוקה ועליו לפעול באופן מיידי מתוך אינטרס לשמירה על חייו", מדגישה עו"ד אדרי במכתבה, "במקרה זה לא התקיים ולו אחד מן הקריטריונים האלה".
קצינת האסירים בכלא השיבה לעו"ד אדרי במכתב משלה. "תלונתך נבדקה על ידנו ועלה כי לא נמצא פגם בהתנהלות מי מאנשי הסגל", כתבה הקצינה, "התלונה הועברה ליחידה הארצית לחקירת סוהרים (יאח"ס) בהתאם לבקשתך".
רוצה להשתקם
בתוך כך, וללא קשר לתקרית הנוכחית, לוגסי הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בה הוא מלין על החזקתו בהפרדה ארצית. על פי המודיעין, כיום המידע המודיעיני מצביע על כך שלוגסי מסוכסך הן עם ארגון דומרני והן עם ארגונם של האחים שלמה. מנגד, בסביבתו של לוגסי טוענים כי אין לו סכסוך עם אף אחד – כך שאין כל הצדקה על החזקתו בהפרדה ארצית.
לוגסי, השוהה בהפרדה ארצית מזה כשנתיים, כותב בעתירתו: "בלתי אפשרי מבחינתי להיות בהפרדה גם בגלל המאסר הממושך וגם בגלל גילי הצעיר. כל החיים לפניי, אני רוצה להשתקם, לרכוש כלים כדי לא לחזור שוב לבית הסוהר. שב"ס מונע ממני כל אפשרות להשתקם. מצבי הנפשי מידרדר, אני לא מקבל את הטיפול הנפשי שיעזור לי להתמודד עם ההפרדה. הגשתי בקשות חוזרות ונשנות לצאת לאגף שמור ולא נעניתי".
 |
| תא בהפרדה ארצית |
לוגסי, ששב"ס מונע ממנו ביקורים פתוחים מזה כחמישה חודשים, מוסיף בעתירה: "באגף השמור קיימים אותם תנאי ביטחון כמו בהפרדה. אינני אסיר בעייתי. כל עניין ההפרדה, על פי טענות שב"ס, הוא כדי לשמור על חיי, אבל מה ששב"ס עושה הוא ההפך הגמור, כי הוא פוגע בסיכויים שלי להשתקם ולמנוע את החזרה שלי לבית הסוהר. כל יום שעובר מקטין את הסיכוי שלי לצאת שפוי מההפרדה. אבקש מבית המשפט לסיים את המחדל הזה ולהורות לשב"ס להוציא אותי לאגף שמור בהקדם האפשרי".
טענות נוספות של לוגסי נוגעות לתנאים בהם הוא כלוא. לדבריו, מדובר בתנאים מחפירים ולא הומאניים. בני משפחתו מספרים כי לוגסי ואסירים אחרים בהפרדה סובלים ממכת עכברים, פשפשים וצחנה של ביוב.
הדיון בעתירתו של לוגסי נקבע ל-8 בספטמבר, בפני השופט גד גדעון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
משב"ס נמסר בתגובה: ״תלונתו של האסיר הועברה לבדיקת היחידה לחקירות סוהרים ויש להמתין לתוצאותיה. האסיר מוחזק בתנאי הפרדה עפ״י הנהלים ואישור בימ״ש כמתחייב״
| קולה של אמא
חגית לוגסי, אמו של משה, לא יכלה להישאר אדישה לתנאים בהם כלוא בנה ובעקבות התקרית שבה רוסס גז לעבר בנה היא תוקפת את התנהלות שב"ס, ואף שוקלת לשבות רעב מול ביתו של שר הפנים. "אני אמא לבן ששוהה בהפרדה ארצית כשנתיים בתנאים מחפירים ומזלזלים מצד הסוהרים וההנהלה בכלל. לא פעם נתקלתי בניתוקי טלפון בפנים בזמן שהתקשרתי לשאול לשלום הבן שלי שלא התקשר כמה ימים", היא אמרה בשיחה עם "פוסטה". "במוצאי שבת האחרונה, בני התקשר אלי מבוהל ונאנח מסבל", מוסיפה האם המודאגת לספר, "כששאלתי אותו מה קרה, הוא אמר שסוהר השפריץ עליו גז פלפל בגלל שלא התעורר לספירה שהיתה בשש בבוקר ולא שמע שהסוהר קורא לו מעבר לדלת. באותו רגע רציתי למות. ידעתי מה הבן שלי עבר ואת החוסר אונים שהוא הרגיש וליבי נשרף. מאותו יום אינני ישנה. גם בני בקושי ישן מאז ובחרדות שמה זה יחזור על עצמו שוב. אני מקווה שהסוהר יועמד לדין על המעשה שהוא עשה ושיבינו שאסירי הפרדה ואסירים בכלל הם לא כלבים כמו שהוא כינה את הבן שלי בזמן שבני נשרף מהגז בחדר". "אני לא מבינה למה מקשים על אסירי ההפרדה תחיים גם ככה קשה להם והם מבודדים 24 שעות בתא קטן של מטר על מטר וגם ככה הם מתוסכלים. מעבר לכך, קרוב לחצי שנה לא מאשרים לי ולבנות שלי ביקורים פתוחים אלא רק מעבר לשמשת זכוכית – וזה בלי כל סיבה. הבן שלי מגיש בקשה לביקור פתוח ונענה בשלילה כל פעם מחדש וכמובן שבלי סיבה. אני רוצה לחבק ת'בן שלי, האחיות שלו רוצות לחבק אותו, לנשק אותו ואי אפשר – זה תמיד מעבר לשמשה אטומה. כולנו מתוסכלים ולא מבינים למה אין לי תשובה לתת לבנות ולמה המצב ככה. "אימי היא חולת סרטן ממאיר. אמא שלי גידלה את הבן שלי מקטנות מצבה לא טוב ומחמיר. היא מגיעה לביקורים סגורים והסברנו לשב"ס את המצב שלה וזה לא עוזר. משה נלקח ממני בגיל שנה וחצי עקב שימוש בסמים והוחזר אליי בגיל שש לאחר שהשתקמתי. כיום אני נקייה 18 שנה. הביקורים הסגורים האלה וכול הדחיות של בית הסוהר מחזירים אותי ואותו אחורה. במהלך שנים שרק ביקרתי אותו פעם בשבועיים לשעה אחת בכול פעם אם שמירה דומה לזו של היום בבית הסוהר. משה עבר מספיק טראומות בחיים שלו". |
