ארץ ישראל הישנה והטובה

אזריה ופינטו. בית משפט וכיכר העיר

"נלחמתי.. אבל ברגע שבית משפט העליון גזר את דיני לא שמעתם ממני כלום, לא הרמתי ראש בבית הסוהר… פרשתי מהחיים הציבוריים, אני לא רב עד שארגיש את עצמי ראוי, וזה בטח לא יקרה בשנתיים הקרובות…. עשיתי את התורה קרדום לחפור בה, שזה יותר גרוע משוחד. אני מרגיש את עצמי פושע, אנשים ירדו מהדת כי ראו רב נותן שוחד. ריסקתי את חיי, אין יותר הרב הפינטו… ישבתי אצל העובד הסוציאלי, ובכיתי, 50 פגישות, הגעתי לעומק הכאב על השוחד, עברנו דבר דבר ברמב"ם על מה זה תשובה… אני עובד על עצמי".

המונולוג שנשא הרב יאשיהו פינטו בפני חברי ועדת השחרורים, שרק זעיר תמציתו מובאת כאן, עורר הדים בקרב שונאיו, ומוקיריו. הטקסט הספרותי, ממש, עורר השראה גם במוחו של שופט הוועדה, יצחק שנהב, שכתב בהחלטה לקצר את מאסרו: "ניכר היה שהדברים יצאו מהלב, הוא הביע צער עמוק וחרטה מלאה על הצעת השוחד ועל התאבדותו של ברכה".

בהשראת מונולוג הסליחה בוועדת השחרורים שלחתי השבוע הודעת טקסט לאחיו של הרב, מנחם פינטו. "עכשיו אני גאה ברב שלי", כתבתי כהמשך לרשימה שפרסמתי כאן ב-14 נובמבר 2015, אחרי מותו של אפריים ברכה, ובה הצעתי לרב לחדול מיד מהערעור שהגיש לבית משפט העליון וללכת לכלא בראש מורכן. "טוב יעשה כבוד הרב אם יפסע מרצונו מלווה באלפים מחסידיו לעבר שערי כלא מעשיהו. שנת מאסר עוברת במהרה… חנוכה, פסח, ראש השנה, יום כיפורים אחד, ונגמר. יש שם בית כנסת רחב ידיים ומאובזר, שבו הוא יוכל לשהות מרבית שעות היממה, להקרין קדושה ולעסוק בהחזרה בתשובה של עבריינים תרתי משמע, ללא שום עמלה ותמורה, רק לשם שמיים ובעיקר לעילוי נשמת הנפטר, אפריים ברכה זכרונו לברכה".

מאז הכתבה הזו ניתקו ממני מגע חבריי בחצר הרב, וגם על הודעת הטקסט מהשבוע לא קיבלתי מענה. זהו מחירה של חברות עם גבולות, הגם שאני בטוח כי ליבם הרחב של בני שושלת אבוחצירא ופינטו תמיד סולח.
אחרי הרגש, הגיע תורו של השכל. אז מה היה לנו כאן בעצם, אסיר שפוט לשנת מאסר ללא עבר פלילי שקיבל שליש במאסרו הראשון, סך הכל ארבעה חודשים, ואיזה מפגן שנאה לא מנומק של שדרנים זעופים ועורכים נטולי פרספקטיבה התפתח בכיכר. ההכחשה שלו מפעם, על יחסי השוחד אשר הוסוו מאחורי החברות עם ברכה בשם המסורת, נתפשת בכיכר כשקר בלתי נמחל, גם אם הטקסט שניפק אחרי שמונה חודשים בכלא הוא פאר היצירה הפסיכולוגית שבמהות הענישה – החרטה.

הכתבה כפי שפורסמה ב"מעריב סופהשבוע"

הרב פינטו הסתנוור

ואיזה מאסר מיוסר עבר על הרב פינטו. מי שנהג להתגורר בסוויטות של מלונות פאר בלוס אג'לס, מיאמי, ניו יורק, תל אביב, לונדון ובואנוס סאיירס, התארח בשמונת החודשים האחרונים בבית החולים האפור מאפור של שירות בתי הסוהר במתחם כלא איילון. אסירים נכים, חולים כרונים, גוססים, דלתות ברזל מסורגות, מזון עתיר פחממות או לחלופין תפריט דיאטטי על בסיס ירקות שלמים וקופסאות גבינה. תאכל ותשתוק.

את המחיר על הקרבה המפורסמת שלו לעבריינים הוא שילם לראשונה, בכלא דווקא. שני אחים יפואים, מופרעים עם כיפה שחורה על הראש, התקרבו אל הרב עד כמה שאפשר, והוציאו ממנו הבטחה שאמם המעריצה את הרב ורבנים בכלל, תסעד על שולחן משפחת פינטו בליל הסדר. האמא סורבה בכניסה, ומכאן התפתח תיק סחיטה כמיטב הז'אנר: שיחות טלפון מרומזות, כספים שהוזרמו לחשבונות בנק, תיק חקירה שבו הרב הוא הקורבן, ואסיר חולה חובש כיפה שנעצר.

