 |
| ראש הכת והקומונה, ד'. שבע נשים ו-17 ילדים |
שנה לפני הרשעתו של ראש הכת המפורסם ביותר בישראל, גואל רצון, ושליחתו ל-30 שנים בכלא, ניתן גזר דין בתיק דומה מאוד, אף כי פחות מתוקשר, נגד ראש כת מקבוצת חסידי ברסלב מירושלים, שחי בקומונה עם שבע נשים ו-17 ילדים – מרביתם הם ילדיו.
ראש הכת ד' הורשע ב-17 אישומים בעבירות מין ואלימות חמורות מאוד כלפי נשותיו וילדיו, במעשים סדיסטיים – ובניגוד לגואל רצון שזוכה מעבירה של החזקת נשים בתנאי עבדות – ד' בן ה-60 ששמו אסור לפרסום, הורשע גם בעבירה הנדירה הזו ושופטי בית המשפט המחוזי בירושלים שפטו אותו ל-26 שנים בכלא.
ל-ד' היה עוזר, א', אשר מכתב האישום עולה כי היה גם הוא עבד נרצע שלו ושימש אחד הכלים בידיו לביזוי הנשים. א' הואשם והורשע במקצת מהאישומים בעבירות המין, בכך שמילא את הוראותיו של ד' וביצע אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים בנשותיו של ד'.
א' (47) נידון לשש שנות מאסר, וכעת פרקליטיו – עורכי הדין סוזי עוזסיני ארניה וחיים משגב – מערערים הן על הרשעתו והן על העונש לבית המשפט העליון.
 |
| הרב אליעזר ברלנד |
המשפחה הרחבה
לפני סקירת הערעור, תזכורת: בשנים האחרונות נחשפו פרשיות נוספות מסוג דומה, של חשיפת כתות במסווה "דתי" של חסידי ברסלב, אשר לכאורה היוו כר פורה לניצול מיני – אם כי בעוצמה פחותה יותר. המוכר ביותר הוא סיפור בריחתו של הרב אליעזר ברלנד בן ה-77, ראש קהילת "שובו בנים" הגדולה מירושלים, אשר נודד בעולם מאז התפרסמו נגדו תלונות נשים שהטריד מינית כשביקשו את ברכתו. בשנתיים האחרונות הוא מחפש עם חסידיו בסיס קבע חדש, והספיק לעבור בין מרוקו, זימבבווה, דרום אפריקה והולנד, שם הורה בית המשפט העליון רק בחודש שעבר על הסגרתו לישראל. אולם הרב ברלנד הצליח שוב להיעלם, ולפי פרסום באתר "בחדרי חרדים", הוא הגיע ברכב לאוקראינה ומשם טס לדרום אמריקה; כנראה לגואטמלה.
בספטמבר שעבר פורסם דבר קיומה של כת נוספת, כשהמשטרה עצרה את "דוד הכי טוב" – חסיד ברסלב מוכר מקרית ארבע, אשר יחד עם חבר נוסף נחשד בניצול נשים, שליטה בהן ושידולן לשכב עם גויים, עובדים זרים ופלשתינים, "למען קירוב הגאולה". עד כה לא הוגש כתב אישום בתיק הזה.
בחזרה לכת של ד', שהיה דמות מרכזית בפלג הברסלבים – פלג שהביא לעולם את ססמת "נ-נח-נחמ-נחמן מאומן" המצליחה. ד' נמנה על חסידי הרב ישראל דב אודסר מטבריה, החתום למעשה על הסלוגן. בעקבות מפגש עם הרב המנוח, עלה ד' מצרפת לישראל לפני כ-20 שנה, וכאן שם לו למטרה לקדם את משנתו. אחת הדרכים שבה מימש לתפיסתו ייעוד זה היא קיום "חיי משפחה" עם נשים רבות בבית אחד בירושלים. מדי פעם ה"משפחה" התרחבה על ידי הבאת נשים נוספות, צעירות יותר. ב-2011 איתרה אחת מבין שש נשותיו של ד' צעירה בת 19, והביאה אותה להצטרף לבית. צעירה זו הפכה למתלוננת העיקרית נגדו וחשפה את סיפור ה"כת" מבפנים. כתב האישום שגולל את הפרשה מבוסס בעיקר על עדותה ועל עדות ה', אישה נוספת ב"משפחה".
 |
| צילום מהסרט "גואל רצון ו-32 נשותיו" (ערוץ 10) |
מכות שוט וראש באסלה
לפי כתב האישום שגולל את הפרשה, נשותיו של ד' קיבלו על עצמן, בזכות הכריזמה שלו וסמכותו, את מרותו המוחלטת. הן האמינו בכוחותיו המיוחדים וקיבלו על עצמן ציות מלא ל"חוקים" ולדרך החיים שהכתיב. לפי האישום וההרשעה, לאחר תקופה שבה הנשים חיו במחיצתו, הוא הטיל עליהן מורא והכפיף אותן לגחמות מבזות ולעונשים אלימים ומשפילים, שבהם נקט לאחר שחייב את נשותיו במין טקס קבוע להתוודות בפניו על "הרהורים אסורים".
