שופט בית משפט השלום בהרצליה, יעקב שקד, חייב את עו"ד משה קמר, המומחה המוביל בישראל בהפקעות מקרקעין ומחבר ספרים בתחום, להשיב ללקוחותיו 1.7 מליון שקלים שגבה מהם שלא כדין בשנת 2006 (היום הסכום עולה על שני מיליון שקלים). בנוסף חויב עו"ד קמר בהוצאות משפט בסך 250 אלף שקלים.
תחילת הפרשה כאשר התובעים, שני אחים ואחות, פנו לעו"ד קמר בשנת 2003 יחד עם אביהם (שנפטר בינתיים), לקבלת שירות משפטי. הם ייפו את כוחו בהליכים נגד עיריית רמת השרון והוועדה המקומית לתכנון ובנייה בקשר לרצונם להחזיר לרשות המשפחה נכס שהועבר על ידי אבי המשפחה לבעלותה של העירייה בפעולה של "מכר ללא תמורה". בין הצדדים נכרת הסכם ועו"ד קמר החל לטפל בנושא בהליכי דרישה להשבת הנכס. הוא אף הגיש עתירה מנהלית נגד העירייה.
ב-23 בפברואר 2005 ניתן פסק דין שבו התקבלה עתירת המשפחה במלואה. העירייה לא השלימה עם פסק הדין וערערה לבית המשפט העליון. בעקבות זאת נחתם בין המשפחה לבין עו"ד קמר הסכם שכר טרחה נוסף. בהסכם זה הוגדל אחוז שכר טרחתו ל-27 אחוזים משווי המקרקעין שיושבו למשפחה. במסגרת ערעור העירייה הורה בית המשפט העליון להגיש סיכומים בכתב וקבע דיון ליולי 2006, אולם כשלושה חודשים לפני הדיון נפטר אבי המשפחה.
בין התובעים לבין העירייה התנהל לאחר מכן משא ומתן שהבשיל להסכם פשרה, שנחתם לבסוף ב-26 ביולי 2006, יממה בלבד לפני הדיון שנקבע בערעור. לפי ההסכם הערעור יתקבל ופסק הדין יבוטל, אולם מנגד תבוצע החזרה חלקית של המקרקעין לתובעים. ההסכם הוגש לאישור בית המשפט העליון והדיון שנקבע בערעור בוטל. סמוך לאחר הפשרה שילמו התובעים לעו"ד קמר למעלה מ-1.2 מיליון שקלים כשכר טרחה.
ואולם, לאחר הגשת הפשרה לבית המשפט העליון, מספר חברים במועצת העיר רמת השרון הגישו לבית המשפט בקשה ובה עתרו שלא לתת תוקף פסק דין להסכם הפשרה. חודשים ספורים לאחר מכן טענו כי נפלו פגמים רבים בהסכם. ב-6 במרץ הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי הוא חפץ להצטרף להליך וקבע גם הוא כי ההסכם לוקה בפגמים מהותיים.
במקביל לכך התנהלו מגעים אינטנסיביים בין התובעים, באמצעות עו"ד קמר, לבין העירייה והוועדה המקומית, בערוצים שונים. ב-15 באוקטובר התכנסה מועצת העיר לדון בהסכם, ואישרה אותו פעם נוספת.
אלא שבמחצית שנת 2007 נחקר ראש עיריית רמת השרון במשטרה בחשד לקבלת שוחד, ואז חלה התפנית ביחס להסכם הפשרה. ב-4 במאי 2008 התקיימה ישיבה נוספת של מועצת העיר ובה הוחלט על ביטול ההסכם ועל רצון העירייה להמשיך ולדון בערעור בבית המשפט. ב-12 ביוני 2008 קבע בית המשפט העליון כי נוכח חזרת העירייה מהסכם הפשרה, אין מנוס משמיעת הערעור לגופו, וב-24 במאי 2010 קיבל בית המשפט העליון את הערעור.
בעקבות קבלת הערעור, בין הצדדים התעוררה המחלוקת באשר לשכר הטרחה של עו"ד קמר, והתובעים דרשו ממנו להשיב את שכר הטרחה ששולם, אולם הוא סירב לעשות זאת והציע להגיש תביעה חדשה נגד העירייה, במסגרתה יעתרו לקבלת פיצוי בגין הפרת הסכם, כולל שכר הטרחה ששולם. אבל התובעים לא נענו לכך, וסירבו להגיש תביעה נוספת. זמן מה לאחר מכן הגישו את התביעה נגד עו"ד קמר, שהגיש מצדו תביעה שכנגד על סך 2.5 מיליון שקלים, בטענה לתשלום סכומים שמגיעים לו מהתובעים על סמך ההסכם השני, נוכח הסכם הפשרה המתיימר להקנות לתובעים זכויות חלקיות במקרקעין ונוכח סירובם להגיש תביעה נוספת נגד העירייה.
כאמור, השופט דחה את טענותיו של עו"ד קמר וקיבל את תביעת האחים נגדו.
את התובעים ייצג עו"ד יאיר עשהאל. את עו"ד קמר ייצג עו"ד יוסף קמר.
