התיק הפתוח של אביחי מנדלבליט

ריסוק לא פורמלי של זכויות אדם. עו"ד דני חקלאי

תיאוריות קונספירציה דמיוניות קורצות אלינו בהנאה. מבקשות לפתות אותנו. משתוקקות שנעלה אותן על הכתב. ולכן חשוב להבהיר כבר בפתיחת הדברים: בתור סנגור של מני נפתלי האמיץ, אני ממוקם מרחק שנות אור מכל תפיסה באשר לקיומה של תוכנית דקדקנית, מנומקת ומקיפה לריסוקן של זכויות האדם והאזרח במדינת ישראל.

לאחר שהבהרתי זאת אני גם מבקש להצביע על היבט מדאיג נוסף במסגרת ההידרדרות המטרידה בהגנה על זכויות יסוד חוקתיות במדינת ישראל, אלו המונחות בתשתית של כל משטר דמוקרטי, נשמת אפה של הדמוקרטיה אם לצטט את נשיאי ענק של בית משפט העליון, מד"ר אגרנט ועד פרופסור ברק, מהנשיא המנוח לנדוי ועד הנשיאה הדגולה והחיה בייניש.

במוצאי השבת האחרונה התמקם מני נפתלי ברחוב שקט ויפה בפתח תקווה בו מתגורר היועץ המשפטי לממשלה. אין צורך להציג את נפתלי, האיש שעבד כאב הבית במעון הרשמי של ראש הממשלה וזכה בתביעה אזרחית מתחום דיני העבודה כנגד משרד ראש הממשלה בעקבות התעמרות קשה מטעמה של אשת ראש הממשלה. אבל אולי כדאי להאיר צד פחות מוכר באישיות של מני: התעקשות שיטתית להפגין מול ביתו של ראש התביעה הכללית בכל אחד ממוצאי השבתות האחרונות בדרישה לחקור ברצינות ולעומק מגוון חשדות פליליים במספר פרשות שבמוקד שלהן, כך החשד, מצוי ראש הממשלה.

נפתלי הינו מצביע ליכוד מסורתי. תקופת מעון ראש הממשלה כמעט שברה אותו. גם המאבק המשפטי והתקשורתי עתיר ההכפשות היה קשה מבחינתו. אמנם מדובר באיש מהז'אנר שאיננו נשבר, אבל הנה, מיד לאחר שהוא זכה במאבקו המשפטי בבית הדין לעבודה נשלל ממנו רישיונו להחזקת נשק אישי בנימוק לא ברור. הוא, ששהיה מופקד כמאבטח על חיי בכירים במשרד ראש הממשלה, חש כיצד התנכלות מגבוה שבה ומבקשת לרמוס את חייו. נפתלי הבין שהוא צריך לשלב בין מאבקו האישי על זכויות היסוד שלו כדוגמת חופש העיסוק והפרנסה לבין מאבק במישור עקרוני יותר: המאבק הלאומי למיגור השחיתות השלטונית ולהבטחת טוהר המידות בדמוקרטיה הישראלית.

מי מנסה לדכא גיבור תרבות מקומי

במוצאי השבת האחרונה נפתלי לבש איפוא את חליפת האופנוען המפורסמת שלו וטס מביתו שבדאון טאון עפולה אל הרחוב בו מתגורר ד"ר אביחי מנדלבליט בפתח תקווה. מאחר שנפתלי הודיע מראש על כוונתו להפגין מול ביתו של מנדלבליט באמצעות הפייסבוק (שם הוא זוכה לעוקבים רבים), היה לו ברור שכמו בשבתות הקודמות יתייצבו במקום כמה עשרות אנשים לכל היותר, לא משהו בסדר גודל שמחייב הוצאת רישיון הפגנה מהמשטרה. חופש הביטוי הינו זכות יסוד חוקתית במדינת ישראל, וחופש ההפגנה נגזרת מזכות היסוד לחופש הביטוי. רישיון להפגנה נדרש כאשר מדובר בכוונה לערוך התקהלות בת יותר מעשרות מעטות של אנשים, וכן כאשר ישנה כוונה להשתמש במגפון בלבו של רחוב פסטורלי ושקט בו מתגוררים אנשים טובים ונורמטיבים שזכאים כמובן לשקט ופרטיות, כולל מנדלבליט ורעייתו במתחמם הפרטי. גם אישי ציבור, קבע בית משפט העליון בשורת פסיקות, זכאים לפרטיות והגנה על שלוותם ואורח חייהם התקין בין ד' אמותיהם וגם סביב המקום בו הם מתגוררים.

כאשר מני נפתלי הגיע לאזור המחאה הוא הופתע כאשר הבחין ביותר מ-100 אנשים במקום. הוא לא שיער שיגיעו כה רבים במוצאי שבת גשום וקר. הוא גם לא ידע שמשתתף אחר בהפגנה יצטייד במגפון ואף ישלוף אותו בשלב מסוים כדי לצעוק כמה סיסמאות בגנות גרירת הרגליים (לכאורה, כמובן) בחקירת פרשות ראש הממשלה המצטברות על השולחן.

