מותו של האסיר י'

לא ניתן מענה פסיכו-סוציאלי

באחד מימי חג הפסח האחרון, בחודש אפריל השנה, קפץ האסיר י' בן ה-23 מגרם מדרגות גבוה בכלא איילון אל החצר הפנימית ונהרג. י', בן צעיר למשפחה חרדית בת יותר מ-10 נפשות, נכנס לכלא על עבירות מין בגיל 19, הוא נשפט למאסר של שש שנים שמתוכן ריצה ארבע טרם מותו הטראגי.

לאורך כל המאסר הוא היה מוגדר כאסיר בעל נטיות אובדניות, ובעל סיכון לבריחה, אך למרות ההגדרות הפסיכו-בטחוניות לא זכה לקבל טיפול סוציאלי ונפשי ברמה של עזרה ראשונה אפילו, למעט כבילות תכופות של יממות שלמות למיטה בתא מבודד.

על חופשות וקשר עם הקהילה אין מה לדבר כאשר מדובר באסירים מהסוג של י'. אפילו את הדו"ח של בריאות הנפש לא הגישו במועד לוועדת השחרורים, שדייניה הצטרפו לרשלנות של שב"ס, בכך שדחו את הדיון בעניינו ללא סיבה סבירה. זה היה ערב מותו הטראגי, ימים ספורים לאחר מכן י' שם קץ לחייו. בתאו נותר יומן שכתב לאורך מאסרו, אבל בדרך לא דרך נעלמו ממנו הדפים שבהם כתב על הימים האחרונים למאסרו – לחייו.

אסירים וסוהרים מסתבכים ללא הפסקה

מכת התאבדויות

האסיר י' לא לבד. ביום רביעי (29 יולי) תלה את עצמו בתאו שבאגף 5 בכלא רימונים אסיר עולם אשר ישב בכלא על רצח גרושתו לפני 25 שנה. מאז שנשפט למאסר עולם עונשו לא נקצב והוא גם לא יצא לחופשות. פרטים שוליים כנראה, שלא הדליקו נורה אדומה באגף השירות הסוציאלי של שב"ס, שם כפופים למפקדיהם, מחלקי הדרגות והטבות השכר לעובדים הסוציאלים לובשי המדים, יותר מאשר הם כפופים לאתיקה המקצועית שלהם אותה הם למדו אי אז באקדמיה האזרחית שנשכחה.

זה היה מקרה ההתאבדות שלישי של אסיר בין חודש אפריל לחודש יולי השנה, כאשר בתקופה זו דווח גם על רצף יוצא דופן של שלושה אנשי סגל שב"ס אשר שלחו יד בנפשם.

מנתוני שירות בתי הסוהר עולה כי אחרי ירידה שהסתמנה במשך מספר שנים, בשנה האחרונה שוב נרשם גידול מדאיג במספר ההתאבדויות של אסירים.

אחרי שיא של 12 מתאבדים בכל אחת מהשנים 2009 ו-2010, השיק שב"ס תוכנית חדשה לאיתור וזיהוי אסירים בסיכון לאובדנות, באמצעות שכלול כלים במערכי הקליטה, המיון והפיקוח, ובין השנים 2011 ל-2013 צומצם מספר האסירים שהתאבדו לשלושה עד ארבעה כל שנה. 

אולם ב-2014 קפץ מספר המתאבדים שוב, ל-10, כמו בשלוש השנים הקודמות יחד.

גם מספר הפגיעות העצמיות של אסירים גדל בצורה דרמטית – מ-262 פגיעות עצמיות בשנת 2012 ל-346 פגיעות ב-2014 (גידול של 33 אחוז). בדו"ח השנתי של שב"ס בו הובאו הנתונים, נכתב ש"הנושא בתהליכי למידה", ומוקדם להצביע על מגמה.

את נתוני 2015 עדיין לא מפרסמים אבל על פי רצף ההודעות לעיתונות מהחודשים האחרונים דומה כי מגמת ההתאבדויות במתקני שב"ס שוב נמצאת במגמת עלייה.

דו"ח של מבקר המדינה שפורסם בדיוק לפני שנה הצביע על נקודת תורפה ארגונית אפשרית: "אלפי אסירים אינם מקבלים מענה שיקומי", נכתב בדו"ח המיוחד. "מספר התקנים לעובדים סוציאליים בשב"ס לא השתנה מאז 1990, ובחלק מהמתקנים שני שליש מהאסירים אינם נגישים כלל לתוכניות טיפול ושיקום". אין ספק שמערך טיפול ותמיכה נפשית יעיל יותר היה מסייע להניא אסירים מלהגיע לייאוש ולנקודות קיצון.

