"חיפושים ללא נוכחות עדים – תופעה שכיחה"

חיפוש משטרתי (צילום: משטרת ישראל)

שופט בית משפט השלום בתל אביב, ד"ר שאול אבינור, זיכה נאשם בהחזקת קוקאין, תוך שהוא מנמק את הזיכוי בחיפוש לא חוקי שערכו השוטרים על הנאשם.בכך שהסם נתפס בחיפוש לא חוקי.

ב-9 ביוני 2014 הוגשה לבית המשפט בקשה להוצאת צו חיפוש אצל הנאשם – בשלוש כתובות שננקבו. בית המשפט נעתר והוציא את הצו, אשר בו נכתב – כמו בכל צו חיפוש – כי "ייערך בפני שני עדים שאינם שוטרים". צוות של שמונה שוטרים יצא באותו יום לבצע את החיפוש, שבסופו נמצאו בארון במטבח ביתו של הנאשם למעלה מ-28 גרם קוקאין, וגם שלושה משקלים אלקטרוניים.

אלא שבמהלך המשפט התברר, כי השוטרים שחיפשו בביתו של הנאשם לא הסבירו לו את זכויותיו בקשר לחיפוש, שבמהלכו הוא הצביע, לשאלת השוטרים, על הארון בו נתפסו הסמים. זאת ועוד, הנאשם תושאל במקום, ללא שהוזהר על ידי השוטרים, והודה בהחזקת הסמים, תוך שהוא טוען כי הם לצריכתו העצמית.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו החזקת סמים שלא לצריכה עצמית וכן החזקת כלים להכנת סמים או צריכתם. הסנגורית שלו, עו"ד עינת ברנע מהסנגוריה הציבורית, טענה בתגובה לכתב האישום כי מרשה כופר במיוחס לו. לטענתה, יש לפסול את הטענה העיקרית והיחידה – הסמים – מאחר שהם נתפסו בחיפוש נערך ללא נוכחות עדים כפי שמחייב צו החיפוש. בנוסף היא טענה כי נערך לנאשם תשאול לא חוקי, במהלך החיפוש, ולכן ביקשה לפסול את הדברים שאמר לשוטרים במהלך החיפוש, בנימוק שנגבו ממנו שלא כחוק, ללא שהוזהר כי מה שהוא אומר עשוי לשמש נגדו.

בין היתר ציינה הסנגורית, כי השוטרים ערכו חיפוש גם במקום עבודתו של הנאשם, גם שם ללא נוכחות עדים, למרות שבמקום נכחו שני עובדים. לגביהם נרשם בדוח של השוטרים: "הם ישבו בחוץ ולא הפריעו". בחיפוש זה לא נתפס דבר.

השופט ד"ר שאול אבינור

השופט אבינור קיבל את כל טענותיה של עו"ד ברנע, וזיכה את הנאשם, תוך שהוא מותח ביקורת נוקבת על עבודת המשטרה בתיק זה, אך לא רק בו. בהכרעת הדין ציין השופט, כי "סקירת הפסיקה מהשנים האחרונות מלמדת כי התופעה של עריכת חיפושים ללא עדים, הינה למרבה הצער, תופעה שרירה וקיימת, ואף שכיחה למדי".

השופט אבינור קבע בהחלטתו, כי "מידת אי החוקיות שנפלה בחיפוש דנא היא חמורה. כאמור, עסקינן בתיק שבו הראיה העיקרית והיחידה למעשה נגד הנאשם היא החפץ שנתפס בחיפוש – הסמים – כאשר יתר הראיות המפלילות, ובמיוחד התבטאותו של הנאשם במהלך ביצוע החיפוש, הן ראיות הנגזרות מראייה זו… ברור אם כן שלא מדובר בפגם שנפל בשולי פעילות החקירה בתיק… אלא באי חוקיות היורדת לשורשו של עניין ולעיקר התשתית הראייתית שנאספה נגד הנאשם".

לגבי טענת השוטרים על חוסר ניסיון, אמר השופט: "אין זה מתקבל על הדעת, ששוטרים המשמשים בתפקידי שטח מבצעיים במשך כשנתיים ימים (בעת האירוע), ואף משתפים מדי פעם בביצוע חיפושים, כלל לא יהיו מודעים לחובה לבצע חיפוש בפני עדים… יתר על כן, וזו הנקודה החשובה כאן, המסקנה הנגזרת מהיעדר מודעות השוטרים לחובה לביצוע חיפוש בפני שני עדים, היא שלא מדובר בכישלון נקודתי או בטעות מקרית של הצוות המשטרתי במקרה דנא – צוות שכזכור מנה שבעה שוטרים, לרבות קצין – אלא שמדובר, כפי שעולה גם מהמקרים הרבים שנדונו בפסיקה, במחדל מערכתי של אי לימוד ואי הפנמת דרישות הדין והפסיקה לביצוע חיפושים בפני שני עדים שאינם שוטרים".

 לאור היקף התופעה, השופט קבע כי "הגיעה העת והגיעה השעה לקבוע, כי הפעלת דוקטרינת הפסילה הפסיקתית במקרים כגון דא- דהיינו: במקרים בהם נערך חיפוש ללא עדים, בניגוד להוראות צו שיפוטי ושלא במסגרת החריגים (שנקבעו בסעיף 26(א) לפסד"פ), כאשר הראיה שנתפסה בחיפוש מהווה ראייה מרכזית נגד הנאשם ועל כן בקבלתה יש משום פגיעה מהותית בזכותו להליך הוגן – תיעשה בדרך של פסילת קבילות הראייה שנתפסה, למעט בנסיבות חריגות".

השופט ממשיך ומציין, כי פסילת תוצרי חיפוש שנערך שלא כדין אינה פסיקה "נגד" המשטרה, אלא להיפך, מטעמים מערכתיים: "…מציאות בה שוטרים מקיימים הוראות שבצווי חיפוש שיפוטיים באופן סלקטיבי… אינה מציאות שקיומה עשוי להתקבל על הדעת במדינת חוק. לא זו אף זו: יש בה כדי לפגוע באופן ממשי בתדמית המשטרה ובאמון הציבור בה, ואף לעודד תחושות של ניכור ועוינות. לפיכך, פסילת ראיות שנתפסו בדרך זו עולה בקנה אחד גם עם האינטרס המשטרתי המערכתי".

השופט הדגיש עוד, כי נוכח הצטברות הפגמים המהותיים במקרה זה, מסקנת הזיכוי מתחייבת אף תוך יישום "סטנדרטי" של הלכת יששכרוב והלכת בן חיים.