פענוח רצח והדחת עדים

ערן קרני בהארכת מעצרו (באמצע בקטן)

"השיטה של התשאול הנעלם היא הפרת דין מכוונת. שיטת חקירה פסולה כזאת היא רבת משמעות, ויש להצטער על כך ששיטה זו נחשפה גם במקרה זה. החקירה בכללותה, המתועדת והבלתי מתועדת, גילתה התנהגות קשה של החוקרים כלפי עדה שאיננה עבריינית, אשר ניזוקה מאוד כתוצאה מכך". זהו חלק קטן מדברי שופט בית המשפט המחוזי מרכז, מנחם פינקלשטיין – דברים אותם ציין בהכרעת הדין בה הרכב של שלושה שופטים הרשיע את ערן קרני ברצח משה עקבי ז"ל, בישוב כפר יעבץ שבשרון, ב-5 בספטמבר 2013.

לכתבה בפוסטה – "רצח הבורר מכפר יעבץ" – לחצו כאן.

תזכורת: בין קרני לבין עקבי התגלע סכסוך, בעקבות ערבות של המנוח על חוב שאדם אחר היה חייב לקרני, בסך אלפי שקלים. בעקבות הסכסוך, קרני חש מרומה, והחליט לרצוח את עקבי. בכתב האישום הואשם על ידי פרקליטות מחוז מרכז ברצח בכוונה תחילה. בין היתר צוין בכתב האישום, כי ב-5 בספטמבר הגיע סמוך לביתו של עקבי בכפר יעבץ והסתתר בשיחים מול הבית כשהוא חובש כובע גרב ומצויד בסכין. ב-23:20 או בסמוך לכך, יצא עקבי מביתו והתיישב ברכב וולוו, על מנת לאסוף את חברתו משער הכניסה לישוב. קרני רץ לכיוונו ודקר אותו באמצעות הסכין מספר רב של דקירות. לאחר מכן נמלט והשליך את הסכין, הבגדים וכובע הגרב בחממות נטושות סמוכות למקום.

זירת רצח עקבי בכפר יעבץ

הפרקליטות ציינה בבקשה שהגישה בזמנו להאריך את מעצרו של קרני עד תום ההליכים, גם את עדותה של ז"ט, חברתו של קרני (לא בת זוגו), שסיפרה על שיחה שקיימה איתו כיומיים לפני הרצח. בשיחה זו, כך לפי הפרקליטות, נשמע קרני נסער מאוד ואמר כי "תוקעים בו סכין בגב, שחייבים לו כסף ושהוא רוצה את הכסף בכל מחיר. אמר שהלווה כסף ולא מחזירים לו". החברה, טענה הפרקליטות, סיפרה שהוא אמר לה: "אם אני הולך, שלושים ילכו איתי".

השופטת ליאורה ברודי שישבה בראש ההרכב שהרשיע את קרני, דחתה את טענות ההגנה לגבי מחדלי חקירה של המשטרה בכל הנוגע לאי חקירת כיווני חקירה נוספים שהועלו, וקבעה בהכרעת הדין: "מדובר בהשערות בלבד שהועלו על ידי ההגנה. גם אם המנוח היה מסוכסך עם גורמים אחרים, וכנראה שכך היה הדבר, הרי שלא נמצאה אינדיקציה לכך שאדם אחר קטל את חייו, ומכאן שהתרחישים המוצעים הם תיאורטיים בלבד. בהתחשב בממצאים הפורנזיים, כיוון החקירה של המשטרה היה נכון".

השופטים פינקלשטיין ורמי אמיר הסכימו עם החלטתה של השופטת ברודי, להרשיע את קרני. עם זאת, הם מתחו ביקורת חריפה על התנהלות צוות חוקרי היחידה המרכזית (ימ"ר) של משטרת מחוז המרכז; החוקרים איימו על העדה בתיק, לא תיעדו את מלוא חקירתה ופגעו בזכויותיה.