כפי שלמדנו בפרשת קצב, שני מדדים מכתיבים החלטה לקיצור מאסר בוועדת שחרורים: האם האסיר ראוי לשחרור, מהבחינה ההתנהגותית והטיפולית, והאם הוא מסוכן לציבור.

הטיפול האולטימטיבי שמציעים בשב"ס מבוסס על "תורת הקבוצות", שכל כך מועילה להחלמה מהתמכרות לסמים אחרי סינדרום הגמילה (הקריז). לשם כך המציאו שם וברשות לשיקום האסיר שמות פנטסטים לקבוצות טיפוליות המקיפות את כל סוגי העבירות כמעט, למשל קבוצה לעברייני מרמה, קבוצה לאלימות מרמה ותעבורה, קבוצה מותאמת תרבות לעוברי חוק מהחברה הבדואית, קבוצה לעברייני תעבורה בדואים, קבוצה פסיכו סוציאלית תורנית. המון סוגי קבוצות, מבורכות, אבל מעט מאוד מקומות. לרב פינטו הציעו להשתתף בקבוצת מחלה ועבירה, מישהו יכול לדמיין את כבוד הרב יושב באמצע מעגל של קבוצה טיפולית, ומשתף?

עו"ד רותם טובול	עו"ד אבי חימי

עורכי דינו במאסר, אבי חימי ורותם טובול, הם היחידים מכל סוללות עורכי הדין אשר הקיפו אותו לכל אורך הפרשה, שבאמת היו קשובים לצרכיו האמיתיים. מהר מאוד הם הבינו שחובה להכניס את הלקוח הייחודי להליך טיפולי כמה שיותר מהר, כדי להחיש את התובנות שלו למעשיו הפסולים. בשל הסחבת הידועה של שב"ס בהגשת טיפול סוציאלי לאסירים (שבועות ארוכים עד שעובד סוציאלי ניגש לאסיר שמטבע הדברים גם מטורטר בין אגפים ומתקני כליאה שונים) הם דרשו לאפשר לו פגישה עם מטפל פרטי בתוך הכלא, ואיימו לפנות לערכאות אם יסורבו. הדרישה הזו הפילה את האסימון לשב"ס, מחשש לביקורת ציבורית מיהרו להגיש לו את הטיפול הציבורי לו זכאי כל אסיר. מכאן נולדה הפיסקה במונולוג של הרב, על הבכי בחדרו של העובד הסוציאלי.

אחד ההסברים הפסיכולוגים לסטייה חברתית מסוג פשע הוא הנטייה לגרנדיוזיות, שנגזרת מאישיות נרקסיסטית. הסימפטום הנרקסיסטי מאפיין אמנם חלקים נרחבים מאוד במין האנושי, אבל הוא מובהק בעבריינים ובמכורים לסמים, שבהסנפה הראשונה הרגישו כמו אל פאצ'ינו ב"פני צלקת", והסוף ידוע. ההפרעה הזו מאפיינת גם עברייני מרמה וצווארון לבן רודפי כבוד ויוקרה, שמתמכרים למותגים ותכשיטים, ניירות ערך ונדל"ן. וכך נכתב בדו"ח הסוציאלי של האסיר יאשיהו פינטו בסיומו של המאסר הקצרצר: "קיימות (אצל האסיר, א"ז) תובנות חלקיות וראשוניות לגבי מניעי מעשיו הנעוצים באישיותו ובהתנהלות חייו. ניכר כי זקוק לטיפול המתמקד במאפייני אישיותו ובהתנהלותו המרמתית בה פעל תוך ניצול מעמדו בקרב מקורביו".

בהמשך נכתב משפט המרמז על ראשית החלמה אותו יש ללמד בבתי ספר לקרימינולוגיה ועבודה סוציאלית: "האסיר ניכר בו (שהבין) כי לא הציב לעצמו גבולות המקובלים בחוק כיוון שסונוור ממעמדו". באחת מאותן שיחות טיפוליות שצוטטה בוועדה, סיפר הרב פינטו עצמו על 17 שנות חברות עמוקה עם אפריים ברכה, והביע חרטה: "הקשר ביננו היטשטש מעניין של רב ותלמיד לקשר מקולקל של שוחד. השתמשתי בקשר הזה ונתתי לו שוחד, עשיתי טעות… נתתי שוחד…". מותר להניח שברגע הזה הוא גם פרץ בבכי בחדר הצר של העובד הסוציאלי, שהגיש לו טישו ורדרד לנגב את הדמעות וכוס מים להחיות את הנפש.

