 |
| היועמ"ש, אביחי מנדלבליט |
"החלונות הגבוהים" (במירכאות ובלעדיהן) אמורים להיות שקופים, אבל יש מי שיש להם עניין להוריד עליהם וילון ולהסתיר את מה שנעשה מאחוריהם. החלטה שקיבל באחרונה היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לסגור תיק שהתנהל במהלך החודשים האחרונים נגד שופט מכהן בחשד לביצוע עבירות מין, בנימוק של היעדר אשמה, לא רק תמוהה אלא מקוממת: מעודי, במשך 19 השנים שבהן אני עוסקת, כעורכת דין פעילה, בייצוג אנשים בבתי משפט, לא ראיתי אף לא מקרה אחד, שבו תיק בנושא כה חמור כעבירות מין, נסגר במשטרה בעילה של חוסר אשמה.
האם לאזרח הקטן, הפשוט, הלא מקושר, יש סיכוי לצאת זכאי בסעיף חוסר אשמה כשהוא נחקר בנושא זה?
מתברר כי צו איסור פרסום, המסתיר מעיני הציבור כל פרט על אודות החקירה, מאפשר לשופט בישראל לאמץ, תחת מעטה החיסיון והחשאיות, גרסה מקפחת, מפלה ולכן מקוממת; לנהוג איפה ואיפה, לחלץ עמית למקצוע מהעמדה לדין ולצאת (עובדה!) צח, זך וחף. פטור בלא כלום.
מאחורי דלתיים סגורות, קל וחומר תחת צו איסור פרסום, יכולים שופטים לקבל כל החלטה שהיא, ללא העמדתה למבחן הציבור, וללא אפשרות של מי מלבדם לדעת האם ההחלטה הגיונית, סבירה, מידתית; האם היא מתקבלת על הדעת; האם חומר הראיות, הגרסאות והעדויות אכן יוצקים יסוד סביר, מוצק ומוצדק, ובעיקר חזק מספיק לקבלת החלטה של חוסר אשמה.
דווקא משום שלא מדובר בהיעדר ראיות או אף בהיעדר ראיות מספיקות לגיבוש החלטה, על העמדה לדין בכלל והרשעה בפרט, אלא על חוסר אשמה (החלטה בהירה, ברורה וגורפת) נוצרים רושם ותחושה כי בהחלטה זו יש משום איפה ואיפה.
 |
| עו"ד נוגה ויזל |
יש יסוד לספק גדול ורב האם לחיים, לבוזגלו, ליחזקאל או לוואדים, לאחמד או למנגיסטו, היה סיכוי כלשהו לצאת ממצב שבו הם חשודים בביצוע עבירות מין, כשהם מנוקים לחלוטין וממשיכים בשגרת חייהם לאחר שהוכח חוסר אשמתם.
החלטה זו נראית כניסיון (שהצליח במבחן התוצאה) "לסגור דברים בתוך החדר", להשקיט ולהשתיק, לחפות ולזכות ללא משפט. למי שתוהים מדוע קיבל היועמ"ש החלטה על סגירת תיק מחוסר אשמה בנושא כה טעון וכה רגיש – החלטה המניחה יסוד להשערה כי היא אינה נקייה מהטיה ומשיקולים זרים שאין קשר בינם ובין חומרי החקירה – התשובה היא פשוטה בתכלית הפשטות: כי הוא יכול. עובדה.