ד' הואשם והורשע במעשי אלימות אכזריים, נגד הנשים ולעתים גם נגד ילדיהן וילדיו. חלק מהעונשים שהנהיג: מניעת אכילה חופשית וקציבת רק לחם ומים, כליאה במחסן הבית או בשירותים, מכות שוט והצמדת שוקר לאיברי המין, דחיפת ראש לאסלה והורדת מים, ועוד. מאחת מנשותיו דרש לערוך רשימה של כל הגברים שהיתה איתם, הוציא אותה עירומה אל החצר והתיז על גופה באמצעות צינור כיבוי אש בלחץ מים גבוה. לאחר מכן גרר אותה כשהוא מושך בשערות ראשה אל בור דמוי קבר ודחף אותה לתוכו. עם אחת מבנותיו החורגות קיים יחסים מאז היתה בת 14. בילדים אחרים הורשע בהתעללות.
לעומת ד' שהורשע כאמור ב-17 אישומים, חלקו של א', שהיווה כאמור אחד מחסידיו, היה צנוע, והוא הורשע "רק" בשלושה אישומים. בכולם שימש על תקן משתף פעולה פסיבי הנשמע להוראותיו של ד', במה שתואר כטקסי ביזוי שונים.
לפי אישום אחד, א' שכב עירום על הרצפה ו-ד' הורה לנשים לשכב עליו ולאונן. אחר כך הורה ד' לנשים לעמוד ליד א' ודחף מקל לאיבר מינן. לפי אישום אחר, א' כרע על ברכיו עירום כמצוות ד'. שלוש נשים כרעו אחריו ו-ד' ציווה עליהן ללקק צואה מאחוריו. לפי אישום שלישי, ד' אילץ את אחת הנשים לקיים מין אוראלי עם א' נגד רצונה, והורה ל-א' לעשות בה מעשה סדום.
 |
| עו"ד סוזי עוזסיני ארניה |
משחקי מין וסאדו-מאזו
שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים – יעקב צבן, רבקה פרידמן פלדמן ורפי כרמל – כתבו בגזר הדין כי "אמנם נשותיו של הנאשם (ד') נבונות, חכמות וכולן בעלות יכולת ביטוי, נהות אחריו גם היום וגם לאחר שחלק מהן ניזוקו משיטותיו והחלטותיו. אולם, להשקפתנו גישתן זו פסולה ואינה מקובלת, ומקורה בתפיסה קורבנית הרואה בו מעין 'איש על' וכי עליהן לרצותו בהתרפסות, אכילת צואה, ענישה. חברה מתוקנת אינה יכולה לשאת ולסבול התנהלות כזו, גם אם בעיני הנשים מדובר בגישה פטרנליסטית, שאינה תואמת את הבנתן ורוחן".
עו"ד ארניה, הסנגורית של א' שנידון לשש שנות מאסר, חולקת בערעור שהוגש לבית המשפט העליון בדיוק על הנקודה הזו. לדבריה, המעשים בכת נעשו בהסכמה, ומה שתואר כ"טקסי ביזוי" הם משחקי מין ויחסים סאדו-מזוכיסטיים אשר לא בוצעו כהתעללות כמתואר, אלא ובאופן לגיטימי בין אנשים בוגרים, ללא כפייה וללא התנגדות של הנשים.
לטענת עו"ד ארניה, ההרשעה מבוססת בעיקרה על עדות לא אמינה של אישה אחת אשר היתה חלק מהכת רק לזמן קצר, ולא היתה אחת מנשותיו של ד', בעוד הנשים האחרות עומדות עדיין לצידו, ולצידו של א', ומכאן עולה גם השאלה – עד כמה יכול בית המשפט להתערב בנעשה בדלת אמות וביחסים המוצהרים כמוסכמים.
עו"ד ארניה כותבת בערעור, כי א' יטען ש"הבנתו הכנה והאמיתית היתה כי חיי המשפחה התנהלו כפי שהתנהלו מתוך בחירה והסכמה מלאה מצד כל בני המשפחה לקיום סוג כזה של משפחתיות וסגנון החיים בבית; הבנתו זו של המערער התבססה הן על דברים שנמסרו לו במפורש, על ידי ד' והן על ידי הנשים עצמן, וכן הבנה זו התבססה על מצג שהוצג בפניו כשגרת יום יום, מצד כל הגורמים בבית, מתוך בחירה בוגרת, חופשית, מושכלת והדדית".
