 |
| השופט: "עזות מצח של עובד ציבורי" (אילוסטרציה) |
מזכיר עיריית נשר במשך 14 שנים, יוחאי וינשטיין, הורשע בלקיחת שוחד מקבלן הנקיון של העיריה. וינשטיין הודה, כי במשך ארבע שנים קיבל מדי חודש בחודשו כסף מזומן במעטפות באופן דיסקרטי מעמאד פלאח, שסיפק לעירייה שירותי כוח אדם. וינשטיין טען כי מדובר בהלוואות על רקע חברי שטרם הוחזרו, וכי למרות קבלת הכספים מהקבלן הוא המשיך להתנהל מולו באופן מקצועי ללא שום סטייה.
שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, אברהם אליקים, כתב בהכרעת הדין: "עדות הנאשם אינה אמינה בעיניי, אך גם אם היה מדובר בהלוואות, לא הצלחתי להבין את עזות המצח של עובד ציבור המנצל את תפקידו לקבל כספים במזומן מקבלן הנותן שירותים לעירייה וכשנחשפה הפרשה במקום להכות על חטא, מיתמם ואינו מבין לטענתו היכן נפל פגם במעשיו".
לאחרונה הורשע בקבלת שוחד מאותו קבלן גם מ"מ וסגן ראש עיריית נשר לשעבר, פרדי מליק, שנשפט למאסר של שלוש שנים.
בשנת 2006 זכתה חברת כוח האדם של פלאח במכרז של עיריית נשר. עוד באותה שנה, לפי כתב האישום וגם לפי הודאתו של וינשטיין, הוא ביקש מפלאח כספים, אחרי שקיבל ממנו כבר סכום ראשון בהלוואה עוד בשנת 2003. את הקישור הראשוני ביניהם עשה מליק, שקיבל כספים בעצמו וביקש מפלאח לתת גם למזכיר העיריה, שהיה שקוע בחובות. משנת 2006 ועד 2010 נהג פלאח לשלם לוינשטיין כאלף שקל במזומן מדי חודש. בתמורה, וינשטיין סייע לו: הוא הדף ביקורת של בכירי העירייה על עבודת הקבלן וכן אישר תוספת כוח אדם זמני וכך הגדיל הכנסותיו של פלאח.
בשנת 2009 פרסם מבקר העירייה דו"ח ביקורת על התנהלות הקבלן, והמליץ לפרסם בהקדם מכרז חדש לאספקת שרותי נקיון ולא לאפשר לפלאח להשתתף בו. מזכיר העירייה וינשטיין פנה למבקר ודרש למחוק מדו"ח הביקורת את ההמלצה שלא לאפשר לחברה בבעלות פלאח להשתתף; המבקר סירב. וינשטיין פעל להאריך את תוקף החוזה עם הקבלן בחצי שנה, וכמזכיר ועדת המכרזים הורה לערוך תיקון בתנאי המכרז כך שייקבע כי ההצעה הזולה ביותר תיקבע לפי תימחור יום עבודה, ללא התייחסות לכמות העובדים הנדרשת – מה שיסייע לפלאח לזכות במכרז החדש.
 |
| השופט אברהם אליקים |
וינשטיין הינחה את פלאח לגשת למכרז באמצעות חברה אחרת, שתהיה רשומה על שם אחותו. וינשטיין הביע תמיכה בהצעת החברה ה"חדשה". סגן ראש העירייה וחבר ועדת המכרזים, יחיאל אדרי, ניגש למשטרה אחרי שפלאח הציע גם לו שוחד, ומאותו רגע צויד במכשיר הקלטה, כשבמקביל הותקנו האזנות סתר גם לשיחות של פלאח, וינשטיין ומליק.
וינשטיין הודה כאמור בתגובותיו לכתב האישום בקבלת כ-50 אלף שקל מפלאח במשך שנים, בתשלומים חודשיים, אך כפר בכך שזה היה בתמורה לסיוע כלשהו. הוא טען באמצעות סנגורו, עו"ד ירון דוד, כי לא לקח שוחד, גם אם העמיד את עצמו בניגוד עניינים.
השופט אליקים ציין: "ההלוואות התקבלו כולן במזומן, ללא תיעוד, מבלי שנקבע תאריך החזר ומבלי שהוגדרו תנאי ההחזר. מדובר במספר רב של 'הלוואות', לגרסת הנאשם כ-50 במספר. סכום כל שהוא לא הוחזר ל'מלווה' בגין אף אחת מהלוואות, גם בחלוף שבע שנים מתחילת הקשר הכספי הנ"ל".
