מחלק הנוער ג'לג'וליה

אוטובוס התלמידים לאחר הירי

בית המשפט העליון הקל בעונשו של קטין שירה על אוטובוס תלמידים של בית הספר בו למד, הרג את אחד התלמידים בהסעה ופצע קשה אחר. הנער, שהיה בן 16 וחצי בזמן המעשה, הורשע ברצח ובניסיון רצח, ונשפט ל-25 שנות מאסר בפועל.

סניגוריו – עורכי הדין דוד יפתח, משה שרמן ודן ענבר – ערערו על הכרעת וגזר הדין. שופטי בית המשפט העליון – צבי זילברטל, סלים ג'ובראן וחנן מלצר – הותירו את ההרשעה על כנה, אולם הפחיתו ארבע שנים מהעונש והעמידו אותו על 21 שנים בלבד – בעיקר כ"מסר למשטרה" עקב מחדלי החקירה בתיק.

מדובר ברצח יוצא דופן וחריג בנסיבותיו, שקשה לזכור אירועים אחרים דומים לו. ב-8 באוקטובר 2009 ארבה קבוצת נערים מג'לג'וליה לאוטובוס ההסעות של בית הספר בו למדו, סמוך למסלול נסיעתו בצהריים כשפיזר את התלמידים לבתיהם, ואחד הנערים ירה לעברו 10 יריות מרובה קלצ'ניקוב. הוא פגע בתלמידים, חבריו לבית הספר, המתגוררים בכפר קאסם. מהירי נרצח תלמיד אחד ונפצע קשה אחר.

התברר כי שלושה ימים לפני הרצח פרץ סכסוך בהסעה, בין התלמידים מג'לגוליה לאלו מכפר קאסם, בגלל מבט שנעצו בחברה של אחד מהם. יום למחרת פרצה קטטה באוטובוס, בה "הבטיח" הנער הרוצח לאחד האחרים: "אני אגרום לאמא שלך לבכות עליך". החבורה האלימה מג'לג'וליה הורחקה מבית הספר לכמה ימים, והנערים המושעים – ביניהם הקטין שהורשע ברצח, בן דודו ושניים מחבריו – התארגנו לנקמה ו"המתינו" עם כלי הנשק לאוטובוס במטע זיתים סמוך, כפי שסיפר הקטין שהורשע ברצח למדובב אשר הוכנס לתאו: "היתה קטטה, היינו שלושה אנשים והם היו בסביבות עשרים… אז אמרתי להם בסדר, עוד ניפגש".

הקטין שהורשע ברצח הועמד לדין עם עוד חבר, אשר זוכה מחמת הספק, בעוד שמשפטם של שניים אחרים שהואשמו גם כן – טרם הסתיים.

עו"ד דוד יפתח	עו"ד משה שרמן

"מצב הדברים בתיק אינו שגרתי", הבהיר השופט זילברטל בפסק הדין של העליון. "כאשר מוגש כתב אישום אחד נגד שני מעורבים ועל בסיס ראייתי משותף בעיקרו אך לא זהה בכל פרטיו, ובסופו של יום האחד מורשע והשני מזוכה… מצב זה מעלה סימני שאלה לא פשוטים בדבר איתנות ההרשעה ותקפותה… מה גם שהמדינה לא ערערה על הזיכוי". עם זאת קבע השופט זילברטל כי עדויות המעורבים וראיות משמעותיות אחרות מצדיקות את ההבחנה בין זה שהורשע לזה שזוכה, למרות שאף ראיה אינה עומדת בפני עצמה ולמרות שעדויות המעורבים התפתחו והשתנו במהלך החקירות, וקיים ספק בנוגע לאמינות חלקים בהן, שכן עדים רבים חזרו בהם והוכרזו עדים עוינים.

הסניגורים טענו, כי המשטרה הפרה את הוראות חוק הנוער לגבי אופן חקירתם של קטינים, הפעילה לחץ, איומים ואלימות שאינם מקובלים בחקירות נוער. השופט זילברטל קיבל עקרונית את עמדת המדינה, כי החוק מאפשר חריגות כאלה בנסיבות מסוימות, אך כתב שספק רב אם החריגות הרבות היו מחויבות המציאות.

יותר מהפגיעה בזכויות הנאשם, כתב השופט זילברטל כי הוטרד מכשלים אחרים הפוגעים ביכולתה של המשטרה לרדת לחקר האמת. כך למשל ציין לגבי חלק מהחקירות שנוהלו בעברית: "סיטואציה בה נחקר אינו מבין היטב את השאלות ותשובותיו הן בהתאם לכך, מצב בו אינו יכול למסור גרסה בהירה ומצב בו הגרסאות המצויות בידי המשטרה הן עילגות וחלקיות".

השופט גם מבקר את השמתם של החשודים בפרשה באותו תא מעצר, מצב שיוצר הזדמנות לתיאום גרסאות. "הגם שבמקרה זה לא מצאתי כי היה באותם פגמים להשפיע באופן ממשי על הראיות שעליהן התבססה ההרשעה, הרי שהתנהלות זו צריכה להטריד את פיקוד המשטרה”, כתב זילברטל. "אף שפגמים אלה לא היטו את הכף בעניין ההרשעה, נכון יהיה ליתן להם משמעות בגזר הדין… איני סבור שדי בהשמעת הערות בתקווה שהמופקדים על הנושא ישפרו דרכיהם, ללא מתן ביטוי מוחשי להתנהלות הבעייתית יש חשש שלא יופקו הלקחים הנדרשים".

לולא מחדלים אלה, נראה שעונש המאסר שנגזר בבית המשפט המחוזי מרכז היה נותר על כנו רמז השופט: "על המערער נגזרו שנות מאסר ארוכות אשר אינן אופייניות בענישת קטינים, אך מדובר במקרה קשה וטראגי החורג ומזעזע בחומרתו. חייו של נער נגדעו באיבם, ופציעה קשה של נער נוסף בשל לא כלום. מעשי המערער מלמדים על זילות קשה בקדושת החיים וערכם. עונש המאסר שנגזר מבטא באופן הולם את שיקולי הגמול וההרתעה".

עו"ד שרמן אמר בתגובה לפסק הדין: "הראיות מלאות חורים, ולמרות ההקלה בחומרת העונש, חשבנו שצריך היה להיות זיכוי ונשקול לבקש דיון נוסף. אנחנו צועקים שנים על מחדלי החקירה של המשטרה, ופסק הדין נותן לזה תוקף, אבל מה זה עוזר? גם אחרי שקוראים את פסק הדין בערעור, עולות עוד הרבה שאלות ותמיהות. אני רוצה להזכיר, וכנראה שכחו בתקופה האחרונה, שהספק הסביר הוא לסניגור ולא לתביעה, התחלפו כאן היוצרות".