הראיות המאוחרות משאירות סיכוי לזיכוי

המתלוננת הגיעה לבקר במעצר, אבל הנאשם סירב לפגוש אותה (צילום להמחשה)

לאחר שהעידה כי בן זוגה אנס אותה, תקף אותה ואיים עליה, המתלוננת הגיעה לבקר אותו בבית המעצר, אבל הוא סירב לפגוש אותה. אחר כך התברר כי התביעה הסתירה פנייה של המתלוננת שביקשה לבטל את התלונה.

ב-1 בספטמבר 2014 הורשע תושב ירושלים לאחר משפט הוכחות באונס בת זוגו, תקיפתה ואיומים עליה, בזמן שניהל איתה קשר זוגי בין השנים 2010-2013. הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים האמין לעדותה של המתלוננת, דחה את גרסתו וגזר עליו שש שנות מאסר בניכוי ימי מעצרו (כשבעה חודשים), מאסר על תנאי ופיצוי של 20 אלף שקל למתלוננת.

הנאשם היה אמור להתחיל לרצות כבר את עונש המאסר, אולם הוא החליף את ייצוגו, ובאמצעות עו"ד מעיין חיימוביץ' הגיש לבית המשפט העליון ערעור על הכרעת הדין, ולחילופין על חומרת העונש. במקביל, עו"ד חיימוביץ' הגישה בקשה לעיכוב ביצוע העונש שהוטל עליו, כמו גם בקשה להגשת ראיות חדשות במסגרת הערעור.

שופט בית המשפט העליון, חנן מלצר, החליט לעכב את ביצוע גזר הדין, בכדי לאפשר לנאשם למצות את הליך הערעור כשהוא אינו במאסר. בהחלטה נפרדת, השופט גם החליט לקבל את הראיות החדשות שהוגשו על ידי הסנגורית, שטענה כי די בראיות החדשות שנחשפו כדי לזכות את מרשה מכל אשמה, וכן מעבירת האינוס. בנוסף, במרץ 2016 החליט השופט לשחרר את הנאשם בתנאים מגבילים עד לתום הדיון בערעור.

סיכוי לזיכוי? (אילוסטרציה: FREEPIK)

הראיה הראשונה שהציגה עו"ד חיימוביץ' היא רשימת מבקרים של המערער בעת שהיה עצור. מתברר, כי ב-13 באפריל 2014, כשלושה חודשים לפני הכרעת הדין ואחרי שנשמעו עדויותיהם של הנאשם והמתלוננת בבית המשפט המחוזי, המתלוננת ביקרה את הנאשם במעצר, והציגה עצמה כידידה. לטענת הנאשם, הוא סירב לפגוש אותה.

ראיה נוספת שהוצגה היא תרשומת שערכה אחת מעורכי הדין שייצגו את הנאשם לפני הרשעתו. בתרשומת זו נכתב, כי המתלוננת התקשרה אל עורכת הדין ב-21 ביולי 2014 וביקשה לדבר איתה בקשר לתיק. לדברי הסנגורית לשעבר, היא מסרה בתגובה כי היא מייצגת את הנאשם וכי בכל נושא עליה לפנות לפרקליטות. לפי התרשומת הזו, המתלוננת אמרה לסנגורית כי היא פנתה אל התובעת וביקשה לבטל את התלונה, אך זו אמרה לה כי לא ניתן לעשות זאת. הסנגורית לשעבר דיווחה על דבר השיחה גם לסנגור השני בתיק, דבר שהוביל לראיה השלישית אותה הציגה עו"ד חיימוביץ' בערעור: התכתבות באימייל בין הסנגור לבין התובעת, ממנה עלה כי התביעה הסתירה מהסנגורים את פנייתה של המתלוננת, שביקשה כאמור לבטל את התלונה.

