מסע אל הגיהנום

תפישה ויזואלית סלקטיבית. מסדר הזיהוי המפורסם מהסרט "החשוד המיידי"

החברה סימנה אותם באות קין. גם לאחר שיסתיים הזמן שנגזר עליהם לשבת במאסר, הם ישתחררו וישתקמו, אבל החיים שלהם עדיין ייראו כמו אחרי תאונה קשה. אם אתם מכירים אדם שיושב בכלא, בגלל שעד ראייה זיהה אותו אבל אותו "פושע" או "עבריין" מתעקש על חפותו, יש סיכוי טוב שאכן מדובר באדם חף מפשע.  

שוד התבצע בקרן רחוב. עד ראייה בטוח במאת האחוזים שהוא זוכר את פניו של הפושע שביצע את השוד ומצביע על שחום העור בעל הפנים המחוטטות במסדר הזיהוי. האם אפשר להרשיע את אותו חשוד בעבירה על סמך עדות זאת? האם זהו אכן העבריין? אין לדעת וקיים סיכוי סביר שזהו כלל לא העבריין. יש סיכוי טוב שללא אליבי מוצק, אותו כהה עור ימצא את עצמו מורשע בפשע.

מחקרים פסיכולוגיים רבים שנעשו בשנים האחרונות הוכיחו כי התפישה הוויזואלית שלנו היא סלקטיבית וגם בעלת נטייה להשלים מידע חסר על סמך תפישה סטריאוטיפית. כלומר, אם היה עד לסיטואציה שבה אדם אחז בסכין או בנשק, אותו "עד מהימן" שראה את החשוד לרגע, ישלים במוחו את התבנית המתבקשת – שאותו חשוד יהיה כנראה כהה עור (בארץ: מזרחים; בארה"ב: אפרו אמריקאיים). במחקרים שבהם נתבקשו נבדקים לזהות פושע באמצעות מסדר זיהוי שהוצג להם בתמונות, לאחר שצפו בסרטון שבו התבצע הפשע, כל הנבדקים, ומדובר במאות, הצביעו על אחת התמונות, והאשימו אדם חף מפשע. יודעים למה? כי הפושע מהסרטון בכלל לא הוצג בתמונות. אמנם זה קרה במחקר, אבל במציאות זה קורה בכל מקום ובכל יום.

עו"ד נוגה ויזל

היכולת שלנו לזהות פרצופים לא מוכרים, דבר הנדרש מעדי ראייה כשהם מזהים חשודים, מלאה בטעויות. לפי הערכות, מעל 70 אחוזים מקרב אלה שהתגלה בדיעבד שהם זכאים, הורשעו על סמך עדות ראייה שגויה. מערכת המשפט והמשטרה עושות לעצמן הקלות: לשוטרים נוח יותר ללחוץ על החשוד בחקירה ולשבור אותו, מאשר לחפש ראיות חותכות. בית המשפט מאמץ את עדות הראייה והמלצות המשטרה, מבלי לבחון קודם את טיב עדותו של עד הראייה. כך, אנשים תמימים נקלעים למסע אל הגיהינום, מורשעים ויושבים בכלא שנים על גבי שנים, אך ורק בגלל טעות אומללה.