לפני מספר ימים נסעתי לכלא רימונים א', לפגוש אי אלה מלקוחותיי.
בהכירי את לוח זמני הממלכה, כולל שעות הספירה, הקדמתי, הוכנסתי פנימה ליומן כלא זה, מסרתי לסוהר/יומנאי שמאחורי הזכוכית את שמות הכלואים ומספרי זהותם.
לאחר המתנה מנומסת בת כ-30 דקות הערתי את אוזנו של הלה.
"מכינים אותם וזה לוקח זמן", השיב.
אודה ולא אבוש, גם לאחר שנים רבות בהן אני משמש קרקרן פלילי המבקר לא מעט במתקני הכליאה של הממלכה, לא נהיר לי פירושם של מילים קבועות אלו.
כעבור 45 דקות המתנה שוב הערתי את אזנו של הסוהר. זה האחרון בא במבוכה. תשובה של ממש להמתנה כה ארוכה לא היתה לו אך ידע לספר לי גם, כי אחד מלקוחותיי אינו מצוי כלל ברשימת הכלואים בכלא זה.
למזלי, קצין שעמד לידו שמע את הדברים, נתן הוראה ותוך דקות ספורות ממש היו חלק מהכלואים מולי בחדר עורכי הדין.
לדבריהם, היו מוכנים לפגישה עימי כבר משעות הבוקר המוקדמות.
הכלוא שנטען כי איננו, נמצא רק למחרת באגף 9 של אותו הכלא, בחודשיים האחרונים לא הוזז מכלא זה ומאגפו, אלא לצרכי הבאתו לבית המשפט.
למותר לציין כי התשובה השגויה הצריכה למחרת ביקור חוזר במצודת רימונים א'.
לקח ביניים: אם הסוהר/יומנאי אינו מסוגל למלא את תפקידו הלא מורכב, יתכבדו נא הממונים עליו וימצאו עבורו תפקיד אחר הדורש פחות יכולת או איי.קיו נמוך יותר.
לקח עיקרי – איבוד זמן: מדוע צריך סנגור להמתין כ-50 דקות עד שיובא בפניו לקוחו, כאשר לא היתה כל סיבה "תומכת" בהמתנה כה ממושכת.
הנה עוד משהו לגבי הזמן האבוד בממלכת הסורגים. הזמן פה מקבל משמעות שונה לחלוטין. הכל מתנהל באיטיות מקוממת. ניחא האסירים, להם אין לאן למהר, אבל מדוע גם הסוהרים? דומה כי אלה יש להם את כל הזמן שבעולם, אלא אם כן הוטלו עליהם מטלות סמוך לסוף משמרתם ולקראת יציאתם הביתה – או אז הם הופכים זרירים ומהירים להפליא.
 |
| הזמן האבוד. איור מתוך אתר לאיורי טישרטס |
הו הספירה
קופת הזמן המוקצב לסניגורים לפגוש את לקוחותיהם, מוכנסת אף היא לגליוטינה ומקוצצת.
אם הגיע הסניגור בעת ספירת הכלואים לא יינתן לו להיפגש עם הלקוח ועליו יהיה להמתין עד תום הספירה.
ספירה ממוצעת נמשכת שעה עד שעתיים, וזאת אם לא מתבלבלים בספירה, משמע מספר הרשומים הכלואים אינו מתאים למספר הנספרים. או אז מתקיימת ספירה חוזרת עד אשר יימצא האיזון בין המלאי הרשום למלאי האנושי.
כך הוא בספירת הבוקר שמתחילה ב-10:00 , 10:30 או 11:00, הכל לפי הכלא וגחמותיו של האחראי על ביצוע הספירה. ספירת הצהריים נערכת לקראת 15:00, מועד משוער.
קצובת הזמן שבה יכול סניגור לפגוש את מרשיו היא בין שמונה בבוקר ל-16:00 בימי השבוע, וביום שישי עד 12:00 בלבד. חישוב פשוט מלמד שלא נותר מספיק זמן למפגש נינוח בין הסניגור לבין מרשיו. לכן, לא ברור מדוע לא ניתן להפגיש את הלקוח עם הסניגור גם בעת הספירה, ולציין ברשומות כי פלוני אשר יצא מהאגף – נמצא משוחח עם סניגורו בחדר עורכי הדין.
המסקנה המתבקשת היא, שטכניקת הספירה והיכולת לקיימה כהלכה היא ככל הנראה מסובכת מדי לגבי חלק מהסוהרים האחראים. אחרת, מדוע מתקיימות בדרך כלל ספירה שנייה ולעיתים אף שלישית?!
הו הביטחון
אם איתרע מזלו של הסניגור והגיע במועד וזמן בהם אין מתקיימת ספירה, הוא עלול להיתקל במשוכה אחרת שתימנע ממנו להיפגש עם לקוחותיו: "תרגיל בטחוני". פעילות מתוכננת מראש אשר נועדה לבדוק את עירנותם ומוכנותם של צבא הסוהרים לקדם אירועים חריגים עתידיים בתוך הכלא.
משכו של תרגיל בטחוני לגיטימי אינו ידוע אך הוא גורם לכך שהסניגור לא יוכל לראות את לקוחותיו באותו פרק זמן של היום. הזמן שמתבזבז לריק אצל הסניגור – הנסיעה, ההמתנה וכדומה – לא מעניין איש בשב"ס. והראיה, איש מהממונים אינו טורח לעדכן את לשכת עורכי הדין במועדי תרגילי הביטחון. וכי למה יעשו כן? מי הם בכלל ציבור הסניגורים?! למה צריך לדפוק להם חשבון?!
דומה כי זוהי מחשבה מורכבת ומסובכת מדי להוציא מכתב רשמי, פלט פקסימיליה או הודעת דואר אלקטרוני ללשכת עורכי הדין, כדי להודיע להם כי בחודש מסוים, יום זה וזה, שעות כך וכך, יתרחש תרגיל בטחוני, "אנא הימנעו מתכנון ביקורים במועדים אלה".
היי – הפריזמה
המלצה לסנגורים הנפגעים: להגיש תביעות כספיות נגד שב"ס בגין אובדן הזמן על רקע הרשלנות שגרמה לכך. בטוחני כי לאחר מספר תביעות שיוגשו וחיוב שב"ס באחריות, ובתשלום, העניין יוסדר ויתוקן, תרשמנה בנדון שורה של הוראות נציב חדשות אשר יורו לסוהרי הממלכה לנהוג בהתאם.
מעבר לכך, דומה שלאחר כל כך הרבה שנים של קיום שב"ס, שמניינם כשנות המדינה לפחות, צריך שיימצא מישהו עם ראש גדול וחושב שיסתכל על הזמן דרך עוד פריזמה.
