 |
| אבו כביר |
בקשה להכרה בתביעה ייצוגית נגד הנהלת בתי המשפט, על סך 60 מיליון שקל, הוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב. התביעה הוגשה בגין אי-החזרת כספי פיקדונות שהפקידו עצורים כחלק מתנאי שחרורם.
על פי נתונים שמסרה הנהלת בתי המשפט לתובע – מכוח חוק חופש המידע – סך הכספים המופקדים כעירבונות בתיקי מעצרים וטרם הוחזרו, נכון למרץ 2015, עומד על כ-120 מיליון שקל. מחצית מסכום זה, להערכת מגיש התביעה, הם כספים שנשארו במערכת המשפט ולא הוחזרו למפקידים בניגוד לדין.
לפי הנטען, הכספים נותרים בפועל ברשות מערכת המשפט, שכן גם עלות הגשת בקשה לשחרורם גבוהה ברוב המקרים מסכום הפיקדונות עצמם.
התובע, זוהדי סכסכ, הוא תושב יפו בן 21, סטודנט למנהל עסקים ללא עבר פלילי, שנעצר בשנת 2012 מעצר יחיד בחייו לימים ספורים, שהה באבו כביר ושוחרר בתנאים שכללו הפקדת 1,000 שקל. מאז ששוחרר ממעצר לא הוגש נגדו כתב אישום וגם לא הוארך תוקף הערבות שהפקיד.
בכתב התביעה שהגיש סכסכ באמצעות עורכי הדין אילון עישר ורועי תמיר ממשרד סימון, עישר, פורת ושות' – ובסיוע עו"ד שאדי כבהא – נטען כי על פי החוק, תנאי השחרור מתבטלים והנהלת בתי המשפט מחויבת להשיב את דמי העירבון שהופקדו בתוך 180יום, אלא אם הוגש כתב אישום או שתוקף הערובה הוארך בהחלטת שופט.
 |
 |
 |
| עו"ד אילון עישר | עו"ד רועי תמיר | עו"ד שאדי כבהא |
בפועל, נטען בתביעה, כי הנהלת בתי המשפט אינה מקיימת את ההוראות האלו הקבועות בסעיף 58(א) בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), ואף אינה מכבדת נוהל שקבע מנהל בתי המשפט, ולפיו רשימת התיקים שבהם יש להשיב את העירבון תרוכז אחת לרבעון.
לפי הנוהל, שאינו מקוים, הוטל על מזכירויות בתי המשפט להפיק דוח רבעוני של פיקדונות בתיקים שבהם חלפו 180 יום מאז השחרור ממעצר. בתיקים אלה שבהם לא הוארכה הערבות ולא הוגש כתב אישום, נקבע כי המזכירות תעביר בקשה להחזרת הפיקדון להחלטת שופט או רשם.
"מדובר בתופעה גורפת לפיה המשיבה אינה עושה דבר כדי לקיים מצוות הדין והנוהל ולהשיב כספי הפיקדון", נטען בתביעה. עוד נטען, כי מהמפקידים נמנע מלשחרר את כספם המוחזק שלא כדין, שכן גם עלות הגשת בקשה לשחרור העירבון עולה בדרך כלל על סכום הפיקדון – בין אלף לאלפיים שקל במרבית התיקים.
העלות נובעת מהחובה המוטלת על מגיש בקשה לשחרור הפיקדון, לקבל ולצרף לבקשה את עמדת המשטרה. מאחר שהסנגוריה הציבורית אינה מטפלת בבקשות מהסוג הזה, רבים פונים לעורך דין פרטי שעלותו יקרה.
התובע מייחס למערכת המשפט עשיית עושר שלא במשפט והפרת חובה חקוקה: "העלות והטרטור הכרוכים בבקשה מוערכים באלפי שקלים, ורבים, בהם המבקש, נאלצים לוותר על הגשת הבקשה ובתוך כך לוותר על כספים אותם מחויבת המשיבה להחזיר להם על פי דין". הוא מבקש להגדיר את קבוצת התובעים הייצוגית כ"כל מי שהפקיד פיקדון כספי כתנאי לשחרורו ממעצר, והפיקדון לא הושב לו חרף זכותו לקבלו על פי דין בחלוף 180 יום, במהלכם לא הוגש נגדו כתב אישום ולא ניתנה החלטה המאריכה תוקף הערובה".
 |
| השופטת דפנה אבניאלי |
באי כוח התובע מבקשים לפסוק להם שכר טרחה בשיעור 10 אחוזים מהסכום שיוכר בתביעה וחמישה אחוזי גמול למבקש עצמו. לדבריהם, את בקשתם לתובענה ייצוגית מחזקת החלטת בית משפט שניתנה בחודש שעבר, להכיר בתביעה ייצוגית בשל אי השבת אגרה בתיקים אזרחיים. בתביעה זו, שאושרה על ידי שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דפנה אבניאלי, נטען כי מערכת המשפט אינה מקיימת את חובתה להחזר אגרות בתיקים שבהם ההליך הסתיים או הועבר לגישור עד לישיבת קדם המשפט השלישית.
השופטת אבניאלי כתבה בהחלטתה כי היא דוחה את טענת הנהלת בתי המשפט והמדינה, כי עומדת לה "חזקת תקינות מנהלית" וכתבה כי החזקה נסתרת "על ידי הודאת המשיבה עצמה, כי בשני מקרים לפחות נפלה טעות מצידה וסכומי האגרה לא הושבו. הראיות שהוצגו על ידי המבקש מלמדות כי אירועו יותר משני מקרים כאלה, ואולי אף מקרים נוספים, שהיכולת לדעת עליהם מצויה בידי המשיבה, אך המידע לא נחשף עדיין על ידה".
מדוברות מערכת בתי המשפט נמסר בתגובה: "מדובר על תיק תלוי ועומד בו המערכת היא צד להליך. משכך, תשובת מערכת בתי המשפט תינתן לבית המשפט".