חברות והערצה שהסתיימה באינטרסים וטרגדיה. פינטו על ברכה

האסיר המסוכן

האם פינטו מסוכן לציבור. המשטרה, כמו גם התקשורת, מציגים לראווה את האזנת הסתר עם דומרני, שבה הרב מציע לראש ארגון הפשע לבוא לאמריקה ולעבוד בנדל"ן תמורת עמלה של 20 אחוז לישיבה. זו אינה האינדיקציה היחידה לקשרים של הרב עם עבריינים בכירים, שמנקים את מצפונם בחיקו ותורמים מאות אלפי דולרים למפעל מימון האברכים הבינלאומי שלו. לא אחד ולא שניים, מהבכירים והאכזריים שבהם, מתבטלים רק בפניו, ומרשים לעצמם אפילו להזיל דמעה בחיקו. צריך לראות כדי להאמין.

מכאן נולד הקשר, הרב פינטו האמין שבכוח אהבתו הוא מסוגל להאניש עבריינים ולהחזיר למוטב. לא עם כולם הצליח, אבל יש לא מעט כאלה, יוסי הררי, גולן אביטן, משה עזיזה, יוסי עמוס, והרשימה עוד ארוכה. בשנים האחרונות הוא כבר סייע לכמה וכמה עבריינים באמריקה להפוך לאנשים עשירים בזכות עסקאות נדל"ן ותמורת אותה עמלה, על הסכם כזה גם משטרת מרחב לכיש היתה חותמת עם דומרני, ובלבד שיעזוב את ערבות הנגב. אגב, משטרת ישראל עושה עסקאות הרבה יותר מקוממות עם עבריינים בכלל ועדי מדינה בפרט.

האזנת הסתר לשיחה עם דומרני היתה ונותרה "חומר רקע מודיעיני לא אופרטיבי", כפי שהגדיר אותה בוועדת השחרורים העד המומחה, שועל החקירות לשעבר, עו"ד יעקב בורובסקי. אבל עד כמה מניפולטיבית התביעה בוועדות השחרורים בכל הקשור למידעים מודיעינים מעידה אמירתו של שופט הוועדה, "את המידעים לא היה מקום להגיש כלל… הם אינם מצביעים על מסוכנתו… כולם מלפני כניסתו לכלא, מידעים שנאספו כשנודע למשטרה על הצעת השוחד לפני הסדר הטיעון, נשאלת השאלה, מדוע מידעים אלה לא 'נבלעו' בחסינות שבהסדר הטיעון? אף אחד מהמידעים לא הבשיל לחקירה". במידע המודיעיני היחיד שהתייחס לתקופת המאסר, "דווקא האסיר היה קורבן לעבירת סחיטה", קבע השופט.

פרקליט מדינה, שי ניצן

הראש של שי ניצן

הכי מרגשת היא הפגנת היחיד הנוגה שערך השבוע בנו של ברכה ברחבה ליד מגדלי עזריאלי וקריית הממשלה, סמל מובהק לניכור וליהירות של הממסד במדינת ישראל.

אבל הכי מקוממת היא התנהלותו של פרקליט המדינה, שי ניצן, הפקיד הממונה אשר נאלץ לסרב לתחינותיו של ברכה להימנע מחקירה במח"ש בבוקר יום מותו. ניצן הוא גם הפקיד הציבורי שעד היום, בחלוף ארבע שנים מאז תחילת הפרשה, אחראי לכך שלא מוצתה החקירה נגד ניצב מנשה ארביב, שהודח מתפקידו, ו"התפוטר" מהמשטרה עקב תלונות ועדויות של הרב פינטו ושותפו לעסקי הנדל"ן בארצות הברית, בן ציון סוקי.

האם פרקליט המדינה ממתין לסיום מאסרו של פינטו, ולהסתלקותו הצפויה לארצות הברית, כדי להימנע מהגשת כתב אישום נגד ארביב? או שמה הוא נמנע מהגשת כתב אישום בשל מידע רגיש שאוצר נציג משטרת ישראל בארצות הברית לשעבר, ארביב, על הקשר בין הרב פינטו לבין קצין משטרה נוסף שאיננו איתנו כבר?

התנועה לאיכות השלטון כבר פנתה לבג"צ, כדי שיאלץ את שי ניצן לקבל החלטה על מיצוי החקירה של ארביב. החלטת השחרור של פינטו השבוע, וההחלטה להגיש ערעור על החלטת הוועדה ברגע האחרון, מלמדת שגם בפרקליטות מחכים לשחרור המוחלט, ולסיום תקופת השליש. רק אז תתקבל החלטה שמן הסתם תמסמס את תיק ארביב, שנולד על בסיס הסדר הטיעון עם פינטו שאף אחד לא באמת יודע מה הוא מסתיר בחובו. 

