ניצב מול היתר

הרשימה כפי שפרסמתי ב"מעריב סופהשבוע"

בעגה העבריינית רווח פעם הביטוי, "רחוב העמדה לדין". מן רחובות יוקרתיים כאלה שאם בוצעה פריצה אל אחד הבתים בהם ופורץ מוכר עבר שם, במקרה או שלא במקרה, הוא היה נעצר מיד לחקירה שלרוב היתה מסתיימת בכתב אישום ומעצר עד תום ההליכים, עם או בלי ראיות.

בשלושת העשורים האחרונים נערכו בחוק המעצרים שינויים רבים שהגבילו את כוחה של המשטרה "לתפור" תיקים לבדוקאים. נאסרו החיפושים הבזויים ברחוב, נולד המושג עיכוב, הוגדרו מחדש עילות המעצר, חודדו קריטריונים להתנהגות בחקירה, הכירו במחוייבות לזכות ההיוועצות עם עורך דין, השקיעו הון בסנגוריה ציבורית, זיכו נאשמים עקב הליכים לא תקינים. ועדיין, כל התיקונים והתקנות אינם מונעים מאנשי מודיעין וחקירות להמשיך באיסוף יזום של מידע מודיעיני וראיות על בדוקאים מז'אנר "רחובות העמדה לדין".

בעשורים האלה, השואבים השראה מהמהפכה החוקתית של זכויות האדם אשר יזם והוביל נשיא בית משפט העליון לשעבר, השופט אהרון ברק, התפתחה תופעה מקבילה, "שדרת המגזר הציבורי", ונכללים בה עבריינים ובדוקאים מעולמות אחרים: נבחרי ציבור רבים מדי שהתגלו כמניפולטורים ומפרי אמון במהותם, עושי דבריהם, מאעכרים בכירים, מינויים פוליטים, וכמובן גם טייקונים מעולם העסקים.

כל אלה כבר גודשים אמנם את בתי המשפט ובתי הכלא, אבל על חוקריהם חלות מגבלות חמורות, וכל הפרה גוררת עריפת ראשים. כך הביא אביגדור ליברמן להדחת ניצב משה מזרחי מתפקידו כראש אגף החקירות במשטרה, והפך לאימת החוקרים, הפרקליטים, והיועצים המשפטיים לממשלה, עד שהתיישב בקרייה בתל אביב, ואין פוצה פה.

כך, רק לאחרונה, פוליטיקאים בעלי עניין מיהרו לעודד את את מקורותיהם בעיתונות כדי לקפד את ראשו של ניצב מני יצחקי, ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, משנודע כי הוא מעיז להחזיק במחשב שלו רשימת מידעים מודיעינים על פוליטיקאים. זה שיצחקי, אחד מקברניטי פרשה 512, החזיק במשך 10 שנים מידע מודיעיני על אימפריית האקסטזי של יצחק אברג'ל ואחרים, לא הפריע לאיש, להיפך, מחיאות הכפיים על כך אינן דועכות עד היום.

מגבלות על חוקרים של פוליטיקאים. יועמ"ש אביחי מנדלבליט

ציר מנדבליט יצחקי

השבוע, כאשר צוות מנדבליט ושי ניצן, בהחלטה תמוהה נוסח יהודה וינשטיין המדשדש, הודיעו על כך שאין אפילו צורך בבדיקת הסיפור המדהים של רביב דרוקר (ישר כוח!), על המעורבות של נתניהו ופרקליטו זעוף הפנים בפרשת הצוללות, קפאנו כולם לרגע, למעט דרוקר ובן כספית שבעי האכזבות מסיפורי שרה נתניהו אשר המשיכו להחיות את הסיפור עם עוד עדות, עוד מכתב, עוד מייל.

באותו הזמן, אל לשכתו של ראש אח"מ יצחקי זרמו כל העת פניות של עיתונאים סקרנים עם שאלות קיטבג על רקע האיסור לאסוף מידע וראיות ללא אישור היועץ המשפטי לממשלה. יצחקי, שכל חייו חרש "רחובות העמדה לדין" בג'ינס ונעלי אולסטאר, עטה אמנם שיער שיבה (מוקדם מדי) מאז שהתקדם ועבר לסרוק את "שדרת המגזר הציבורי", אבל כמי שהיה לו חלק פעיל בכניסה לכלא של אולמרט ושאר בדוקאי השדרה הציבורית, אין לו שום כוונה להתקפל בפני הלשכה של נתניהו – זו אשר מינתה את מנדבליט למשרת היועמ"ש ואת יוסף שפירא למשרת מבקר המדינה.

