שב"ס: על טעויות משלמים

תמונה להמחשה, למצולם אין קשר לכתבה (צילום: אתר שב"ס)

קצין התגמולים של משרד הביטחון הפך בשרירותיות וביטל בתוך שנה החלטה שנתן הוא עצמו, להכיר בסוהר לשעבר בשירות בתי הסוהר כנכה בשיעור 30 אחוז על חשבון השירות. הנימוק לשינוי ההחלטה: "תיקון טעות".

מדובר בגבר שכיום הוא בן 40, ששירת בשב"ס בשנים 2003-2008 עד ששוחרר עקב מצבו הרפואי. לפני שבע שנים וחצי, בצאתו מביתו לעבודה, הוא התכופף להרים צרור מפתחות שנפל בחדר המדרגות – ונתקף בכאב גב פתאומי וחד, שהקרין לרגליים. הסוהר סבל עוד בשנים שקודמות מפריצות דיסק וקשיים בתנועה ונזקק להליכי שיקום, אך בעקבות האירוע האחרון הוא הפך לסיעודי, שותק ברגליו ושוחרר מהשירות, כאמור.

פרופ' יצחק שקד, מומחה לנוירוכירורגיה, העורך חוות דעת עבור אגף השיקום במשרד הביטחון, קבע כי הסוהר סבל מתחלואה קודמת של עמוד השדרה ומ"היצרות שדרתית", אך  התאונה עם המפתחות החמירה את מצבו ב-30 אחוז. אי לכך, כתב: "הגעתי למסקנה כי ההפרעה בגב התחתון החמירה חלקית לאחר האירוע שבתקופת שירותך. ההחמרה שעל חשבון השירות הינה בשיעור של 30 אחוז מדרגת הנכות הכוללת". על בסיס חוות הדעת הזו  הוכר האיש ב-2013 כנכה הזכאי לרכב ולגמלה חודשית.  

אולם הסוהר לשעבר, באמצעות עו"ד דוד פייל, לא הסתפק בכך והגיש ערעור על גובה אחוזי הנכות ועל שיעור האחריות שיוחס לשב"ס. לערעור צירף חוות דעת רפואית נגדית מטעמו, בה נטען כי אותו אירוע של התכופפות אל המפתחות, שהוכר כקשור עם עבודתו, החמיר את מצבו הרפואי הקודם בצורה ניכרת, ועל כן יש להגדיל את שיעור האחריות המיוחס לשב"ס ל-70 אחוז.

בעקבות הערעור, קיבל האיש אשתקד, כשנה אחרי ההודעה הקודמת על זכאותו לקצבה   ולרכב, מכתב חדש מאגף השיקום – בו נמסר לו כי הוחלט לשלול את זכאותו בצורה מוחלטת. ההחלטה ניתנה על ידי אותו מומחה ממש – פרופ' שקד.

האחרון, ששימש כמנהל בפועל של המחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים "שיבא" בעבר, כתב כי לאחר שקרא את חוות הדעת הנגדית של המומחה מטעם המערער, ועיין שנית בתיק, הוא שינה את דעתו, וכעת סבור כי קביעתו הקודמת, שניתנה "מחמת הספק", היתה מוטעית. החלטה זו שלו, כתב, היתה "בטעות יסודה מאחר ואין בתנועה הבנאלית-שגרתית שביצע מר ד', התכופפות להרמת מפתחות בפתח ביתו, אירוע חריג או רלוונטי למצבו", וכן שאין לה קשר לשירות בשב"ס.

כתב פרופ' שקד בחוות הדעת החדשה: “האם 'סיפור' של התכופפות בפתח דירת מגוריו נחשב לחלק מתנאי השירות או לשירות עצמו? ברור גם למי שאינו רופא מקצועי כי התכופפות יחידה היא פעולה שגרתית המבוצעת על ידי כל אדם כפעולה של יום יום, בין אם הוא משרת בגוף מוכר על ידי אגף השיקום, ובין אם לא. אין בכך כל ייחודיות לשירות כלשהו, מה גם שהאירוע התרחש בביתו, ללא קשר ולו הקלוש ביותר לשרות עצמו".

מה שלא נהיר, הוא כיצד כותב הרופא כי הדבר "ברור" (גם למי שאינו רופא, כביכול), בעוד ששנה קודם אותה "עובדה" זו לא היתה ברורה גם לו עצמו. "לסיכום", כתב פרופ' שקד, "ההכרה בהחמרת מצבו נבעה מטעות".

על סמך חוות דעת זו, כתב קצין התגמולים לסוהר לשעבר: "הננו להודיעך כי החלטנו לבטל את ההכרה שניתנה לך… מלכתחילה לא היה מקום לקבוע הכרה בנכותך שעה שהאירוע שהנך טוען שגרם לנכות לא היה תוך כדי שרותך".

עו"ד דוד פייל

כעת הגיש האיש ערעור, באמצעות עו"ד פייל, לבית משפט השלום בראשון לציון, והוא תובע לפסול את החלטתו השנייה של קצין התגמולים ולהכיר מחדש בנכותו.

"מדובר בחוות דעת מדהימה ברשעותה", כותב עו"ד פייל בערעור ומוסיף: "המומחה חולק על חוות דעת שלו!", וזאת כאשר "חוות הדעת המבטלת ניתנה ללא כל בסיס עובדתי מלבד מלבד כעסו".

לדברי עו"ד פייל, לפי החוק, כדי שאגף השיקום יבטל הכרה קודמת בנכות, נדרש שיוכח אחת משתיים: או שההכרה הושגה במרמה – מה שלא נטען כאן כלל, או כי התגלתה ראיה חדשה בתיק – וגם זו איננה. לפיכך, לטענתו, אין לקצין התגמולים סמכות חוקית לשנות את החלטתו ו"נראה כי מדובר במעין שיעור או לקח שמנסה קצין התגמולים להציג, על מנת להרתיע נכים מלערער על גובה נכותם".