 |
| אילוסטרציה |
בבוקר ה-13 באוקטובר 2013 נכנס דמיטרי (השם המלא שמור במערכת) לסניף המוסד לביטוח לאומי ברמלה, כשבידו תיק. כנהוג, המאבטח במקום ביקש לבדוק את התיק, אבל עוד לפני כן שאל את דימטרי האם יש בתוכו חפץ חד כלשהו, כמו סכין או מספריים למשל. דמיטרי השיב בשלילה, אבל בחיפוש שערך המאבטח בתיק הוא גילה סכין מתקפלת באורך 24 ס"מ. הוא קרא לשוטר שהיה במקום, שעיכב את דימטרי לחקירה.
בחקירה טען דימטרי כי הוא קנה את הסכין בתאילנד, ובביתו הכניס אותה לתיק בו הוא שומר דברים, שם שכח אותה. לדבריו, דווקא ביום בו הלך לביטוח לאומי הוא נטל את התיק ובאופן חריג יצא איתו. הוא עשה זאת, לדבריו, כיון שבתוכו היתה מצלמה שבה רצה להשתמש, בשל היותו חובב צילום.
נגד דימטרי הוגש כתב אישום, בו נטען כי הוא החזיק סכין מחוץ לביתו ולא הוכיח שהחזיק אותה למטרה לא כשרה. בבית המשפט טענה שלוחת רמלה של התביעה המשטרתית, באמצעות עו"ד יעקב שטרנברג, כי יותר מתקבלת על הדעת הטענה שהנאשם לא ידע שאסור לשאת נשק מאשר הטענה לפיה שכח את הסכין בתיק. לפי התביעה, דימטרי לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי החזיק בסכין למטרה כשרה. ההסבר על המצלמה, טען עו"ד שטרנברג, אינו משכנע.
 |
 |
| עו"ד טל גלאון | השופטת רבקה גלט |
שופטת בית משפט השלום ברמלה, רבקה גלט, הסכימה דווקא עם הסנגור, עו"ד טל גלאון, וקבעה בהכרעת הדין כי דווקא התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה. היא ציינה בהחלטתה כי על התביעה להוכיח מעבר לכל ספק סבר שהנאשם החזיק בסכין, מתוך מודעות "שהיא היסוד הנפשי הנדרש בעבירה זו. רק לאחר שהוכח כאמור, עובר הנטל אל הנאשם…". ציינה השופטת.
השופטת הוסיפה, כי התרשמה שעדותו של הנאשם היתה אמינה, קולחת וספונטנית, ושהוא תיאר את אשר חווה באמת ובתמים בעת האירוע. כך למשל, בעמדת הבידוק השיב לשאלות המאבטח ברוגע ובביטחון מלא כי אין ברשותו מכשיר חד כלשהו. "ניתן לשער כי אילו ידע על הסכין, לא היה פועל כמי שמושיט צווארו אל התליין, אלא היה מנסה להתרחק, או נסוג לאחור כדי להיפטר מן הסכין בטרם יימצא", ציינה השופטת והוסיפה כי לאחר שהסכין נמצאה, הנאשם אף ביקש מהמאבטח לשמור לו אותה מכיון שהיא מהווה עבורו מזכרת. "אילו היה מודע להימצאותה, ניתן היה לשער שלא היה מגיב כך אלא מעדיף לנתק עצמו מהסכין ולוותר עליה", קבעה השופטת בהכרעת הדין וזיכתה את דימטרי מחמת הספק.
