 |
| השחזור נערך בלילה (צילום ארכיון להמחשה: דוברות המשטרה) |
בית המשפט לתעבורה בחיפה זיכה נהג שפגע בצומת דרך דורי ופינסקר בחיפה, בנער בן 15 שחצה את הכביש בסמוך למעבר חציה.
התאונה אירעה בשעת צהריים בחודש דצמבר 2013. נהג הרכב הפרטי הואשם כי נהג ברשלנות ולא שם לב לדרך, בלם באיחור ופגע בהולך הרגל הצעיר. הנער אושפז ונשאר בהשגחה בבית חולים ליום אחד. שתי שיניו נשברו.
הנהג טען כי בשעת התאונה הוא סונוור קשות מהשמש, והסינוור קיצר משמעותית את שדה הראייה ומנע ממנו מלהבחין בהולך הרגל. גם נהג אמבולנס שנסע מאחוריו העיד כי "היתה שמש חזקה ומסנוורת נורא", ממש לפני מעבר החצייה, ולפיכך הוא האט את מהירותו.
בוחן התנועה, רס"מ אפי דרורי, קבע כי מהירות הרכב הפוגע בשעת התאונה היתה לפחות 35 קמ"ש. הבוחן גבה את הודעת נהג האמבולנס, שלפיה הסינוור הקשה צמצם את שדה הראייה לכ-10 מ' בלבד.
למרות זאת, באופן תמוה הבוחן ערך את הבחינה של שחזור נסיבות התאונה בשעת לילה, בחושך – וגם זאת כמעט שלושה חודשים אחרי התרחשות התאונה. הבוחן, שהיה בתפקידו רק חצי שנה, לא ידע לתת הסבר לפשר הבחינה המאוחרת, ובתנאים שונים מאלו שהיו בעת התרחשות התאונה.
 |
| השופטת כרמית פאר גינת |
השופטת כרמית פאר גינת ציינה: "בדו"ח הבוחן שהוגש ישנם חוסרים משמעותיים. ראשית, הוא נערך כחודשיים וחצי לאחר מועד התאונה. כמו כן, סעיף 3 בדו"ח, העוסק בתנאי מזג האוויר והראות בשעת המבחן, מציין כי מזג האוויר היה נאה והראות טובה וכי הוא נבדק בלילה… בתנאי ראות שונים לחלוטין מתנאי הדרך בעת התאונה, שהתרחשה בשעה 15:30 בצהריים, וללא התחשבות בנתון המרכזי בתיק הנדון של סינוור חזק מהשמש".
ולא רק זאת. בנוסף ציינה השופטת, "הבוחן לא ערך ניסוי שדה ראייה, למרות הנחיית המדור בעניין זה… לצורך קביעתו השתמש הבוחן ברכבו שלו ולא ברכב הנאשם וכן העריך את המרחק מבלי להציב במקום התאונה דמות, אשר תשמש כנקודת ייחוס".
הבוחן אף התעלם מהוראה מפורשת של בית המשפט, לערוך חישוב מחדש של מהירות הנסיעה המינימאלית בעת התרחשות התאונה – מאחר שהחישוב של הבוחן לא הסתמך על הערכים המקובלים והתעלם מעדות הולך הרגל כי חצה את הכביש בריצה. למרות הוראת בית המשפט, הבוחן לא מסר חישוב חדש.
 |
| עו"ד תומר גונן |
בית המשפט קיבל את טענות ההגנה של הסנגור, עו"ד תומר גונן, לפיהן עבודת הבוחן היתה לקויה ונעשתה בניגוד לנהלים הברורים של משטרת ישראל. עו"ד גונן טען כי שיטת העבודה של הבוחן אינה יכולה להביא לכל ממצא שניתן לתת לו תיקוף משפטי ראוי.
השופטת פאר גינת קבעה כי לנוכח זאת, אשמתו של הנהג ואחריותו לתאונה לא הוכחו מעל לכל ספק סביר.
