במלתעות הזאבים

פגיעה שחוזרת כמו בומרנג (אילוסטרציה: FREEPIK)

כל עורך דין מכיר, כמשוער, את התופעה: לקוח (פוטנציאלי, בשלב זה) מגיע אל משרדו חפוי ראש, מבטו מושפל והוא משדר ומקרין מצוקה חריפה. הוגש נגדו כתב אישום והוא לא יודע מאין יבוא עזרו ומגנו. הוא מברר מה הסיכוי שלו להימנע מהרשעה בדין או, לכל הפחות, קבלת עונש מופחת. הוא מודה כי אין לו מושג מהיכן ישיג את הכסף למימון ייצוגו של העורך דין הפלילי בתיק.

עורכי דין לא מעטים (בלשון המעטה…) ממהרים להחתימו על ייפוי כוחו לייצגם ודורשים לקבל מקדמה על החשבון. הלקוח, שמסכים לתנאי זה בהעדר ברירה אחרת, חותם.

הלקוח הנ"ל חש שהוא עתיד לחתום על מסמך שמבחינתו הוא מסמך דרקוני. הוא חשש שהדבר היחיד שמעניין את העורך דין הוא הכסף. כיצד יטפל בלקוח? האם יקדיש וייחד את הזמן ואת המאמץ הנדרשים להכנת תיק הגנה מבוסס ומנומק?

הלקוח הזה הגיע אליי כאשר הבעת פניו הנפולים מעידה על אכזבה, תסכול, חשש, פחד ואף חרדה. התברר לי כי העורך דין יעץ לו עצות המנוגדות לא רק לשכל הישר אלא אף ללשון החוק. כאשר פניתי לאותו עורך דין – הוא גער בי, עורכת דין שנתפסה על ידו כמי שגוזלת ממנו, לכאורה, לקוח פוטנציאלי. עד היום מהדהדת באוזניי, בוטות ומכוערות, המלים שאותן צרח עליי בטלפון: "אני לא צריך ולא רוצה את הלקוח הזה, שהוא כמו קוץ ב… קחי אותו ותיחנקי אתו".

מה יש לדבר- דוגמה לאתיקה במיטבה, מופת של נימוס ושל דרך ארץ. אדם לאדם – אדם? לא ממש. ממש לא. אולי אדם לאדם – להד"ם.

ריבוי טבעי של עורכי דין גורם להצפת השוק ולתופעה של מאבק על כל לקוח פוטנציאלי, לא אחת תוך התנהגות לא אתית ואף לא אנושית. עורכי דין הרעבים לעבודה עטים, לא אחת, על לקוחות השרויים במצוקה חריפה, כמו חיית טרף העטה על טרפה.

עו"ד נוגה ויזל

במאבק זה יש בעלי מקצוע שפועלים באופן שבו המטרה מקדשת את האמצעים, לרבות את הבלתי כשירים, הבלתי לגיטימיים והבלתי ראויים. במאבק זה כשרה גם, במבחן המעשה שלהם, הדה-לגיטימציה שהם עורכים לעמיתים למקצוע. הם עושים זאת באמצעים שונים, לרבות באמצעות השמצות, הצגת המתחרה כבלתי מקצועי, כבלתי אמין וכבלתי מנוסה. עורכי דין כאלה ממהרים להחתים את הלקוח – מבולבל, נסער, חסר אונים ואובד עצות – על ייפוי כוח לייצגו ודורשים ממנו מקדמה על חשבון הייצוג. לאחר החתימה הם הופכים קשים להשגה, מסננים שיחות של הלקוח, מסובבים אותו בכחש, "מורחים" אותו בטענות שונות. יש בהם מי שכלל לא מתמחים בתחום הפלילי אבל מציגים עצמם ככאלה.

אין כל סיבה להתנהגות כזאת שפגיעתה, החוזרת אליהם כבומרנג, קשה. יש די עבודה לכולנו. אין שום סיבה להשחיר עמית למקצוע ו"ללכלך" עליו. עורכי דין הנוהגים כך מבזים את המקצוע וגורמים לדימויו בעיני הציבור כמקצוע המבוסס על ניצול חולשת לקוחות מזה ועל יחסים עכורים בין העורכי דין שעושים, לכאורה, הכול על מנת לקבל תיק.

אני מאמינה כי לאורך זמן תמיד משתלמת התנהגות מקצועית אתית, ראויה, מוסרית, אנושית. הטובים, המקצועיים, המטפלים בכל לקוח בהגינות וביושר – ישרדו במקצוע. שמם יינשא מפה לאוזן. לקוחות יגיעו אליהם. הכסף שירוויחו יהיה כסף נקי ומבורך.