 |
| השופט צבי פרנקל |
שופט בית הדין לעבודה בבאר שבע, צבי פרנקל, קבע כי חברת מפעלי ים המלח פעלה כדין כאשר פיטרה עובד שהודה כי גנב ממנה ציוד בעשרות אלפי שקלים. בכך דחה השופט את תביעתו של העובד – שטען כי החברה היתה צריכה להעמידו לדין משמעתי בלבד עקב הגניבה, ולא לפטרו – וקבע גם כי מעסיק רשאי לפטר עובד שגנב ממנו גם בלי הליך שימוע המתחייב בחוק.
העובד הועמד לדין פלילי והורשע. אך בשלב גזר הדין בית משפט השלום ביטל את הרשעתו, לפי חוות דעת קצין המבחן, כדי לאפשר את הליכי שיקומו בעתיד, וגזר עליו שירות לתועלת הציבור ותשלום פיצוי למפעלי ים המלח, מבלי לבטל את הממצא העובדתי של הגניבה.
בתביעה לבית הדין לעבודה, התובע טען שמכיוון שהרשעתו בוטלה – לא ניתן היה לפטרו אלא לכל היותר להעמידו לדין משמעתי. אלא שבמפעלי ים המלח תקנון משמעת קיים, מזה שנים, והסכם קיבוצי לפיו ניתן לפטר עובד שהורשע בגניבה ממנה. במקרה כזה, כך מצוין בתקנון ובהסכם, ישולמו לעובד פיצויי פיטורים מלאים, ואלה אכן שולמו במלואם לתובע.
השופט פרנקל קבע, כי גניבת עובד ממעסיקו עלולה "לכרות את בסיס מערכת היחסים בין עובד ומעסיק, המבוססת על יחסי נאמנות" ולהביא לתוצאות בהן תישללנה זכויות העובד כולן או מקצתן. לפיכך הוא קבע כי לא נפל פגם בהליך הפיטורים, מה גם שבית המשפט קבע באופן חד משמעי שהעובד אכן גנב ממעבידו.
התובע שכאמור טען כי בהתאם לתקנון המשמעת היה על מפעלי ים המלח להעמידו לדין משמעתי, הסתמך על פסיקת בג"ץ, שהורתה לגוף ממשלתי לבטל פיטורי עובד שפוטר לאחר שהורשע בעבירה של הטרדה מינית (לא עבירה כנגד המעביד), ולהעמידו לדין משמעתי.
השופט פרנקל אבחן בין פסק הדין של בג"ץ שנגע לשירות המדינה, בו קיים חוק שירות המדינה (משמעת), הקובע שיש תמיד להעמיד עובד מדינה לדין משמעתי, לבין מעביד במגזר הפרטי, בו נקבע הסדר מיוחד במקרה של גניבה מהמעסיק. בהשופט ציין בהחלטתו כי מאחר שהוכח שהעובד אכן גנב ממעסיקיו, אלה רשאים לפטרו, גם אם לצרכי המרשם הפלילי לא תירשם הרשעת העובד.