השופט כותב: "הכיצד טוען הנאשם כי מדובר בהלוואה כאשר הוא לא יודע מתי בדיוק היא ניתנה… גם בחקירתו הנגדית לא ידע הנאשם לנקוב בסכומים המדויקים שקיבל… ואני תוהה הכיצד נאשם שהוזהר לומר אמת, אומר מצד אחד אמירות פוזיטיביות כגון שקיבל כספים רק משנה מסוימת ובו זמנית טוען כי אינו זוכר, עד כדי כך שלגרסתו ייתכן פער של ארבע שנים, ויכול והתחיל לקבל הכספים משנת 2006 ויכול והתחיל לקבל את הכספים רק משנת 2010. רק נאשם שלא בא לומר אמת למרות שהוזהר לעשות כן, משיב כך לשאלות… במכלול עדותו לא סבל הנאשם מבעיות זכרון, הוא זכר בחקירה הנגדית תאריכי חקירות, לעיתים אפילו שעה מדויקת של חקירה שהתרחשה כשש שנים לפני העדות, הוא זכר שמות של חוקרים ועדים".
בעעדותו נשאל מזכיר העירייה לשעבר מדוע את כל הכספים מפלאח קיבל כאשר יצא לפגוש אותו מחוץ לבניין העירייה, אם הכל תקין וחוקי. וינשטיין לא השיב. הוא נשאל: אי פעם קיבלת כסף בשיק? האם היו עדים לקבלת הכסף? והשיב בשלילה. בהמשך הודה הנאשם כי לפחות פעם אחת, התשלום שולם לו בחדר שירותים או לידו.
"כיצד ניתן להעלות טענה כי הנאשם קיבל בחדר שירותים כסף מזומן מקבלן שעובד עם העירייה ולמרות זאת מדובר בהליך הגון או חוקי, זו היתממות של הנאשם שהתפתל מעל דוכן העדים", כתב השופט. "בכל פעם שנשאל אם שיקר במשטרה, הוא לא יכול היה להוציא את המילה 'שקר' מפיו. בפועל הוא לא הפסיק שלא לומר אמת לאורך כל עדותו".
עוד נקבע בהכרעת הדין כי "הנאשם ופלאח לא היו חברים, ולא נפגשו למשל במשך שנה בה וינשטיין עזב את העיר נשר ועבר לעבוד בקצרין, והסיבה פשוטה: כאשר הנאשם לא מכהן בתפקיד בעיריית נשר, הוא לא יכול להועיל 'לחברו'".
בהאזנת סתר נקלט וינשטיין אומר לפלאח: "אני מתקשר מהטלפון הזה, כי כבר הרבה זמן יש לנו האזנות… אני מצלצל מהטלפון של אשתי…". לדברי השופט, הוא נשמע מנחה את פלאח "לשים לב למה שהוא אומר", ומתאם איתו גרסאות. פלאח אמר שאין לו קשר לחברה החדשה שניגשה למכרז העירוני, וינשטיין ו-בתגובה אמר: "נכון. זה מה שאתה צריך להגיד". פלאח מסיים את השיחה באמירה: "אנחנו לא עושים דברים לא חוקיים. אני מכיר אותך, אתה מכיר אותי… לא היו דברים מעולם, אין קשר בינינו". וינשטיין מאשר: "בדיוק. בסדר גמור".
 |
| עו"ד ירון דוד |
לדברי השופט, "למאזין מהצד השיחה נשמעת כשיחה בין שני עבריינים. הכיצד הנאשם שפועל לדבריו בצורה חוקית וכשרה, מתקשר לפלאח מטלפון של אשתו מחשש להאזנות, למה הנאשם חושש מהאזנות, למה הנאשם אומר לפלאח מה הוא 'צריך להגיד' והכיצד מאשר הנאשם לפלאח את הגרסה המדוקלמת כי אין קשר ביניהם. האם 'שכח' הנאשם כי עד לאותה שיחה,הוא פגש את פלאח למצער אחת לחודש וקיבל ממנו מעטפות מזומנים"?
פלאח עצמו הוכרז כעד עוין, הן במשפט של וינשטיין והן במשפט של סגן ראש העיר מליק ובית המשפט קיבל את הודעותיו במשטרה.
בשלב הסיכומים, הודיעה הפרקליטות כי היא חוזרת בה מהבקשה להרשיע את וינשטיין במרמה והפרת אמונים, למרות שהוכחו לכאורה יסודות העבירה, מאחר שהיא "נבלעת" בעבירת השוחד.
הסנגור, עו"ד דוד, אמר בתגובה: "הטוטאליות של ההרשעה לא עושה צדק עם האדם. אנו נלמד, נקרא ונשקול את צעדינו. אני מקוה שהדברים ישתנו. מלכתחילה ניהלנו את התיק על תחום צר של מחלוקת – על כך שהנאשם באופן סובייקטיבי מעולם, מעולם לא חשב שהוא לוקח שוחד, ולא סטה כהוא זה מהשורה ביחסו לפלאח. בית המשפט לא האמין, אף על פי שהבאנו ראיות למכביר".
