 |
| אתי אלון (צילום ארכיון: מוטי קמחי) |
בית משפט מחוזי מרכז קיבל את עתירת הפרקליטות וביטל את החלטת ועדת השחרורים לקצר את עונשה של אתי אלון בארבע שנים, ולשחררה ממאסר. על פי החלטת בית המשפט, אלון לא הוכיחה כי שחרורה המוקדם לא יסכן את הציבור ורכושו – זאת חרף האחריות שלקחה למעשיה והליכי הטיפול והשיקום שעברה בכלא בשנתיים האחרונות.
השופטים אברהם טל (נשיא), זהבה בוסתן ושמואל בורנשטיין קבעו כי ועדת השחרורים לא נתנה משקל ראוי לפגיעה שתיגרם לאמון הציבור במערכות אכיפת החוק אם אלון, האחראית למעילה הגדולה בתולדות המדינה – גניבת 250 מיליון שקל מהבנק למסחר – תזכה לשחרור מוקדם למרות הנזק שגרמה לקופה הציבורית ולמערכת הבנקאית, ו"הדלק" שניתן לארגוני הפשיעה בצורת מאות מיליוני שקלים.
בפתח ההחלטה השופטים ביקשו להדגיש את העיקרון המנחה, ש"לאסיר אין זכות קנויה לשחרור מוקדם, עליו הנטל להוכיח כי שחרורו לא יסכן את הציבור וכי הוא ראוי לשחרור".
בהקשר של אלון הם קבעו, כי ועדת השחרורים לא שקלה היטב את "התחכום ויכולות המניפולציה הגבוהות של האסירה, המטילים ספק בכנות תהליך השיקום שעברה. חלק משמעותי מנסיבות ביצוע העבירות ומניעיהן לא ברור עד היום וקשה שלא לחשוב שיש קווים פסיכופטיים באישיותה… מאפיינים אלה שאפשרו לה לגנוב סכומי עתק במשך שנים ובמקביל לנהל אורח חיים נורמטיבי מגבירים את החשש מפני התנהגותה לאחר השחרור".
השופטים ציינו לחיוב את התנהגותה של אלון בכלא שהוגדרה "ללא דופי", אך ציינו כי תוכנית הרשות לשיקום האסיר שהוכנה עבורה תוכננה לשנתיים בלבד, בעוד שיתרת המאסר ותקופת הרישיון שבה דובר עומדות על ארבע שנים. עוד צוינה העובדה כי אלון רק החלה לשלם את הקנס שהוטל עליה, בסך חמישה מיליון שקלים, "אפילו סכום של 70 אלף שקל שגנבה ושימש למימון הגנתה המשפטית לא טרחה להחזיר".
אלון מרצה 17 שנות מאסר מאז 2002, ובדיון שהתקיים בוועדת השחרורים ביקש נציג הפרקליטות להמתין עם השחרור "לפחות עד שאלון תסיים לרצות מחצית מהשליש האחרון של עונשה" – כלומר עוד שנה.
זו הפעם השנייה שבקשת אלון לקיצור שליש נדחית, לאחר שהבקשה הקודמת שהגישה לפני כשנה וחצי נדחתה בוועדת השחרורים עצמה. שופטי בית המשפט המחוזי מצטטים מהחלטת אותה ועדה שקבעה כי "סיפור הקורבן בגינו זכתה האסירה לאהדה, הן מצד גורמי הטיפול והן בציבור, ספק אם יש לו על מה שיסמוך – בעיקר לגבי החלק הארי של הכסף – אשר לדבריה נגנב בחצי השנה האחרונה".
 |
| עו"ד שני אילוז |
הסנגוריות של אלון, עורכות הדין שני אילוז ולימאי מור, הצביעו על קביעה באבחון הפסיכו-דיאגנוסטי שנערך לה, לפיה אין לה דפוסי התנהגות עברייניים. הן ציינו גם כי היא עשתה הכל כדי לסייע בגילוי נתיבי הכספים שנגנבו מהבנק, וכי עברה טיפול ייעודי לעברייני מרמה עם מוטיבציה להמשך טיפול בפיקוח רש"א. במקביל, לפי התוכנית היא היתה אמורה להמשיך לעבוד בבית דפוס, בו היא עובדת כיום במסגרת מאסרה.
עורכות הדין אילוז ומור מסרו: "אנחנו מאוכזבות מהחלטת בית המשפט וסבורות כי היא שגויה. נלמד אותה ונגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון". לדברי הסנגוריות, משך הזמן המקסימלי של תוכניות השיקום והפיקוח שמציעה רש"א הוא שנתיים בלבד, והדבר אינו שונה מאסירים אחרים השפוטים גם הם לתקופות ארוכות ותקופת השחרור שלהם ברישיון ארוכה גם היא יחסית. לדבריהן, לאחר תקופה של שנתיים, מתכוונת אלון להמשיך בטיפול באופן וולונטרי.
את המדינה ייצגו בעתירה עורכות הדין גנית גדות-כרמי ועינת לב-ארי מפרקליטות מחוז מרכז.