הפרת זכויות בחדר החקירות (אילוסטרציה)

תיק ההפתעות

השופט פינקלשטיין הקדיש את חלקו בהכרעת הדין, לביקורת שמתח על אופן חקירת העדה ז"ט. "החוקר, רס"ב אבי מונקר, הבהיר לעדה פעמים רבות כי היא מסתבכת בתיק רצח, ולאחר מכן איים עליה במעצר. כל זאת, כאשר מדובר בעדה שלא הוזהרה קודם לכן, ושלא נמסרו לה יתר זכויותיה… כל מהלכי החקירה האלה, לרבות האשמתה של העדה כחשודה למעשה בעבירת רצח, והאיום במעצר, נעשו ללא אזהרה וללא שום הודעה לז"ט על זכויותיה כנחקרת".

השופט פינקלשטיין גם הביע תרעומת על התופעה הפסולה המוגדרת כ"תשאול נעלם" או "חקירה במחשכים", כפי שבאו לידי ביטוי בתיק. "שיטת חקירה פסולה כזו היא רבת משמעות", ציין השופט, "ההפתעה הראשונה שציפתה לנו, בהקשר זה, היתה כאשר התברר שבסיום התשאול המוקדם יצאה העדה מחוץ לחדר החקירות, יחד עם מונקר, ובמשך כשלוש דקות קלטו המיקרופונים צעקות רמות מעבר לחדר החקירה, בקול של אישה. דומה שאירעה 'תקלה' בעבודת המשטרה, ומכשירי ההקלטה המשיכו לפעול אחרי שהתשאול הסתיים. ואכן, מי שמטה אוזן להקלטה הקולית, ישמע כאמור את צעקותיה הרמות של ז"ט, המסבירה בקול בוכים למונקר שהיא 'לא זוכרת'".

ההפתעה השנייה, לפי השופט, היוותה חידוש גם עבור ההגנה. העדה סיפרה בעדותה, כי לאחר שיצאה מחדר החקירות, ניסו החוקרים להכניס אותה לתא המעצר. מהעדות הזו עלה, כי כבר בשלבים הסופיים של התשאול המוקדם, איים החוקר מונקר על העדה – כי היא תיעצר.

לפי החלטת השופט, עדותה של העדה היתה מהימנה, ועולה ממנה כי בחקירה נקטו החוקרים איומים קשים כלפיה – "איומים שלא בא זכרם בחקירה המתועדת", כהגדרת השופט, "העדה סיפרה על האיומים במעצר שננקטו נגדה ועל מעצרה באותו יום". כך למשל סיפרה העדה, שהחוקר גיא רוזיליו הושיב אותה על ספסל מחוץ לימ"ר ואמר לה "שמפה אני לא הולכת לצאת". לפני כן ציינה ז"ט כי כשאיימו עליה במעצר, אמרו לה החוקרים שהיא לא תראה את הילדים שלה "לפחות 20 שנה", והציעו לה "לארגן עורך דין תותח" שיטפל בנושא המעצר".

בהחלטתו ציין השופט חלקים מעדותה של העדה בבית המשפט, שם סיפרה על התנהגות אחד מהחוקרים: "הוא חיטט לי בפלאפון והוציא את התמונה של הבנות שלי ואמר לי 'תסתכלי עליהן טוב, כי את לא תראי אותן יותר'. הם נתנו לי לשמוע את הבת שלי, אתה מבין את זה? כשאני בתוך תא המעצר ואין אף אחד שיוציא אותם. הם אזקו אותי ידיים ורגליים כאילו אני רוצחת ולא עשיתי כלום".

"אזקו אותי ידיים ורגליים ולא עשיתי כלום" (אילוסטרציה)

בהמשך עדותה ציינה ז"ט כי בתא המעצר היתה אזוקת ידיים ורגליים, ורק כשהוצאה לחדר החקירות הוסרו אזיקי הידיים. גם כשיצאה לשירותים, פעמיים, היתה אזוקה בידיה ורגליה "והיא הרגישה מושפלת מאוד", ציין השופט והוסיף מעדותה: "נתנו לי להסתובב ככה בכל התחנה".

לגבי מעצרה של ז"ט, קבע השופט: "מתקשה אני לקבל את ההצדקה למעצר העדה בחשד לעבירה של 'שיבוש מהלכי חקירה', כביכול, וגם דבריה של רפ"ק ענת קצב (ראש צוות חקירת הרצח, מ"פ) בעניין זה לא שכנעו אותי, בוודאי בכל הנוגע לטענת הקצינה בדבר חשדות כלפי ז"ט במעורבות ברצח. אילו כך היה, נעצרת היתה העדה בשני ימי חקירתה הראשונים כשבועיים קודם לכן. כמו כן, עובדה היא שבתום חקירתה שוחררה ז"ט  ממעצר – ועוד באותו היום".

