פטר גפן: אות קלון על המצח, והרשעה ברצח

הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בחיפה, בראשות נשיא בית המשפט, השופט יוסף אלרון, הרשיע הבוקר (שני, 12.5) את פטר גפן (43) מנתניה, ברצח בכוונה תחילה תוך ביצוע שוד, כמו גם בשוד בנסיבות מחמירות. השופטים קבעו כי גפן רצח את דודתה של אשתו, אסתר דזינדזיחאשווילי ז"ל מנהריה, בת 62 במותה.

בעבר פורסמה כתבה ב"פוסטה" על כתב האישום שהוגש נגד גפן, בה צוינה העובדה כי הנאשם ברצח הוא אחיו של איציק גפן, יד ימינו לשעבר של אסי אבוטבול שנרצח ב-19 לדצמבר 2011 סמוך למכון שטיפת מכוניות בחולון על רקע עסקיו כבעלים של צ'יינג' עצמאי ברחוב המסגר בתל אביב.

איציק גפן, האח שנרצח

בבוקר ה-29 בפברואר 2012, סמוך ל 06:40, נמצאה גופתה של דזינדזיחאשווילי כשהיא מוטלת על רצפת הסלון בדירתה ועליה סימני פציעה בראש, נפיחות בשתי עיניה ודימום מהאף. לפי כתב האישום, גפן החליט לשדוד את דזינדזיחאשווילי ולרצוח אותה, ב-18:30, יום לפני שגופתה נמצאה, הוא הגיע לדירתה בעת שהיא שהתה בו לבדה, ובעודם בסלון אחז בה ותקף אותה, תוך שהיא נאבקת בו ומנסה להתגונן. בשלב מסוים גבר גפן על דזינדזיחאשווילי, הפיל אותה, הפעיל לחץ על נחיריה ושפתיה, וחסם את דרכי נשימתה. כל זאת הוא עשה בכוונה להמיתה ובכוונה לגנוב תכשיטים וכסף מהדירה.

גפן כפר בעובדות כתב האישום, אולם מהראיות שנפרשו בפני הרכב השופטים על ידי הפרקליטות עלה, כי הוא שב לביתו בערב הרצח כאשר שריטה על מצחו. בעוד שלטענת הפרקליטות הייתה זו שריטה כתוצאה מהמאבק עם דודתה של אשתו, גפן טען בחקירתו במשטרה כי השריטה היא תוצאה של ויכוח וקטטה עם אדם אחר על מקום חניה בעיר עפולה. אלא שבעוד שבמשטרה הוא טען כי לא שהה בנהריה בעת הרצח, בתשובתו לכתב האישום צוין כי "יתכן ושהה באזור נהריה".

כמו כן, מהראיות עלה כי בדירתה של דזינדזיחאשווילי נמצאו ממצאי די-אנ-איי של גפן בשלושה מקומות שונים: מתחת לציפורני שתי ידיה של הנרצחת, כתם טפטוף דם על הרצפה בסמוך לראשה, וכן על ידית משקפיים – אף היא בסמוך לגופתה. בתגובה לראיות אלה טען גפן, כי הדי-אנ-איי שלו הושתל על ידי אלמוני, לאחר שהוא עצמו הוכה על ידי תוקפיו.

השופט יוסף אלרון

השופט אלרון שכתב את הכרעת הדין דחה את גרסת "ההשתלה" וקבע: "המדובר בטענה סתמית אשר לא גובתה בהסבר כלשהו, מנוגדת לכל היגיון ושכל ישר ואין בה כל  ממש… הימצאות די-אנ-איי של הנאשם מצביעה חד משמעית על נוכחותו בזירת העבירה, ומשכך אין כל היגיון או סבירות כי 'תוקפיו' האלמונים לא רק היכו אותו, אלא אספו תוך כדי הכאתו או לאחריה – מבלי שהנאשם חש בכך – טיפה מדמו, אותה לקחו לבית המנוחה ולאחר שרצחוה, 'טפטפו' אותה על הרצפה…".

השופט הקדיש מילים גם למאבק ההישרדות של הדודה שנשנדדה ונרצחה: "במאבקה על חייה הטביעה המנוחה אות קלון של רוצח על מצחו של פטר גפן. הנאשם, בין אם לבדו ובין עם אחר, הכריע את המנוחה למוות. דגימות הדם שהותיר אחריו בזירה – ובעיקר פרופיל הדי-אנ-איי שלו שנמצא מתחת לציפורני ידיה של המנוחה – מלמדות על נחישותה של המנוחה שלא לוותר לתוקפה, להילחם ולהיאבק בו עד כלות. כפי שהוכח בפנינו מעבר לכל ספק סביר, דגימות אלה הותירו – בין אם במודע ובין אם לאו – עקבות ברורים וחד משמעיים אל הנאשם".

השופט הוסיף וקבע, כי יש להסיק את המסקנה הטבעית והמתבקשת ביותר, לפיה מקור דמו של הנאשם בבית המנוחה ומתחת לציפורניה, הינו דם שטפטף מהנאשם כשנפצע במהלך המאבק האלים שהתנהל בינו לבין המנוחה בעת רציחתה האכזרית על ידו. "העדר הסבר סביר להימצאות ממצאי הדי-אנ-איי על גופת המנוחה ובסמוך לה מסבך את הנאשם עד צוואר בקטילתה".

השופט התייחס גם לחקירתו של גפן במשטרה, שם לדבריו מסר מידע שאינו אמת ו"למעשה שיקר כמעט בכל נושא מהותי… שקריו אלו הינם מהותיים וחד משמעיים היורדים לשורש העניין שהוכחו, בין היתר, באמצעות ראיה חיצונית ועצמאית – איכוני הטלפון הסלולארי שהיה בחזקת הנאשם בעת הרלוונטית, שלימדו על כך, כי ביום האירוע, סמוך לשעת הרצח המשוערת, היה הנאשם מצוי באזור הרצח בנהריה".

גם למניע התייחס השופט, כשציין כי הראיות מצביעות על כך שגפן ידע על התכשיטים והכסף שיש ברשותה של דזינדזיחאשווילי, ותכנן לשדוד ולרצוח אותה על רקע מצבו הכלכלי. חלק מהתכשיטים, אגב, אכן נעלמו לאחר הרצח. חבריו להרכב של השופט אלרון, השופטים משה גלעד וד"ר מנחם רניאל, הצטרפו לקביעותיו, וגפן כאמור הורשע.