הטובים והמוחמצים

במשפט הפלילי כמו במשפט הפלילי – גורלות נחרצים, סדרי עולם משתנים והזמן מקבל משמעות אחרת. פסקי הדין הבולטים של השנה מלמדים, כי לעולם יש להילחם על חפות נאשמים, ובכל מחיר.  ושעדיין, אולי, קיים המונח "ספק סביר" במשפט הפלילי בישראל.

בחרנו לסמן את שני פסקי הדין "הטובים" – האמיצים והחדשניים בשנה החולפת, ומולם את שני פסקי הדין המאכזבים של השנה – "המוחמצים".

הטובים

1. ע"פ 2697/14 ניסים חדד נ' מדינת ישראל. חדד הורשע בבית המשפט המחוזי על סמך ראיות נסיבתיות, במעשה סדום בקטין ונדון ל-17 שנות מאסר בפועל. בית המשפט העליון בפסק הדין, מבטל את הרשעתו ומורה על זיכויו מחמת הספק, תוך שחוזר ומציין כי יש לנקוט זהירות מרבית כאשר מדובר בראיות נסיבתיות – ראיות שלא מצביעות באופן ישיר על ביצוע העבירה. יש להיזהר בפרשנותן ובקישור הממצאים אשר ניתן לספק להם הסבר חלופי המניח את הדעת.

נסים חדד בעת שחרורו מהכלא. אל לנו ללכת שבי אחר פרשנות קטגורית

בית המשפט העליון אינו מוציא תחת ידו הברקה או הלכה משפטית מחודשת, אלא מתערב באופן די חריג בקביעות העובדתיות המרשיעות, תוך כדי שהוא מזכיר כי אל לנו ללכת שבי אחר פרשנות תביעתית וקטגורית וכי השופטים שיושבים בדין צריכים לדעת שכאשר ישנו מארג ראיות נסיבתי, וכאשר מוצג הסבר חלופי המניח את הדעת, יש להורות על זיכוי הנאשם, נקודה.

הייחודיות בפסק דין זה, באה לידי ביטוי בהיותו מצמרר מבחינה עובדתית ואמיץ בתוצאה. בית המשפט העליון מרחיב ומדגיש את הפערים החקירתיים בתיק זה וברשלנות החוקרים. פסק הדין מדגיש את הצורך העז בסיוע במומחים פורנזיים עת מדובר בתיק נסיבתי.

ניר סומך. דיון מקיף בטענת ההגנה העצמית

2. ע"פ 4784/13 ניר סומך נ' מדינת ישראל. סומך, קצין משטרה במשמר הגבול, הואשם ברצח שכנו אשר ניהל רומן עם בת זוגו. לאחר ניהול התיק הורשע סומך בעבירת הריגה ונדון ל-14 שנות מאסר.

בית המשפט העליון מבטל את הרשעתו ומחליט פה אחד להורות על זיכוי מחמת הספק ובטענת הגנה עצמית. גם בתיק זה, כמו ברוב התיקים כיום, קיימת זווית מדעית פורנזית הקשורה לניתוח זירת הירי, זווית הירי, טווחי הירי ובדיקת הקליעים.

הייחודיות בפסק הדין הוא הדיון המקיף בטענת ההגנה העצמית והרחבת הסייג עד כדי זיכויו מחמת הספק.

רומן זדורוב. עולה שוב השאלה בדבר שינוי שנת המשפט

המוחמצים

דנ"פ 1329/16 רומן זדורוב נ' מדינת ישראל. עניינו של זדורוב ידע מספר סיבובים ומספר תהפוכות. נהרות של דיו כבר נשפכו בנושא. יחד עם זאת, העניין המשפטי המשמעותי, שצבר תאוצה בעקבות פסק הדין האחרון בעניינו, הוא הצורך בשינוי המשפט בישראל: דרישת המומחים המשפטיים בישראל היא לשינוי שיטת המשפט – הרשעה לפי דעת רוב ובמקומה  הרשעה רק פה אחד. במילים אחרות, כל דעת מיעוט של זיכוי נאשם בפלילים תביא לזיכוי במשפט ומחמת הספק.

דרישה זו לשינוי שיטת המשפט הומלצה על ידי הוועדה הציבורית (ועדת אנקר) לשר המשפטים דאז יעקב נאמן, נתמכת על ידי מומחים, ומאז מונחת כאבן שאין לה הופכין.

כאמור, עניינו של זדורוב העלה שיח ציבורי נרחב, ולאחר שהתקבלה דעת מיעוט מזכה – עולה שוב השאלה בדבר שינוי שיטת המשפט, ימים יגידו.

משה קצב. תפיסה מיושנת ובעייתית

החלטת ועדת השחרורים בענייננו של הנשיא לשעבר משה קצב. לאחר מספר דיונים, החליטה ועדת השחרורים לדחות את בקשתו של קצב לשחרור מוקדם. בכך, אימצה הוועדה את הדרישה של הרשות לשיקום האסיר, לפיה על האסיר להודות ולהביע חרטה על המעשים בהם הורשע – חרף טענת חפותו – וזאת כתנאי מקדים ומכריע לבחינת מסוכנותו בשלב הדיון בשחרור המוקדם ממאסר.

החלטה זו מאמצת תפיסה מיושנת ובעייתית, המונעת באופן גורף שיקום אסירים, ומונעת כל אפשרות לשחרור מוקדם של אדם הטוען לחפותו, חרף היעדר מסוכנותו לציבור והתנהגותו הטובה בכלא.

פסקי הדין של השנה מלמדים גם על החדשנות וגם על התפיסות המיושנות והבעייתיות בעולם המשפט הפלילי המשתנה. משתנה או לא משתנה: הצורך בשימור החפות לעולם יישאר.

שתהיה לכולנו שנה חדשה מלאה בצדק אמת ועשיית חסדים.