השופטת ליאורה ברודי	השופט מנחם פינקלשטיין	השופט רמי אמיר

שיטת התשאול הנעלם

בהחלטתם התייחסו השופטים ל"תשאול הנעלם" – תשאול שערכו החוקרים אבל לא הובא לידיעת ההגנה וקרוב לוודאי שגם לא לידיעת התביעה בתיק. מהחלטתם עולה, כי מדובר בתופעה, שעליה יש לתת את הדעת בדרגים הגבוהים יותר במשטרה ובפרקליטות.

"השיטה של התשאול הנעלם היא הפרת דין מכוונת", קבע השופט פינקלשטיין, "שיטת חקירה פסולה כזאת היא רבת משמעות, ויש להצטער על כך ששיטה זו נחשפה גם במקרה זה. אין לעבור על זאת לסדר היום. עם כל הבנת חשיבותה של המשימה לחקור היטב אירוע רצח חמור והצורך במתן כלים נאותים בידי החוקרים – יש לדחות בשתי ידיים את ההנחה כאילו בביצוע דיני העונשין מקדשת המטרה את האמצעים, ואת 'ההנחה שמותר לה לעבור עבירות על מנת להבטיח הרשעתו של פושע פלוני'".

רפ"ק ענת קצב

"מן הראוי שהעתק מהכרעת הדין יועבר לעיון ולטיפול של פרקליטת מחוז המרכז, שחזקה עליה כי תיתן את דעתה גם למשמעות המצטברת של מקרים שבהם מתגלית, למרבית הצער, התנהגות בלתי חוקית ובלתי ראויה של חוקרי משטרה", סיכם השופט.

השופט אמיר הסכים עם דברי שני חבריו השופטים כשהדגיש כי "אין בהתנהלות פסולה זו כדי לפגום בהרשעה בתיק זה, משום שאותה התנהלות לא השליכה בסופו של דבר על מערך הראיות המכריעות", אבל הוסיף ביקורת משלו על התנהלות החוקרים: "אינני משלה את עצמי. המאבק בפשיעה אינו יכול להיעשות באופן סטרילי. מדובר בשדה קרב ולא בבית מרקחת. תרגילי חקירה הם דבר חיוני. חקירה קשה וצולבת היא הכרחית.  ואולם רב המרחק בין חקירה נוקשה ולגיטימית שכזו, לבין חקירה פסולה ואסורה בשיטות שנקטו החוקרים בענייננו…".

"לא נסכים עם איומים על עדים, ולא כל שכן איומים קשים, במיוחד כשהדבר נעשה בקשר לעדותם", הוסיף השופט אמיר, "ולא נשלים עם חקירות מחשכים בלתי מתועדות – חקירות שעצם קיומן פוגע בבית המשפט, בהגנה וגם בפרקליטות, ואשר חותרות תחת כל ההליך של גילוי האמת. ראוי שהעומדים בראש הפרקליטות יידרשו לעניין ויבדקו את ההתנהלות האמורה".

עוה"ד בני נהרי ושוש חיון

תגובות

עורכי הדין בני נהרי ושוש חיון, הסנגורים של קרני, מסר בתגובה: "אנו שוקלים להגיש ערעור לבית המשפט העליון עם דגש על נושא התנהלות חוקרי המשטרה לאור החלטת בית המשפט. אין מחלוקות שצוות החקירה התנהל בצורה מאוד הזויה, ולאור כך זה מעלה שאלה לגבי הממצאים כי זה משליך אחד על השני. כאשר הביקורת היא כל כך קשה, נשים דגש על נקודות מסוימות לגבי שאר ההליכים בחקירה".

מהפרקליטות נמסר בעקבות הכרעת הדין: "בית המשפט קיבל היום את עמדת הפרקליטות והרשיע את הנאשם, ערן קרני, ברצח בכוונה תחילה של משה עקבי ז"ל, על רקע סכסוך בהקשר לחוב כספי. מדובר בתיק מורכב ראייתית, שכלל עדים מומחים בתחומים שונים, ראיות פורנזיות ועוד, שהסתיים בסופו של יום בהרשעה מלאה".