 |
| מי מרוצה מעסקות הטיעון, ומי לא? (אילוסטרציה: FREEPIK) |
הידעתם? 70 אחוז בקירוב מהתיקים הנידונים בבתי המשפט מסתיימים בעסקות טיעון.
את הסדרי הטיעון ניתן לתקוף משני צדדים. מצד אחד, הם עושים עוול לחפים מפשע, אשר מחשש מאימת הדין חותמים על עסקת הטיעון אף שלא חטאו ולא פשעו, אבל מוראו של בית המשפט מהלך עליהם אימים. הם חוששים כי יימצאו אשמים וייענשו בכל חומרת הדין אף שהם חפים. מצד שני, הסדרי טיעון עושים חסד עם מי שלא ראויים לו; פושעים שאמורים להיענש בעונש כבד אבל הסדר הטיעון מוציא אותם בזול.
ריבוי לא ייאמן של הסדרי טיעון מעורר גם שאלה, האם מערכת המשפט ממצה את חקירת המעשים שבגינם נאשמים אנשים או שהסדרי טיעון הוא הפתרון הפשוט, הקל, הנוח, הפוטר אותה מהצורך להשקיע זמן, משאבים ומאמצים למיצוי החקירה ולהשגת ראיות והוכחות שעל בסיסן ניתן להרשיע את האשמים.
אם אין ראיות, יש לזכות נאשמים מחוסר אשמה או מחמת הספק. הסדרי טיעון עושים עימם עוול בכך שהם טובעים את מעשיהם בחותם של פשע, גם אם העונש עליו מופחת.
גם בהצדקת ריבוי הסדרי טיעון בעומס רב המוטל על המערכת המשפטית – אשר אינה יכולה להקצות זמן ומשאבים לחקירה יסודית של כל תיק המובא בפניה – יש טעם (חמוץ או מר) לפגם. נימוק טכני לבחירה בפתרון הקל והנוח יוצרת רושם לפיו המערכת פשוט רוצה לנער מעליה את התיק ולסיים אותו במהרה ואף בחיפזון. לעזאזל הצדק והאמת; העיקר לסמן V על עוד תיק ולהורידו מהמדף ומסדר היום.
בהפיכת הסדר טיעון לשיטה, לפרוצדורה ולפרקטיקה משפטית רווחות, מעידה על עצמה מערכת המשפט ולמעשה מודה ומתוודה כי אין לה זמן, כוח, רצון ומוטיבציה להגיע לחקר האמת, אלא לחתור לפשרה – ולו גם במחיר האמת והצדק.
 |
| עו"ד נוגה ויזל |
הטעם העיקרי להתנגדות לשימוש תכוף ותדיר בהסדרי טיעון הוא הפגיעה הקשה בתדמיתה של מערכת המשפט כמערכת האמונה על משפט צדק: באמצעות הסדרים אלה נענשים חפים מפשע מזה בעוד פושעים יוצאים בעונשים קלים בלבד, לא אחת מגוחכים, ולכן גם מקוממים.
מערכת משפט שמרשיעה מספר מבהיל (90 אחוז!) של נאשמים על סמך הודאתם בלבד ללא ראיות תומכות; מערכת שמרבה להשתמש בהסדרי טיעון – מועלת בתפקידה ובייעודה לחקור ולהגיע לאמת. היא מעוותת באופן קיצוני את עיקרון ההלימה, ואת המידתיות הראויה בין החטא לעונש. חמור מכך: היא מענישה את מי שלא חטאו ולא פשעו ולכן אמורים להיות מזוכים לחלוטין.
האופן בו מתנהלת מערכת המשפט גורמת לתפיסתה על ידי חלק ניכר בציבור כמערכת מוטית, הבוחרת בדרך הקלה, מתרשלת בעבודתה, מועלת בתפקידה ולכן מעוררת אי אמון בה. הסדרי טיעון הם אחת מהרעות היותר חולות של מערכת משפט הנדרשת לחשבון נפש מקצועי נוקב ולטיפול שורש עמוק.