לחצו לדו"ח של הסנגוריה הציבורית על תנאי הכליאה הקשים במתקני שב"ס 

סיפורו של י' בן ה-23, אחד האסירים האחרונים בהם מדובר, שקפץ אל מותו בפסח בכלא אילון, מגרם מדרגות גבוה, שופך אור על אותן נקודות קיצון בהן מדובר, ועל קוצר היד של הארגון עתיר המשאבים. אמו הסכימה להתראיין והיא מבקשת לפנות עתה לכל גורם אפשרי, על מנת לזעזע ולעורר את שב"ס לשנות את התנהלותו. לדבריה, מדובר בפיקוח נפש.

כבילה למיטה ללא מענה טיפולי

 טיפול מתקדם: כבילה

"עברו כבר כמה חודשים מאז שבני התאבד, ועדיין איש משב"ס עוד לא יצר איתנו קשר ולא סיפר לנו מה קרה. עדיין לא נתנו לנו תשובות", אומרת האם ונאנחת בכל משפט, מדבריה נשמעים זעקה ודאבון לב. "ביום האירוע בא נציג שב"ס והודיע שהוא מעד במדרגות, נפל ומת. זה נשמע לנו מאוד מוזר, אבל כעבור זמן קצר כבר הודיעו באמצעי התקשורת שהוא התאבד, ואנשים אחרים שמעו על כך, עוד לפני שאנחנו ידענו. אחר כך, גם אסירים מהכלא התקשרו אלינו וסיפרו. רק משב"ס לא שמענו מה באמת קרה".

משב"ס נמסר בהקשר זה כי הם אינם מתעמתים עם המשפחה, אך נאמר לה חד משמעית ביום האירוע כי בנם קפץ אל מותו, קרי התאבד, ולא נפל.

כך או כך, י' הצליח להתאבד, למרות שפע של סימנים מקדימים. הוא היה תחת השגחה תמידית והוגדר – אובדני. "לפני שהוא נכנס לכלא אמרו לנו שבשב"ס הוא יוכל לקבל את כל הטיפול שהוא זקוק לו", מספרת אמו. "אמרו לשב"ס יש את כל הכלים לטיפול. אז מדי פעם הוא באמת הלך לפסיכיאטר ובכל פעם שינו לו את מינון התרופות. אבל כשהוא ביקש להיכנס לקבוצה טיפולית, במב"ן (מרכז בריאות הנפש של שב"ס) סירבו ואמרו לו שאי אפשר, כי הוא 'לא יציב'. זה כמו שאבוא לרופא ואתלונן שהילד משתעל, והוא יגיד לי שאי אפשר לטפל בו, 'ושאבוא כשהשיעול ייגמר'…

"זה מה שקרה בשב"ס. טיפלו בו כמו בימי הביניים. אתה יודע איך טיפלו בימי הביניים במשוגעים? קשרו אותם למיטה. כך טיפלו גם בשב"ס. בני ניסה להתאבד כבר פעם כשהיה בכלא הדרים, ופעמים רבות נוספות הוא איים להתאבד. אז בכל פעם כבלו אותו למיטה בידיים וברגליים, בבידוד, ל-24 שעות. ואחר כך שחררו אותו. ואחרי שבוע שוב איים, ושוב כבלו, וחוזר חלילה.

"אחרי שסירבו לצרף אותו לתוכנית טיפול משמעותית, הייתי מוכנה לממן לו פסיכולוג פרטי שיבוא לכלא. גם את זה הם לא רצו לאפשר והתנהל מאבק שלם. בסוף, אחרי מיליון עתירות, הסכימו כמה פעמים. שילמנו לפסיכולוג 700 שקל על כל פגישה, ובכל פעם היה סיפור עד שאיפשרו לו להיכנס לכלא".

היאוש נעשה יותר נוח

המודיעין המסכל

מעבר לצד הנפשי, אם זה לא מספיק, החליטו מנהלי הכלא להגדיר את י' גם כאסיר סג"ב – אסיר בסיכון גבוה לבריחה, עקב רמיזה מודיעינית ערטילאית, והצמידו לו השגחה בטחונית – מה שהוביל להשלכות קשות עוד יותר.

"אחרי שאחד האסירים הצליח לברוח לפני כמה שנים בני ישב עם חבריו לחדר ואמר להם 'בוא נתכנן בריחה גם כן'", מספרת אמו. "אם היית רואה אותו, היית מבין שזו שטות של ילד. אבל 'החברים הטובים' הלכו וסיפרו לסוהרים, ואז הוחלט שהוא סיכון גבוה לבריחה. הגשנו עתירות וביקשנו שיבטלו את זה, ושב"ס התעקש שלא, שהוא עומד לברוח בכל רגע.