לטענת הסנגורית, שגה בית המשפט "בקובעו כי הוטלו וניתנו 'עונשים' בלתי חוקיים באופן כפוי על ידי ד' על הנשים, אשר נאכפו באמצעות א'; אותם 'דינים' אשר כן בוצעו, היו למעשה מעשים שנעשו בהסכמה, תוך חלוקת תפקידים מודעת ורצונית, אשר חולקה בין ד', א' והנשים, כחלק "ממשחקים בוגרים" שבחרו לקיימם. המערער מעולם לא נטל חלק בביצוע מעשים שנעשו בכפייה". באם קיימת הסכמה, אין עבירה ואין יסוד נפשי פלילי, טוענת עו"ד ארניה, ולדבריה, "אישה אינה יכולה להיות קרבן אונס מבלי שהיא עצמה טוענת כי אכן כך ארע".
"המערער יחזור ויאמר כי אופן החיים שבחרו לעצמם בבית, השונה ואף חריג בחיי המשפחה שיצרו, היתה דרך התנהלות שבוצעה על פי אמונתם האישית ובחירתם החופשית וכי יש לכבד את אופן חייהם והעדפותיהם המיניות ככזה המייצג את האוטונומיה האישית שלהם במדינה חופשית ודמוקרטית", נטען בערעור, "להבדיל ממעשים הנעשים בכפיה, או בקטינים, מעשים מיניים בוגרים המתקיימים בהסכמה (לפחות הסכמה אפריורית ראשונית, גם אם היה שינוי בהלך הרוחות לאחר מעשה) צריכים להיתפש כיחסים חברתיים – בוגרים ומיוחדים (כגון: יחסים חד מיניים, סאדו – מזוכיסטים וכו') ולא כמעשים פליליים אסורים. יתרה מזאת: בענייננו לא נגרמה כל פגיעה גופנית כלשהי במי מהנשים, ובודאי שלא נגרמה פגיעה גופנית קשה".
לטענת עו"ד ארניה, אחת מעדות התביעה מנשותיו של ד', המכונה ה' היא "עדת מדינה לשיטתה", אשר מסרה בבית המשפט עדות כבושה המפלילה את ד', מנוגדת לעדותה בחקירת המשטרה, וזאת בציפייה לקבלת טובות הנאה ולאחר שהחוקרים איימו עליה בין השאר ישלחו את בתה למשפחות אומנה.
הסנגורית טוענת גם להפרת זכויותיו של א' בחקירות המשטרה, בעיקר לניסיונות שכנוע על ידי חוקריו שלא להישמע לעצת עורכי דינו לשמור על זכות השתיקה וניסיונות לתקוע טריז ביניהם.
 |
| עו"ד צביקה זר |
כמעט כולם מערערים
סנגורו של ד', עו"ד צביקה זר, הגיש גם הוא ערעור לפני כחודש על הכרעת הדין והעונש למרשו. לטענתו, רוב המקרים המתוארים הם פנטזיות של אותה ה', ומקצתם מעשי התעללות ומעשים מיניים פרוורטיים שביצעה והנהיגה היא עצמה, לטענתו, גם בקטינים בבית. למשל, מין אוראלי באחד הילדים, שבגינו נשפטו ארבע מנשות הבית לשנת מאסר. על מעשה זה והאחרים הורשע גם ד' כבעל "האחריות השילוחית", ומי שהורה לבצעם, אך לטענת עו"ד זר, לא כך היה. לדבריו, ה' הדביקה את המעשים ל-ד' כדי להיחלץ מהעמדה לדין על היותה המנהיגה המבצעת וכדי למנוע את לקיחת בתם המשותפת.
עו"ד זר מחדד את עמדתו: "הדגש בערעור הוא שמעשים אכזריים לא באמת נעשו, אלא שעדים סיפרו סיפורי פנטזיות על מעשים שכלל לא קרו, לרבות קיום יחסי מין עם סוס, הכל ללא עדים וללא הצלבת גרסאות. הסיפורים הודבקו למרשי כאילו הוא "נתן הוראות", שחלקן מילוליות וחלקן טלפתיות, לביצוע מעשים שכלל לא נעשו. עובדה שלמעט עדי תביעה שהיו מאויימים על ידי המשטרה, הקורבנות עצמן טוענות שלא היה ולא נברא".
גם לנשים העומדות לצידו של ד' טענות קשות כלפי המשטרה. אחת מהן התלוננה למח"ש כי כדי להוציא הודעות מפלילות נגד ד' מבתה בת ה-15, הטיח בה חוקר המשטרה מלים בוטות במיוחד, קילל אותה, משך בשערה ותיאר בשפה גסה מעשים שאביה כביכול ביצע בה. מח"ש סגרה את התיק והשיבה כי "תיעוד החקירה שולל את הטענות".
יצוין כי המדינה מצידה ערערה על קולת העונש של א' ושל ד', וטענה באמצעות מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, עו"ד ג'ואי אש, כי "העונש שנגזר רחוק מלהלום את חומרת המעשים ולשקף את טיבם של המעשים, שהינם אכזריים באופן קיצוני ויוצא דופן". במסגרת הטיעונים לעונש בבית המשפט המחוזי דרשה הפרקליטות לגזור על א' 20 שנות מאסר ואילו על ד' ביקשה לגזור 65 שנים בכלא.