בהודעת אימייל ששלח ב-23 ביולי 2014 הסנגור אל התובעת, הוא פירט את תוכן השיחה בין עורכת הדין לבין המתלוננת, והוסיף את המשפט הבא: "שינוי לבבות זה של א' יכול להיות משמעותי בתיק, והייתי רוצה לשמוע ממך האם אמנם א' פנתה אלייך, ואם כן מה היה תוכן שיחתה איתך". בתשובה, התובעת כתבה את הדברים הבאים: "היא פנתה אליי. ביקשה לבטל את התלונה, אף כי דבריה אמת, שכן 'אין טעם בכך'. אמרתי לה כי הדבר בלתי אפשרי, שאלתי אותה האם מישהו פנה אליה, והיא הכחישה. לא בטוחה שזה נכון, אבל כך מסרה. מבחינתי, התיק נמשך ואין כל שינוי לבבות, הייתי מציעה כי תשוחח עם מרשך ותזהיר אותו לבל ישוחח עימה, או יעביר לה מסרים, בכל דרך שהיא, גם לא באמצעות חבריו".

עו"ד מעיין חיימוביץ'

בדיון בבית המשפט העליון טענה עו"ד חיימוביץ', כי אין מקום ליתן אמון בגרסת המתלוננת, מאחר שחוסר מהימנותה מתחזק באמצעות הראיות החדשות, "דבר המחייב את קבלת הערעור וזיכויו של המערער". לחילופין, עו"ד חיימוביץ' ביקשה להחזיר את התיק אל בית המשפט המחוזי, כדי לשמוע את התייחסות המתלוננת לראיות החדשות.

מנגד, נציג המדינה, עו"ד תומר סגלוביץ', טען כי הראיות החדשות אינן מעלות ואינן מורידות, ואין בהן כדי "לכרסם במהימנות המתלוננת". לכן ביקש לדחות את הערעור. לשאלת השופטים בדבר התנהלות התובעת בהקשר לשיחה עם המתלוננת, טען עו"ד סגלוביץ' תחילה, כי היה מקום להודיע לסנגור, אולם בהמשך הבהיר שההחלטה אם להביא את תוכן הדברים לידיעת הסנגור ולידיעת בית המשפט נתונה לשיקול דעתה, ולשיטתו היא נהגה כראוי במקרה זה.

השופטים ניל הנדל, נועם סולברג ואורי שהם קבעו בהחלטתם: "לאחר שבחנו את הראיות החדשות והאזנו בקשב רב לטיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי נכון יהיה, עם כל הקושי וההכבדה הכרוכים בדבר, להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת לשמוע את עדותה של המתלוננת, בהקשר לראיות… נבהיר, כי לא הגענו להחלטה זו בלב קל, שכן החזרת המתלוננת אל דוכן העדים, על מנת להתייחס להתנהלותה לאחר מסירת עדותה בבית המשפט ולפני מתן הכרעת הדין, אינה דבר של מה בכך. עם זאת, הננו סבורים כי ראוי שבית משפט קמא ישמע את העדות, ולאחר זאת יחליט אם יש לכך השלכה כלשהי על הכרעת הדין בתיק זה…".

השופט הנדל	השופט סולברג	השופט שהם

בסיום החלטתם התייחסו השופטים להסתרת השיחה בין המתלוננת לבין התובעת: "כמובן, אין חובה לעדכן את הסנגור או לדווח לבית המשפט על כל אמירה של עד תביעה לתובע המייצג את המאשימה. ואולם, במקרה דנן היה מקום להודיע לסנגור על פנייתה של המתלוננת ואף לשאול לדעתו אם יש מקום למסור הודעה בנושא זה לבית המשפט".

השופטים הוסיפו כי אמנם הסנגורים הקודמים לא ביקשו להחזיר את המתלוננת אל דוכן העדים בבית המשפט המחוזי לאחר שנודע להם על שיחתה עם התובעת, אולם "ראוי לציין כי באותו שלב לא היה ידוע לסנגור על ביקורה של המתלוננת בבית המעצר בו שהה המערער, ולא נדע אם הסנגור היה נוהג אחרת, לוּ הובאה עובדה זו לידיעתו. הדברים מודגשים, מאחר שהתובעת בתגובתה הזהירה את המערער באמצעות סנגורו, שלא לשוחח עם המתלוננת, מבלי שידעה כי דווקא הוא סירב, לטענתו, לראות אותה כאשר הגיעה לבקרו בכלא".