"מאז הפסיקו את השתתפותו בפעילויות חינוך, ובשיעורים שבהם השלים 12 שנות לימוד, לא אפשרו לו גם לעבוד, ולכל מקום ליוו אותו באזיקים בידיים וברגליים, כולל בטיול בחצר, ואפילו כשנפגש עם הפסיכולוג הפרטי שהבאנו לו".

כמה ימים לפני שהתאבד נקבע ל-י' דיון בוועדת השחרורים על קיצור שליש ממאסרו, אולם לדברי האם, הדיון נדחה בכמה חודשים, כי השב"ס לא הגיש דו"ח של שירותי בריאות הנפש. "אולי זאת הסיבה שייאשה אותו ככה. אני יודעת שזה קורה להרבה מאוד אסירים, שדיוני השליש שלהם נדחים מסיבות מוזרות. זאת שיטה. שב"ס לא מגיש דו"חות, ובינתיים הם יושבים עוד כמה חודשים בבתי הסוהר".

חלק מהיומן שכתב האסיר י'

לאן נעלם החלק האחרון ביומן

אחרי מותו, בין כל חפציו, נמסר לאם יומן שכתב י' בכלא, ובו תיעד בקצרה כל יום מה עבר עליו. אבל כשהאם פתחה את המחברות בציפיה למצוא תשובה או רמז לאסון, היא גילתה שדווקא המחברת האחרונה, שכתב י' בשלושת החודשים האחרונים כנראה – איננה.

"יד נסתרת העלימה אותה", היא אומרת, "זה הדבר שהכי כואב וחסר, כי אני ממש רוצה לדעת מה הוא הרגיש בסוף, מה הוא חשב, מה הוא רצה. אולי הוא כתב שם משהו. מאוד רציתי לדעת מה קרה בסוף".

מה הוא כתב לפני כן, תיאר מצוקות, יאוש?

"הוא לא כזה רגשני שידע לכתוב רגשות, אבל סיפר על היתקלויות עם סוהרים – סוהרים שבועטים, שכובלים אותו באלימות, שמסרבים לקחת אותו למרפאה".

ניסית לפנות לשב"ס, לקבל תשובות?

"הם לא מוכנים לענות עד שנוציא צו ירושה, למרות שהוא צעיר ולא נשוי, ויש לו רק אבא, ואמא ואחים. אחרי המקרה, אחד האסירים שהכיר אותו כתב לי מכתב והציע שאפנה למבקר המדינה וליועץ המשפטי ולמי שאפשר, ואנסה לעורר אותם לפני שעוד אסירים יתאבדו. עכשיו כשאני שומעת על מקרים נוספים, אני ממש מצטערת שלא עשיתי את זה קודם".

מה היית אומרת לנציב שב"ס?

"נתתי לך את הבן שלי והחזרת אותו מת".

מדוברות שירות בתי הסוהר נמסר בתגובה: "בעקבות האירוע (מחודש אפריל!) הוקמה ועדת חקירה שנמצאת עדיין בעיצומה של הבדיקה, ולכשזו תסתיים, תוזמן המשפחה כמקובל להצגת ממצאיה".

עו"ד איתן סבג

הסנגור: להפריד טיפול ושיקום משיטור וביטחון

עו"ד איתן סבג, המייצג את משפחת האסיר: "מאז חודש אפריל שלושה אסירים שלחו יד בנפשם בכלא. מדובר בתופעה מחרידה המחייבת הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחקור מהם הגורמים שהביאו למותם של האסירים אשר שב"ס נכשל בשמירה על חייהם. במקרה המובא בכתבה, מדובר באסיר שעתר והתחנן שוב ושוב לקבל טיפול אך נתקל בסירוב ואטימות. זהו מכנה משותף לכל האסירים שמצאו כך את מותם. אין ספק שנתון זה היווה קטליזטור לתוצאה הטרגית. אסיר שלא זוכה לטיפול לא רק שאינו משתקם – אלא הופך למיואש, מתוסכל ועלול להיות מסוכן לאחרים או לעצמו.

"בשנים האחרונות גוברת התחושה כי שב"ס הפך מארגון כליאה משקם לגוף המתנהל לפי תכתיבים העונים לכאורה על צרכי המשטרה והמלצותיה, תוך התנערות מאחריותו לשקם אסירים. כפתרון וכפי שדרשנו בפנייה לשר הפנים גלעד ארדן, יש לנתק באופן מוחלט את מערך הטיפול והשיקום מידי שב"ס ולהעבירו לאחריות גוף חיצוני בלתי-תלוי כדוגמת שירות המבחן. אנו תקווה כי מקרים כאלו לא יקרו עוד. זאת תהיה הנחמה וגם ההצלחה הגדולה ביותר”.
​