 |
| רונאל פישר |
רונאל פישר הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק הדין של השופטת רות לבהר שרון מבית המשפט המחוזי בתל אביב, שחייבה אותו בתשלום של 180 אלף שקל, החזר שכר טרחה ללקוח, כלפיו נקבע כי פישר התנהל ב"אבק תרמית".
זיו תמיר ואשתו, יועצת חינוכית, פנו אל עו"ד פישר בשנת 2003 לצורך הגשת תביעות נגד מספר גופים אשר העסיקו בעבר את רעייתו של תמיר ופגעו בזכויותיה. בני הזוג שילמו לפישר כ-200 אלף שקל ב"שתי פעימות" – בשלב ראשון 80 אלף שקל כדי שיבדוק את החומרים שבידיהם והמצב המשפטי, ובשלב השני שילמו את יתרת הסכום לאחר חתימת חוזה נוסף בו נתן פישר "אור ירוק" להתקדם בתהליך הכנת התביעות. רק אחרי שקיבל את מלוא הכסף, פישר הודיע ללקוחות כי לא יגיש את התביעות עקב התיישנות.
שופט בית משפט השלום, מרדכי בן חיים קיבל בחלקה תביעה שהגישו בני הזוג נגד פישר בדרישה להחזר שכר הטרחה ששילמו לו. בית המשפט קבע כי פישר יחזיר 50 אלף שקל ללקוח, מאחר שחתם על חוזה נוסף והמשיך לגבות שכר טרחה, למרות שמראש הגדיר את התביעה כחסרת תוחלת, נתונה להתיישנות ואף כבעלת פוטנציאל נזק לתובעים.
שופטת המחוזי לבהר שרון דחתה את הערעור שהגיש פישר על פסק הדין ומנגד קיבלה את ערעורם של בני הזוג תמיר והגדילה את הסכום שעל פישר להחזיר להם ב-130 אלף שקל. השופטת קבעה כי פישר לא הציג תוצרי עבודה בתיק, אף שגבה שכר טרחה שני וביקש לכאורה להתקדם בו.
 |
| זיו תמיר |
כעת, בבקשת רשות הערעור שהגיש פישר באמצעות עו"ד שלומי הדר, הוא טוען כי תביעת הלקוחות נגדו הוגשה בשיהוי ניכר, ולאחר שכביכול כשלה דרכם "לסחוט אותו".
פישר טוען כי בית המשפט התעלם מסירובם של התובעים להציג את כל המסמכים שהחזיר להם בתום הטיפול המשפטי בעניינם.
לגופו של עניין, טוען פישר כי לפני שהתקדם בטיפולו בתיק ולפני חתימת הסכם שכר הטרחה השני, הוא הסביר ללקוח את תוצאות הבדיקה המשפטית הראשונה שערך, ואמר לו כי "ללא איסוף חומר נוסף ובניית תשתית ראייתית ראויה, לא יהיה כל טעם בנקיטת הליכים משפטיים, וכי יהיה זה חוסר אחריות מצידו לתת יד לכך". בתגובה, לטענתו, ביקש ממנו הלקוח להמשיך למצות כל אפיק אפשרי של ביסוס התביעה נגד מעסיקי אשתו, אפילו אם סיכוייה נמוכים.
פישר גורס כי בהסכם השני לא התחייב מראש על הגשת תביעות בשם הלקוח, אלא רק פירט את הפעולות הנוספות שיבוצעו על מנת לנסות ולגבש בסיס ראייתי לתביעות, כאשר ההחלטה בעניין נדחתה.
עדכון (14.12): בקשת הערעור של פישר נדחתה
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש פישר. השופט אליקים רובינשטיין ציין כי בית המשפט העליון לא נוהג להתערב בהכרעות העובדתיות של הערכאה הדיונית, שקבעה כי פישר לא הצליח להציג תוצרי עבודה עבור הלקוח וכי בעת כריתת הסכם שכר הטרחה השני, פישר סבר שהתביעה שהלקוח שלו ביקש לקדם הינה חסרת סיכוי.
 |
| השופט אליקים רובינשטיין |
השופט רובינשטיין קובע שטענת פישר כי החזיר ללקוח עם סיום ההתקשרות מסמכים המעידים על העבודה שעשה בתיק, לא הוכחה. בית משפט השלום כבר ציין כי תשומות משפטיות של עורך דין אמורות לעלות על הכתב ו"קשה להלום שלא נותר זכר בידי המבקש לתוצר המשפטי". השופט רובינשטיין הוסיף בהקשר זה כי "המחשב אינו שוכח" ושאל: "היכן התוצרים המשפטיים – שליחת דוא"ל לגורמים רלבנטיים, הכנת טיוטות מסמכים שערך המבקש? חרף הזמן הרב שחלף, חסר זה אומר דרשני ומטה את הכף".
מעבר לכך, בסוגייה העקרונית, כתב השופט כי "ככל שהסכם בין עורך דין ללקוח נכרת על רקע מסר שגוי מן הראשון למשנהו, תיתכן גם טענת הטעיה בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים. קורה לא אחת, כי עורך דין מתבקש על ידי לקוחו להגיש תביעה אשר סיכויי הצלחתה אינם גבוהים. בתרחיש מסוג זה, אחריותו של עורך הדין תלויה במידה רבה בשאלה האם יידע את הלקוח כדבעי בדבר סיכויי התביעה… ייטיב איפוא עורך דין המייעץ ללקוחו לתעד כדבעי את אשר מסר לו לעניין סיכויי התביעה".
