 |
| ניסים מור |
המחלקה לחקירות שוטרים ערערה על קולת עונשו של סגן המפכ"ל בדימוס ניצב ניסים מור, שהורשע בעבירות מרמה והפרת אמונים בשל יחסים עם שלוש שוטרות, ובהטרדה מינית של שוטרת אחת. מור נידון למאסר על תנאי, צו של"צ ופיצוי בסך 10,000 אלף שקל לכל מתלוננת. המדינה מבקשת להוסיף לעונשו רכיב של מאסר בפועל בדמות עבודות שירות.
במקביל, סנגורו של מור, עו"ד מיכה גבאי, הגיש ערעור על חומרת העונש שנגזר מבחינתו של הקצין, המבקש את ביטולה של הרשעתו בפלילים.
בערעור שהוגש על ידי פרקליטי מח"ש, נטען כי ההרשעה של מור משקפת התנהלות סדרתית של ניגוד עניינים ועשיית תפקידו "קרדום לחפור בו" לסיפוק יצרים, תוך פגיעה בשוטרות הכפופות לו, ניצול תלותן בו, פגיעה באמון השוטרים במפקדיהם ובעיקר פגיעה באמון הציבור בטוהר המידות של משטרת ישראל.
בערעור המדינה נטען כי חומרת העבירות אינה משתקפת בעונש שניתן למור, גם לאחר שהמדינה הביאה בחשבון את קבלת האחריות על ידו, את הודאתו בהזדמנות הראשונה, ואת תרומתו לציבור לאורך השנים. במסגרת ההסדר עם מור, מח"ש ביקשה לגזור עליו 6 חודשי עבודות שירות, אך בית משפט השלום דחה את עמדתה.
בערעור לבית משפט המחוזי בבאר שבע, טוענת המדינה כי בית המשפט טעה טעות נורמטיבית ומור ראוי לעונש מאסר (בצורת עבודות שירות כאמור) וכי הפעלתו של ההליך הפלילי בדרך אפקטיבית, שוויונית והוגנת, מחייבת ענישה ממשית לנאשם במעמדו של מור. לטענת מח"ש, "התיק משקף פתולוגיה מוכרת: גבר המשמש בתפקיד בכיר בארגון היררכי, מנצל את מעמדו וסמכויותיו כדי ליצור לעצמו נגישות על רקע מיני לנשים צעירות וזוטרות, הנתונות למרותו, תוך שהוא מצמצם את מרחב התמרון שלהן מכוח תלותן בו, וחותר לממש את מאווייו; כל זאת תוך פגיעה בחירותן ובכבודן של הנשים הצעירות ותוך שהוא פועל בניגוד עניינים חריף בין חובותיו הממלכתיות, הפיקודיות והמקצועיות לצרכיו האישיים".
כמו כן נטען, כי "מדובר בקצה קרחון של תופעה חברתית רחבה, שמרבית המקרים הנגזרים ממנה אינם מדווחים בשל מצוקת הנשים הנפגעות והחשש המובנה מהמחיר הכבד הכרוך בחשיפה להליך הפלילי. הדברים יפים במיוחד לגבי נשים שנפגעות במקום העבודה, ובפרט כאשר מדובר במקום עבודה היררכי, המתאפיין בהגמוניה גברית, מסוגה של המשטרה. דומה, כי הדברים ידועים". עוד מזהירה המדינה, כי פסק הדין עלול לייצב רף ענישה נמוך בעבירות אלה.
 |
||
| עו"ד מיכה גבאי |
עו"ד גבאי, סנגורו של מור, אמר: "מוטב שלא היה מוגש ערעור מטעם מח"ש. הערעור בא לעולם בשל שיקולים זרים, כדי לרצות ולהשתיק את הלחץ הציבורי בעקבות נזיפת נשיאת בית משפט השלום בראשון לציון בפרקליטות, ודחייתו על ידה של ההסדר הקל שהוצג במשפטו של נשיא בית משפט המחוזי לשעבר נצרת (יצחק כהן)". בעניינו של השופט כהן, ההסדר שהציגו הצדדים ונדחה, היה לסיום ההליך בהודאתו של כהן ובאי-הרשעה – מסוג העונש שפרקליטו של מור עותר להטיל עליו. לדברי עו"ד גבאי, "המקרה שלנו אינו דומה. העונש שבית משפט השלום גזר על הסמפכ"ל לשעבר נמצא בתוך מתחם הענישה שהציגו הצדדים, בין אי-הרשעה לעבודות שירות. לכן, לא היה מקום להגשת ערעור על ידי המדינה. מכל מקום, גם מור הגיש ערעור מטעמו בו הוא עותר לביטול הרשעתו".
נימוקי הערעור של הניצב בדימוס כוללים את תרומתו לחברה ולמשטרה; הודאתו המיידית בחקירה ושיתוף הפעולה שלו עם מח"ש, במהלכו חשף מור בפני חוקריו מקרים שלא היו ידועים להם קודם. עוד נטען בערעור, כי מור הוא הקצין היחיד מכל שורת הניצבים שהוכתמו בעבירות מין, ופוטר מהמשטרה על ידי המפכ"ל דנינו, כאשר כל הניצבים האחרים עזבו באופן מוסדר, וכתוצאה מכך נגרם לו נזק כלכלי נוסף. טענה עיקרית אחרת בערעור היא כי הרשעתו מונעת ממנו למצוא משרה ראויה ולהשתלב בעיסוק ההולם את ניסיונו וכישוריו, למשל בתפקידי דירקטור או מנכ"ל בחברות גדולות.
