מה מצב מערכת המשפט במדינות שאליהן מגורשים המסתננים?

מתקן חולות. אמצעי להפעלת לחץ

שישה ארגוני סיוע – בהם המוקד לפליטים ומהגרים, האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם וקו לעובד – ערערו לבית המשפט העליון נגד מתווה ההרחקה החדש של מסתננים סודנים ואריתראים מישראל למדינות שלישיות. הערעור שנדון בהרכב של חמישה שופטים – הנשיאה מרים נאור, אליקים רובינשטיין, אסתר חיות, חנן מלצר ויורם דנציגר – הוא על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע בנובמבר האחרון, שדחה את עתירת הארגונים ואישר את מתווה ההרחקה לאחר שהמדינה הכניסה בו תיקונים.

לעתירה הצטרפו שני אזרחי אריתראה השוהים בישראל מאז שנת 2008, ונדרשו להתייצב במתקן חולות ולשהות שם שנה עקב סירובם לעזוב את ישראל. השמתם במשמורת של אזרחי אריתראה וסודן המסרבים לעזוב את הארץ, היא הרכיב העיקרי בתוכנית החדשה שגובשה בעקבות חתימת הסכם בין ישראל לשתי מדינות באפריקה, אשר הסכימו לקלוט את המורחקים מישראל שלא ניתן להחזירם לארצותיהם. על זהותן של "מדינות היעד" ופרטי ההסכמים איתן הוצאה תעודת חסיון חתומה על ידי ראש הממשלה, אולם המדינה טוענת כי מדובר בשתי מדינות בטוחות, אשר התחייבו למתן "אופק שהייה" לאריתראים והסודנים המורחקים מישראל – כולל מתן היתרי עבודה. בטרם ההרחקה או ההשמה במשמורת, מתקיים הליך שימוע דו-שלבי למסתננים, כאשר סירובם יביא לשליחתם למתקן חולות כאמצעי הפעלת לחץ.

ארגוני הסיוע למהגרים טוענים באמצעות עו"ד אלעד כהנא ועו"ד ענת בן דור, כי ההסכמים החסויים עם "המדינות השלישיות" לקליטתם של המורחקים, חתומים על הקרח, ובפועל לפחות באחת ממדינות היעד אין אופק שהייה ומורחקים מישראל שנחתו שם נכלאו או גורשו או נאלצו להמשיך לנדוד למדינה שכנה. הארגונים טוענים כי חשאיות ההסכמים יוצרת כר רחב להפרתם, וגם אם הושגו הבנות המבטיחות זכויות במדינות היעד, אין יכולת לקיים פיקוח וביקורת ולאכוף את ההסכם. לטענתם, בהיעדר מנגנון פיקוח ושקיפות, ההסכמים נגועים בחשש לפגיעה בזכויות אדם ולכן לא ניתן לכפות את ההרחקה.

השופטת נאור	השופט מלצר	השופטת חיות

לאחר הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי – חלקו במעמד צד אחד עקב ההסכמים החסויים עם מדינות היעד – התחייבה המדינה על עיבוי מנגנון הפיקוח על ההסכמים, שעל יישומם מופקדים שליח מיוחד של ראש הממשלה ועובד בכיר ברשות ההגירה. המדינה התחייבה להעמיד מענה טלפוני זמין למורחקים גם לאחר שיגיעו למדינות היעד, לפתרון קשיים המתעוררים שם; בנוסף, נציג רשות ההגירה ייזום קשר עם המורחקים אשר יידרשו להשאיר פרטי קשר, ויוודא את מצבם תוך זמן מוגדר (קבלת היתרי שהייה ועבודה). בנוסף, עם הגעתם למדינות היעד יתקיים להם "מפגש אוריינטציה" עם נציגי השלטונות בו יקבלו תדרוך.

בדיון שנערך בבית המשפט העליון השבוע, טענו נציגי ארגוני הסיוע כי הפיקוח המשופר על קליטת המורחקים בארצות היעד עדיין לא מספיק והוא צריך להתקיים לאורך זמן. עו"ד כהנא דרש "הסכם שקוף ונגיש לביקורת" – לדבריו מבקשים מהמסתננים שיסכימו להרחקה ל"מדינות השלישיות", ו"איך אדם יכול להסכים לדבר כל כך גורלי כאשר הוא לא יודע כלום, והכל חסוי? השאלה היא איזו מדינה זו. אולי המדינה לא מתפקדת, אין ארגוני חברה אזרחית ואין תקשורת? מהן הזכויות שהובטחו? האם יש ביטוח בריאות? זה דבר קריטי. ומה הבטחונות והערובות במידה וההסכם יופר? האם אפשר לקבל סעד אפקטיבי מבתי המשפט שם?".

שופטי בית המשפט העליון הצטרפו לתהייה האחרונה והורו לנציגי המדינה – עורכי הדין חני אופק, רן רוזנברג ונועם מולה – לבדוק את הנושא. השופטת אסתר חיות: "השאלה נראית הכי טריוויאלית בעולם. האם קיימת שם מערכת משפט נגישה שאדם יכול לפנות אליה? גברתי (נציגת המדינה – ז"ק) מבקשת להשיב על כך בחשאיות, זה כבר יוצר בעיה".

השופט חנן מלצר: "האם מקובל עליכם שהסכם כזה, ייעשה רק עם מדינה שבה יש מערכת משפט מתפקדת?".

הנשיאה מרים נאור הוסיפה: "הפיקוח על ההסכמים עם המדינות השלישיות הוא במידה רבה בשלט רחוק. האם לא היה נכון, ששם באותה ארץ, תהיה איזו שהיא נציבות ישראלית ולו מינימלית, שתהיה כתובת לטענות. רובד אחר, אם יוצאת קבוצה, האם לא ראוי שיהיה לה מלווה לתקופה הראשונה?".

השופטים קבעו דיון נוסף, במעמד המדינה בלבד להבהרות, ובהמשך במעמד שני הצדדים.