תכנון בנייה ותעבורה בכנרת

עד היום טרם נעשתה אכיפה נגד מתקנים דומים בכנרת

"מדובר במקרה תקדימי. עד היום טרם נעשו פעולות אכיפה כנגד מתקנים דומים בכינרת. הצדדים הביאו לפתחו של בית המשפט סוגיות משפטיות שהצריכו הכרעה מבלי שניתן היה להיסמך על תקדימים, משלא הוגשו בעבר כתבי אישום דומים, בגין הקמת מנגשים בכנרת. על כן מצאתי במקרה דנן להקל בעונשם של הנאשמים. יחד עם זאת ראוי שתצא אזהרה לרבים כי התקנת מתקנים בחופי הכנרת ללא קבלת היתרים כדין היא עבירה חמורה כשבצידה עונשים חמורים, קנסות גבוהים ואף עונשי מאסר. נוכח העובדה שמדובר במקרה ראשון המובא לפתחו של בית המשפט, מצאתי להקל מאוד בענישה".

כך ציין סגן נשיא בית משפט השלום בטבריה, השופט דורון פורת, שהרשיע את חברת אב-אור שירותי חניון ונופש בע"מ" ואת בעליה – אליהו אורן וסמי אבודרהם – בהפעלת מעגן-מנגש להורדת כלי שייט מהחוף אל המים, במתחם "חוף מפרץ אמנון" בכנרת.

מדובר במנגש צף על פני המים, באורך של כ-50 מטר ובשטח כולל של כ-200 מ"ר מעוגן בקרקע החוף לקוביות בטון גדולות וכבדות, המונחות דרך קבע על פני הקרקע שבמתחם. הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בהצבת מתקן ימי צף בכנרת, ועשו שימוש בו כמזח צף לעליה וירידה מכלי שייט, בניגוד לחוק לרישוי עסקים וחוק התכנון והבנייה. הם הורשעו גם בביצוע פעולות מזהמות בניגוד לחוק העזר וחוק המים. יחד עם זאת זיכה השופט כבר בפתח החלטתו את הנאשמים מעבירה לחוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות.

עיקר המחלוקת בין איגוד ערים כנרת – שהגיש את כתב האישום – לבין הנאשמים, היה סביב מהות המתקן: התביעה טענה כי מדובר במתקן אשר יש צורך ברישיון עסק והיתר בנייה לצורך הקמתו, וכי המתקן הוצב בניגוד לחוקים שנועדו לשמור את איכות מי הכנרת.

יש לציין כי בתחילה פעלה החברה על פי היתר זמני הכפוף לתנאים ולקבלת אישורים והיתרים שונים. אלא שהאישורים וההיתרים לא התקבלו, והחברה השתמשה במתחם בלעדיהם. בין היתר נטען בכתב האישום, כי הפעולות להצבת המנגש במימי הכנרת הינן פעולות מזהמות ו/או עלולות לזהם את מי הכנרת, במישרין או בעקיפין, למרות התראות חוזרות ונשנות.

השופט דורון פורת

סנגורם של הנאשמים והחברה, עו"ד איתי בשן, טען בין היתר, כי מדובר באכיפה בררנית מאחר שהאיגוד אינו אוכף את החוקים על שימוש במנגשים באתרים נוספים לחופשה של הכנרת, למרות שלאף אחד מהם אין היתר בנייה, כולל מעגן לשימוש האיגוד, שפועל אף הוא ללא שהוסדר בעניינו רישיון עסק. כדוגמאות הציג הסנגור את המנגשים של השיטור הימי, מנהלת הכנרת, חמי בריה ועוד. מנגד טען האיגוד, באמצעות עו"ד חיים שטרן, כי אין בסיס לטענות. השופט שלל את הטענה המקדמית הזו של ההגנה, כמו גם טענות מקדמיות נוספות.

באיגוד טענו גם, בין היתר, כי הפעלת העסק של המעגן ללא הרישיון וההיתר מניב לנאשמים הכנסות של כ-900 אלף שקל לשנה. מנגד טענה החברה, כי המנגש מהווה פעילות משנית של עסק קיים, שאינה מצריכה רישיון נפרד, מה גם שאין מתרחצים בקרבתו ולכן אינו יכול לסכן את הציבור. כמו כן נטען כי המועצה העניקה להם בפברואר 2011 רישיון זמני לניהול עסק של אחסנת סירות, והנגשת הסירות למים הוא פועל יוצא מכך.

לאחר שהרשיע את הנאשמים ציין השופט כי הוא מתחשב בנסיבותיהם האישיות ובכך שמדובר בתקדים. על החברה הוא גזר קנס של 7,000 שקל ואילו על כל אחד מבעליה זר קנס של 3,500 שקל. בנוסף חייב השופט את הנאשמים לחתום על התחייבות עצמית על סך 10,000 שקל והוציא צו האוסר עליהם להפעיל מעגן ו/או מנגש או כל מתקן דומה, אלא אם יש בידם היתר מהאיגוד.