פרשת אזריה

ח"כ אמיר זוהר. סתאאם. אם הייתי חבר כנסת, או שר, הייתי קובע, ומשפיע, אבל אני לא, וגם לא אהיה לעולם, אז אני רק כותב ומהגג, ומתקומם. אלאור אזריה. השם שלו נהדר, שם מקראי, כזה שמבשר על איזה סדרה מהתנ"ך (כמו הסדרה על פינטו למעלה), רגע לפני הפרסומות שלפני הפרק על מלחמת האזרחים וחורבן ישראל הפוסט מודרנית. אזריה הזה הולך להיות השם שצריך ללמוד בעל פה בשביל מבחני הבגרות של העידן הדיגיטלי הגלובאלי שבא עלינו, ולא לטובה.

צודק האלוף (במיל) דני ביטון, אכן צריך לבטל את משפט אזריה, מוטב כך מאשר לנהל אותו כמו היום, שבו ראשי מדינה, גנרלים בדימוס וכוכבי היפ הופ ציוני, מנסים להשפיע על שופטים צבאיים, שאינם באמת שופטים שכן הם אינם בעלי הכשרה משפטית מקצועית. ובכלל, לא ברור מדוע משפט פלילי קלאסי בתיק גרימת מוות – רצח או הריגה – אינו מתנהל גם בבית הדין הצבאי כמו משפט פלילי, שזה אומר דיון בראיות ועדויות מקצועיות ללא כל חוות הדעת החברתיות, הלאומיות, הלאומניות והצבאיות האלה. לכל הטיעונים הציוניים הלגיטימיים האלה יהיה מספיק זמן בשלב הטיעונים לעונש, בעסקאות לשחרורי מחבלים ואפילו בהסכמי שלום. אינשאללה.

כי אם לא כך, אפשר לחסל את סדר הדין הפלילי במשפט הצבאי, בשביל מה להם, שיביאו כמה קצינים בכירים בדימוס ממיטב הז'אנר, אלה עם הסכינים בין השיניים, ועוד שני בוגרי גולני מסוקסים ומקועקעים בשני הצדדים, ויאללה, תנו להם לשלוח חיילים מעשני ג'וינטים לחמש שנות מאסר וחיילים שמחסלים מחבלים ערבים בחייים לקבל צל"ש ביום העצמאות בבית הנשיא, שבינתיים יהיה, נאמר, איתמר בן גביר. ישראל שלי קורסת.

עורכי הדין, בסרגליק, כץ, שחיבר

לאזריה יש צוות הגנה מעולה, הכי טוב שיכול להיות בתנאים שנוצרו. אוטוריטה בדמותו של הפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, עו"ד אילן כץ, ופרח כהונה מהאליטה של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב, עו"ד אייל בסרגליק, וכרמית שחיבר. שלושתם אינם מזוהים עם הימין הישראלי אבל זה לא מנע מהם לייצר אווירה ציבורית מסוימת אשר מתחילה לתת אותותיה על השופטים, שהם אינם שופטים מקצועיים כאמור, כמו גם על עורכי העיתונים והמהדורות שבעל כורחם עושים כותרות מכל חוות דעת מגוייסת. למשל, זו ההזויה של הפתולוג הלאומי לשעבר, על כך שהמחבל היה מת כאשר הכדורים של אזריה פגעו בו. פרופ' יהודה היס, שאינו מרפה מהמערכת, חזר מן הכפור לטובת הנראטיב הלאומי, כמו תמיד, מבחינתו מדע הוא נושא משני לחלוטין מחוות דעת בבית משפט.

הם גם הביאו את האלוף ביטון, שמאיים לגזול את פרנסתם אם הרעיון שלו יתקבל והמשפט יבוטל, ואת האלוף בדימוס עוזי דיין, המפ"איניק מעמק יזרעאל שהפך לליכודניק, זכה במנדט על מפעל הפיס ומהמר על הנאורות של מדינת ישראל, ועתידה, עם אמירות אשר אינן רלוונטיות לשלב ההוכחות כמו, "מחבלים צריך להרוג" וכו'.

הלגיטימציה של עוזי דיין מביאה בהכרח להשוואה עם סוריה השכנה האומללה שאיבדה את מוקד הכוח במדינה. כל כך הרבה חיילים של אסד חיסלו מחבלים מורדים ללא משפט במשך שנים, עד שהמורדים החלו לחסל חזרה חיילים של אסד ללא משפט, והתוצאה מטרידה את כל העולם. אמנם מלחמת האזרחים שלהם אינה דומה, עדיין, לקיטוב התרבותי והפוליטי המתהווה אצלנו בין שני גושים מובהקים של שמאל וימין, רציונלים לכאורה ומשיחיים בתודעה, אבל, האם מישהו זוכר איך זה התחיל שם?