 |
| קופסת מסכת האב"כ בתוכה נמצאו הסמים |
ב-23 בנובמבר 2014, בשעה 18:30 בדיוק, הגיעו בלשי מרחב איילון אל דירתה של שרונה אבו-חמרה, והציגו בפניה צו חיפוש. לפי השוטרים שהשתתפו בחיפוש, אבו-חמרה היתה נסערת מאוד, ולאחר שהשוטרים הסבירו לה כי היא יכולה להזמין עדים לחיפוש, היא התקשרה לחתנה, דוד בן יוסף, כדי שיגיע, אולם הוא סירב. לאחר מכן החיפוש המשיך, והשוטרים מצאו בחדרון הסמוך לחדר השינה שלה, בתוך קופסה של מסיכת אב"כ, סם מסוג קוקאין, מחולק לשקיות. בתוך שקית ניילון שקופה נמצאו כ-54 גרם נטו קוקאין, ואילו באריזת פלסטיק שהוסלקה בתוך גרב לבנה נמצאו כ-44 גרם נטו נוספים של קוקאין.
החיפוש הזה היווה את הבסיס לכתב האישום שהוגש מאוחר יותר נגד אבו-חמרה וייחס לה החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. אלא שאבו-חמרה עצמה טענה לאורך כל הדרך, כי הסמים לא שייכים לה, והצביעה על חתנה, בן בית בביתה, כמי שהסמים עשויים להיות שלו. גרסתה זו, לפיה לא ידעה כלל על הימצאות הסמים בביתה, אל מול דרישת התביעה להרשיע אותה במיוחס לה, היוו את הוויכוח העיקרי במשפט ההוכחות אותו התעקשה אבו-חמרה לנהל.
במהלך המשפט ציין אחד השוטרים שהשתתף בחיפוש, כי כאשר הוצג הצו בפניה של אבו-חמרה, היא החלה להשתולל, וכאשר השוטרים איימו לעצור אותה – היא אמרה שאינה מפחדת ואף כינתה את השוטרים "נאצים" – אמירה שהיא עצמה הכחישה כי יצאה מפיה. סנגוריה, עורכי הדין בני נהרי ושוש חיון, חקרו מעל דוכן העדים את השוטרים שהשתתפו בחיפוש, הקשו עליהם, והעובדה שלא קיבלו תשובות מלאות לכל השאלות לא נעלמה משופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דוד רוזן. כך למשל, כאשר עו"ד נהרי שאל את נציגי המשטרה מדוע הם לא שלחו את הגרב לבדיקת די-אן-איי כפי שביקשה אבו-חמרה וכפי שלמעשה התבקש במקרים מסוג זה – השיבו השוטרים כי זהו תפקידם של החוקרים. אלא שגם החוקרים לא ידעו להסביר מדוע הגרב לא נשלחה לבדיקה, ורק מאוחר יותר הודו נציגי התביעה, כי יתכן ושיקולי תקציב הם שמנעו את הבדיקה.
 |
| עורכי הדין בני נהרי ושוש חיון |
התנהלות המשטרה לא נראתה לשופט רוזן, שהחליט לזכות את אבו-חמרה מחמת הספק. הוא ציין בהחלטתו כי כל העדויות הצביעו על כך שהמשטרה הגיעה לחפש בדירה על סמך מידע מודיעיני שהצביע על חתנה של אבו-חמרה ולא עליה. הוא הוסיף וציין כי המשטרה יכולה היתה לבצע תרגילי חקירה – כמו למשל להתקין האזנות סתר או מדובב – אבל "היא בחרה בדרך הקלה", כך לדברי השופט, ו"נשענה על החזקה המשפטית".
"הנאשמת אינה עקורה וזרה לעולם התחתון", ציין השופט, והתכוון לכך שלפני כעשור נרצח בעלה של הנאשמת, אהרון אבו-חמרה, שהיה בעצמו "מכור לסמים", כך לדבריה. "החתן אבי נכדיה משתמש כבד…", הוסיף השופט רוזן, "להבדיל מהשניים האלה, היא חינכה את ילדיה במסלול נורמטיבי. עובדת כעמילת מכס – עבודה לגיטימית למהדרין".
 |
| השופט דוד רוזן |
בהקשר הזה אפשר לפרט במעט למה התכוון השופט רוזן כאשר דיבר על בעלה של אבו-חמרה. כותרות מדורי הפלילים דיווחו אי שם בחודש יולי 2005 על עוד התנקשות בעולם התחתון: שני אלמונים רכובים על קטנוע הגיעו בסמוך למכונית שעמדה בצומת הרחובות בגין ואהרונוביץ' בחולון, ואחד מהם ירה לעבר האדם שישב במכונית. צוות מד"א שהגיע אל המקום פינה את הנהג לבית החולים, אבל הרופאים לא הצליחו להציל את חייו.
האיש שנורה ומת היה אבו חמרה, בן 35 במותו ומי שלטענת המשטרה היה עוד לפני כן מנהל העסקים של זאב רוזנשטיין. אבו חמרה, ידעו כתבי הפלילים לספר, ניצל פעמיים מניסיונות התנקשות, אבל הניסיון השלישי הצליח, כמה שבועות לאחר שהוא נעצר על ידי המשטרה בחשד למעורבות בניסיון להוציא במרמה 430 מיליון דולר מבנק יפני.
אבו חמרה הותיר מאחוריו ילדים, וגם את אשתו – שרונה אבו חמרה, שנאלצה ב-20 השנים האחרונות לגדל משפחה נורמטיבית ולאחרונה, כפי שכבר סיפרנו כאן, להתמודד מול סיפור לא פשוט בכלל.