במקום העבודה של יצחקי, אין דבר כזה להתעלם ממידע מודיעיני, הגם שיש כללים והנחיות חד משמעיות של היועץ משפטי לממשלה, בכל הקשור למה עושים במידע רלוונטי לנבחרי ציבור בכירים ומיוחסים במיוחד, חברי כנסת, ראשי ממשלה ונשיאי מדינה. זאת אומרת יש דרג ויש זרג. במשטרה אמנם לא מעיזים לבצע פעולות חקירה נגד בכירי הכנסת והממשלה (גם ראשי ערים) בלי אישור יועמ"ש ופרקליטות, ופועלים בצורה מאוד סדורה בחלק הזה של העבודה שלהם, אבל כמו הפקידים בשאר משרדי הממשלה, גם להם יש מספיק כלים כדי להתנהל בחוכמה מול חומת הבירוקטיה. זה בדיוק מה שקרה כאשר ניצב יצחקי התייצב ביום רביעי בלשכתו של מנדבליט ובידיו חומר מודיעיני, ואולי אפילו ראיות, המצדיקות פתיחה בחקירה.

דרוקר ועו"ד שמרוני. שנים של סיפורי שרה

כן, חקירה, כי אפילו יצחקי אינו מאמין ביצור הכלאיים הזה שנקרא בישראל "בדיקה", ומתייחס לבדיקה מקדמית של טענות נגד נבחרי ציבור. עוד פריבלגיה למיוחסים אשר נועדה לנטרל בהגינות מירבית את המניפולציות הטמונות לעיתים במידעים ותלונות הנמסרים נגד אנשים מפורסמים, כדי שאנחנו בתקשורת נחגוג עליהם. בעניינם של נתניהו ושמרון, הבדיקה המקדמית נעשתה כבר על ידי רביב דרוקר והתקשורת, מה גם שנתניהו ושמרון לכדו את עצמם בגרסה אחת: לא ידענו ולא שמענו שום דבר זה על זה בפרשת הצוללות וספינות הטילים שנועדו להגן על אסדות הגז. הו הגז!

ככל שהמידע על הקשר של שני הבכירים אל הצוללות והספינות המשיך לזרום מהתקשורת הוא החל לאתגר יותר ויותר את המשטרה. לא רק את הדוברות האמונה על יצירת לקט העיתונות היומי המונח על שולחנם של מפקדי היחידות, אלא גם את אנשי החקירות עצמם. חוקרי משטרה (ועיתונאים) מתים על זה שבדוקאים נועלים את עצמם בגרסה, עכשיו הכי קל זה להפריך אותה, וזה מה שעשו בכל כלי התקשורת בשבוע הזה, ובכמה יחידות משטרה.
המפתח, אומרים, נמצא בנתיב השחיתות שנחשף בחודשים האחרונים בין חיל הים לבין המועצה לביטחון לאומי שבאחריות ראש הממשלה, שבכלל תכנן למנות ליו"ר המועצה את החשוד בשוחד – אבנר בר יוסף. לפיכך, האיסור לחקור או לבצע פעילות מודיעינית יזומה בעניינם של נתניהו ושמרון עצמם, לא מנע מבכירי המשטרה לחפור בתיק בר יוסף, שהניב להם כנראה את הדבר מה הזה שאילץ את מנדבליט לאשר לפתוח בחקירה רשמית של ראש ממשלת ישראל בפרשת הצוללות.

הכל בתנאי שהמפכ"ל מהשב"כ, רוני אלשייך, שנועץ עיניים בגבו של יצחקי מאז תחילת הקדנציה עם "הבדיקות" של פרשות שרה ואודליה, והשר לבטחון פנים, גלעד ארדן, שהנאמנות שלו לנתניהו והמשך שלטון הליכוד מובהקת, לא יחליטו לסיים את הקדנציה של יצחקי באמצע האופרציה, ויושיבו תחתיו את האיש שימסמס את החקירה הכי מרתקת שהיתה כאן מאז ומעולם.