 |
| השופט ריבלין |
נציב תלונות הציבור על שופטים, פרופ' אליעזר ריבלין, מצא (9.5) כמוצדקת את תלונתו של עבריין מין נגד שופטת. השופטת, שהרשיעה את העבריין בעבירת מין בקטין, אסרה את פרסום שמו של הנאשם וכל פרט מזהה שלו, אולם בגזר הדין פורסמו פרטים אינטימיים שמסר בהערכת מסוכנות מינית שנערכה לו, ושאמורה להיות חסויה.
למתלונן נודע בדיעבד כי בגזר הדין שפורסם באינטרנט נחשפים פרטים אישיים הקשורים לעברו ונותרו סודיים גם בפני ילדיו. יתרה מכך, היה זה אף המסמך הראשון שעולה כאשר מחפשים אותו ברשת. המתלונן הדגיש בתלונתו לנציב, כי לא ידע שהמידע האינטימי שמסר למעריך המסוכנות עלול להיחשף בציבור ומעולם לא נתן את הסכמתו לחשיפת המידע.
בתלונתו כתב האיש כי ידוע לו היטב שפרטי עבריין מין הם נחלת הציבור, אולם לא כך הדבר כשמדובר בפרטים אישיים שלו, שאין בהם עניין לתועלת הציבור. השופטת, הוא טען, התירה לפרסם פרטים אלה אודות עברו, התרשלה בכך בתפקידה ופגעה בפרטיותו, תוך הפרה בוטה של זכויותיו.
בתגובה טענה השופטת כי בהקראת גזר הדין הבהירה בדיוק מה מותר לפרסם ומה לא, וכי העבריין וסנגורו לא הביעו התנגדות. היא הוסיפה כי במסגרת חובת ההנמקה ראתה בדוח הערכת המסוכנות פרט רלוונטי שיש להתייחס אליו בגזר הדין.
הנציב ריבלין לא קיבל את טענתה, ואף ראה לנכון להבהיר כי לחובת ההנמקה "אין דבר וחצי דבר" עם התנהלותה. "בידי היושב בדין לנמק את הכרעתו, אך בידיו גם לגרום שחלקים ממנה יישארו חסויים", כתב.
ריבלין קבע שהתלונה מוצדקת, בין היתר בנימוק שהשופטת "לא היתה רגישה דיה לבעייתיות שבפרסום חלק זה מגזר דינה… האינטרס הציבורי הינו שהדברים שמוסר עבריין המין למעריך המסוכנות לא יהיו נחלתו של הציבור הרחב, שאחרת לא ישים בו את מבטחו והתמונה שתהא בפני המעריך תהא לוקה בחסר, עד שחוות דעתו המובאת בפני בית המשפט עלולה להיות שגויה. ראוי לשמר את תחושת הפתיחות והאמון של העבריין במעריך המסוכנות, כך שימסור לו מידע שיהיה בו כדי לתרום לגיבושה של הערכת מסוכנות אמינה ומקצועית ככל הניתן בעניינו".
