בכתב האישום שהוגש נגד ארז סמיונוב בנובמבר 2011 נטען, שהוא ביצע מעשים מגונים והטריד מינית קטין בן 15 וחצי, לאחר שצפו יחד בסרט פורנוגרפי. בתחילת השבוע הורשע סמיונוב במיוחס לו, והשופט ציין שעשה זאת למרות מחדל שהתגלה בעבודת היחידה החוקרת.
 |
סמיונוב, שעבד בחנות תחנת דלק ליד אזור, התיידד עם שני קטינים שנהגו להגיע לחנות מידי פעם כדי לקנות סיגריות, ובהמשך, לאחר שהכירו – הם עזרו לסמיונוב להעביר את משמרות הלילה הארוכות והמשעממות. ב-9 בפברואר 2010 הגיעו השניים שוב לתחנת הדלק, אולם אחד מהם עזב את המקום בסביבות השעה 2:00 אחר חצות. או אז נכנסו הקטין וסמיונוב לתוך החנות, וצפו בסרט במחשב הנייד של סמיונוב. הסרט שעמם, ואז הנער הציע לסמיונוב להיכנס לאתר פורנו. השניים צפו בפורנו מספר דקות, ולפי כתב האישום נגד סמיונוב, במהלך הצפייה הוא השעין את מרפקו על רגלו של המתלונן סמוך למפשעתו ולאחר מכן הניח את ידו על אזור איבר מינו.
בשלב הזה הנער הזיז את ידו של סמיונוב, ויצא מהחנות לעשן סיגריה, ואילו סמיונוב יצא אחריו והציע לו כסף בתמורה לכך שיבצע בו מין אוראלי – בתחילה 400 שקלים ולאחר מכן הוציא מארנקו 2,000 שקלים אותם הציע למתלונן.
סמיונוב טען בתגובה לכתב האישום, כי אכן נגע במתלונן כשהניח את מרפק ידו לזמן קצר על ירכו, לשם הנוחות בלבד ולא מתוך כוונה מינית, והכחיש כי נגע באיבר מינו. הוא הכחיש שהציע לנער כסף עבור מין אבל ציין כי התוודה באוזניו של הנער כי הוא דו מיני, וביקש ממנו שלא לספר זאת לאף אחד.
סנגורו של סמיונוב טען לאורך המשפט למחדל חקירה חמור של המשטרה: מסתבר כי בחנות היו מותקנות מצלמות אבטחה שלפי הידוע פעלו בעת האירוע. סמיונוב עצמו ביקש כבר במהלך חקירתו במשטרה, שהחוקרים יבדקו את התיעוד המצולם. אלא שהחוקרים לא הזדרזו לבדוק את הצילומים. הם אמנם פנו בבקשות למנהלת התחנה, אולם לא טרחו לגשת אליה. וכך, בחלוף חודשיים החומר נמחק ואבד. המנהלת טענה בעדותה בבית המשפט כי הפנתה אותם לקב"ט התחנה כדי שיעתיק עבורם את הסרט, בהתאם לנהלים.
גם התביעה הודתה במחדל החקירה, אולם בניגוד לטענות הסנגור – שדרש לזכות את סמיונוב בעקבות המחדל, התביעה טענה כי מחדל זה אינו אמור להצדיק את הזיכוי. "ללא ספק, החוקרים כשלו חמורות כאשר הניחו את עניין מסירת התיעוד המצולם לרצונה הטוב ולזמנה הלא פנוי של מנהלת התחנה", ציין בהחלטתו שופט בית משפט השלום בתל אביב, עידו דרויאן, "לא ברור כלל מדוע לא פעלו החוקרים באופן נמרץ לתפיסת התיעוד והעתקתו, מיד לאחר קבלת התלונה או במהלך החודשים הארוכים לאחר מכן, כאשר ידוע לכל כי תיעוד מסוג זה נשמר לזמן קצוב בלבד ונמחק אוטומטית – כפי שאכן קרה".
 |
| שופט עידו דרויאן |
"חשיבותו של תיעוד מצולם אפשרי של אירוע, בו נכחו רק נאשם ומתלונן, שגרסאותיהם נוגדות מטבע הדברים – מחייבת את המשטרה לעשות מאמץ יעיל ואקטיבי לתפוס את החומר המצולם, והימנעות מכך עלולה לעלות כדי מחדל חקירתי של ממש, המקפח את זכות הנאשם למשפט הוגן, ועד כדי זיכויו… קיומו של מחדל זה יוביל לזיכוי של נאשם, אם אכן יימצא כי חומרתו הגיעה כדי קיפוח זכותו החוקתית למשפט הוגן", הוסיף וציין השופט.
למרות מחדל החקירה החמור, השופט דרויאן החליט כאמור להרשיע את סמיונוב, בנימוק שאין מקום למסקנה קיצונית של זיכוי. בין היתר הוא ציין, כי דווקא המתלונן היה זה שהעלה ראשונה את עניין המצלמות כמקור להוכחת צדקתו. בנוסף הוא ציין כי סמיונוב המשיך לעבוד בתחנה גם לאחר המקרה ועימות שנערך בינו לבין המתלונן, אולם לא ניסה להשיג בעצמו את סרטוני מצלמות האבטחה כדי "להוכיח את חפותו". כמו כן ציין השופט, כי עדותו של הקטין, שבינתיים כבר הפך לבגיר, עשתה עליו רושם מהימן, בעוד ש"עדות הנאשם אינה יכולה לזכות לאותו אמון".
