הרכב מורחב של חמישה שופטי בית המשפט העליון, בראשות הנשיא בדימוס, השופט אשר גרוניס, זיכה ברוב דעות נהג צעיר מעבירת הריגה במהלך מרוץ מכוניות פיראטי שנערך באזור גן החיות התנ"כי בירושלים. במהלך המרוץ נהרגו אחד מיושבי הרכב שהתחרה נגד רכבו של הנאשם. הרכב השופטים דן בשתי שאלות תקדימיות הנוגעות לקשר הסיבתי בעבירות תוצאה בכלל ובעבירות הריגה בפרט.
בינואר 2013 קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה, הרשיע את הצעיר בעבירה של הריגה, והחמיר את עונשו ל-16 חודשי מאסר בפועל. היום (רביעי, 15.4), הפך בית המשפט את ההחלטה, הרשיע את הצעיר בעבירה של סיכון חיי אנשים בנתיב תחבורה וזיכה אותו מהריגה. נקבע כי עונשו יהיה זה שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי – בשבתו כבית המשפט לנוער: 12 חודשי מאסר בפועל.
תחילת הפרשה כאמור לפני מספר שנים, במרוץ מכוניות מחתרתי שהתקיים בדרך קוליץ בירושלים, במהלכו – מבלי שנוצר כל מגע בין המכוניות המתחרות, איבד אחד המתחרים את השליטה במכוניתו, שסטתה מהכביש, פגעה בעמוד תאורה והוטחה בקיר אבנים. בתאונה קיפחו את חייהם נהג הרכב ונוסע נוסף שישב לצדו. בשל המרוץ הקטלני הזה, ומרוצים נוספים בהם השתתף, הואשם המתחרה הנוסף במרוץ, שהיה אז קטין, בכמה עבירות, שעיקרן הריגה וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.
הפרקליטות טענה כי השתתפותו במרוץ היא שגרמה – יחד עם גורמים אחרים – למותם של המנוחים, אבל שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, נועם סולברג, הרשיע את הנאשם בכל העבירות שיוחסו לו למעט בעבירת הריגה. בזיכוי הוא קבע כי לא התקיים קשר סיבתי משפטי בין השתתפותו של הנהג במרוץ לבין התוצאה הקטלנית, ולכן גזר עליו 12 חודשי מאסר, מאסר על תנאי ושלילת רישיון ל-12 שנים. על פסק דין זה ערערו הן הפרקליטות והן הנאשם.
בית המשפט העליון כבר עסק בהרחבה בסוגיית הקשר הסיבתי המשפטי והסביר כי השאלה היא של "מדיניות משפטית". דעת הרוב קבעה כי התקיים קשר כזה, וציינה את הצורך להרתיע מפני השתתפות במרוצים מחתרתיים. כמו כן צוינה "חשיבותה של קדושת החיים". זאת בעוד דעת המיעוט היתה שלא התקיים קשר כזה, מה שלא מנע את ההחמרה בעונש ל-16 חודשי מאסר, כאמור.
 |
| השופט אשר גרוניס |
ב-9 באפריל 2014 הורה בית המשפט העליון, בעקבות עתירה שהגישו סנגוריו של הנאשם, על קיום דיון נוסף, שיתקיים בסוגיית הקשר הסיבתי המשפטי. בדעת רוב הוחלט כאמור לזכות את הנאשם מהריגה ולהרשיעו במקום בסיכון חיי אנשים בנתיב תחבורה. העונש, קבעה דעת הרוב, יוחזר להיות 12 חודשי מאסר בפועל. פסק הדין העיקרי היה של השופט גרוניס, שקבע כי הנאשם לא היה צריך לצפות את התוצאה הקטלנית. הוא ציין בין יתר דבריו, כי המנוחים יצרו באופן אוטונומי את הסיכון שהביא למותם, וכי אמנם השתתפות הנאשם במרוץ אפשרה להם להסתכן כפי שעשו, אך הוא לא לקח חלק ביצירת הסיכון הספציפי שגרם לתאונה הקטלנית.
לעניין הצורך בהרתעה ציין השופט, כי "מדובר ברעה חולה בחברתנו, המסכנת לא רק את המתחרים עצמם, אלא גם עוברי אורח תמימים, ואשר מצדיקה ענישה מחמירה". ואולם, הוא הוסיף כי החוקים הקיימים מאפשרים להתמודד באופן יעיל עם התופעה, מבלי להידרש לעבירת ההריגה. הוא ציין כי קיימת עבירת סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, שעונשה המרבי – 20 שנות מאסר – זהה לעונש המרבי על עבירת הריגה.
כאמור, דעת הרוב הסכימה עם השופט גרוניס, למעט השופט רובינשטיין, שהסכים אמנם עם הניתוח של השופט גרוניס, אבל חלק עליו באשר לקשר הסיבתי המשפטי במקרה הספציפי הזה, וציין כי לדעתו הנאשם היה צריך לצפות את תוצאות התאונה.
את הנאשם ייצגו עורכי הדין פרופ' מרים גור אריה ונוחי פוליטיס.