אגב, גם כאשר מדובר בהתקהלות שחורגת בהיקפה מהמתוכנן, וגם כאשר היא טומנת בחובה מרכיבים קולניים לא צפויים דוגמת מגפון, ישנן הוראות מטעמו של היועץ המשפטי לממשלה (צחוק הגורל) להעניק מעמד בכורה לחופש הביטוי ולהשתדל להימנע מפגיעה בלתי מידתית בחירותם של מארגני ההפגנה והמפגינים. אלא שפגיעה בלתי מידתית שכזו התרחשה גם התרחשה במוצאי השבת האחרונה, והיא מדאיגה במיוחד לנוכח הפגיעה בחירות יסוד חוקתית נוספת של מני נפתלי: חירות התנועה. חמור מזה: נשללה זכותו של מני שלא להיות עצור סתם כך.

נפתלי, כך מלמד סרטון שצילם הבמאי והמרצה לקולנוע, דורון צברי, עמד בשקט בפינת המדרכה. לא פצה את פיו בכלל. לא זעק זעקות. לא הרים את קולו. ודאי שלא ניסה לפגוע באיש. כל מי שמכיר מעט את נפתלי יודע שפגיעה מילולית או פיזית באדם מנוגדת ב-180 מעלות לאופיו האצילי. למרות זאת, מאחר שנפתלי לא הסתיר מעולם את התכנון שלו להפגין מול ביתו של מנדלבליט, ניגש אליו פקח עירוני (לא שוטר) וביקש ממנו להתלוות אליו אל ניידת המשטרה, או אז הבהירו השוטרים לנפתלי שהוא מעוכב.

מוצאי שבת בגשם, על הרצפה

נפתלי ההמום ביקש לדעת מה עילת העיכוב. זו זכותו המובהקת על פי דיני המעצרים. אך השוטרים סירבו לומר, אולי כי פשוט לא היתה כזו: גם אם הוא נחשב למארגן לכאורה של ההפגנה, לא היה שום צורך בעיכובו. וגם אם ביקשו לחקור אותו על תפיחת היקף ההפגנה מעשרות מעטות ל-100 איש ויותר, כלומר למימדים שמחייבים הוצאת רישיון הפגנה, לא היה שום צורך בעיכובו, הוא היה מתלווה לשוטרים ברצון ומספק תשובות לכל שאלותיהם. יותר מזה, לפי חוק המעצרים, גם אם היתה באמתחתם עילה לעיכובו היה עליהם לומר לו מהי. אך הם סירבו לכך מכל וכל.

או אז התנגד נפתלי לעיכוב הבלתי חוקי. הוא עשה כן בפסיביות, פשוט עמד במקומו וניסה להשתחרר מטבעת השוטרים החסונים שהקיפו אותו ואחזו בו, וככל שהתגברה אחיזתם הוא גם החל לזעוק: "אבל למה אתם מעכבים אותי? מה הסיבה?".

כמו שקורה תמיד במקרים מסוג זה, שוטרים נוספים שאינם מליבת העימות המתגלגל הגיעו אליו והודיעו לו שהוא בכלל עצור על הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. אלה כבר השתמשו בכוח מופרז ובלתי סביר (אני כותב את הדברים בלשון המעטה ובנימוס, כפי שמוכיח הסרטון שההפך ללהיט רשת ויראלי עד שהגיע למהדורות החדשות בטלוויזיה). נפתלי נעצר על לא עוול בכפו תוך שהשוטרים משכיבים אותו על האדמה, אוחזים בידיו וברגליו, משעינים ברכיים על חזהו ואוזקים אותו בחוזקה.

נפתלי, גיבור תרבות ישראלי שמוכר כבר בכל בית, הוחזק מספר שעות במשטרת פתח תקווה כשהוא אזוק בידיו וברגליו שלא לצורך. ממה חששו שם, הימלטות? סיכון שוטרים? שיבוש חקירה? נו באמת. בתו בת ה-10 ואשתו המקסימה הגיעו בבהלה מעפולה, ובעקבותיהן גם אביו המבוגר, וגיסו. עו"ד יאיר יפת ואני התייצבנו שם להבטחת זכויותיו במסגרת חקירתו תחת אזהרה כחשוד בהתקהלות בלתי חוקית והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, והתנגדות למעצר. הפסיקה, אגב, קובעת שהתנגדות מידתית ולא אלימה למעצר לא חוקי אינה עבירה פלילית.

הידרדרות פעילים לדמוקרטיה. מנדלבליט

בסופו של לילה מקפיא בתחנת משטרת פתח תקווה נפתלי שוחרר בערבות עצמית, אך התיק הפלילי נותר פתוח, מה שמסמן אותו כיעד מודיעיני רשמי של משטרת המחשבות, ומחבר אותו לדמויות נוספות של חושפי שחיתויות שהחלו במאבק אישי והידרדרו בעידוד המשטרה והממסד למחוזות קשים ביותר. מני האצילי אמר שאינו רוצה לפגוע בפרנסת השוטרים קשי היום ולכן לא יתלונן במח"ש כנראה. בימים הקרובים אנו נדרוש את גניזת התיק נגדו ללא כתב אישום, אבל גם אם התיק הפלילי שלו ייגנז, המאבק על זכויות האדם בדמוקרטיה הישראלית רחוק מאד מגניזה, וזהו מאבק שמחייב את כולנו.