ההליך הפלילי פגע בקורבן, ההליך האזרחי ניסה לתקן

עו"ד אגסי בסרט של "עובדה" על הפרשה

 א.נ, ילידת 1965, תושבת קריית גת בעת האירוע, לקחה הלוואת משכנתא מבנק לאומי לישראל לצורך רכישת דירה. לאחר שלא עמדה בהחזר תשלומי ההלוואה, מונה עו"ד אמנון אגסי לגבות את החוב. מאותו יום א.נ היתה נתונה למרותו ותלויה בהחלטותיו בעניין ההליכים הננקטים לצורך גביית החוב, לרבות מימוש המשכנתא ופינויה מן הדירה.

במהלך השנים 1995-2000 הגיעה החייבת מספר רב של פעמים למשרדו של אגסי בתל אביב, לצורך הסדרת תשלום חובה לבנק, במהלכם שילמה לו סכומי כסף, אשר חלקם שימשו לכיסוי החוב לבנק, ואת חלקם האחר גבה הנתבע כשכר טרחת עורך דין. לטענתה, חלק מן הכספים שלשל אגסי לכיסו ולא העביר לבנק ולא זקף אותם על חשבון פרעון חובותיה. אולם טענתה העיקרית של א.נ היא, שבחלק מאותם פגישות ביצע בה אגסי מעשים מיניים חמורים ביותר, לרבות מין אוראלי ומין אנאלי בנסיבות של אינוס, תוך שהוא מנצל את מצוקתה ואת תלותה המלאה בו תחת האיום לפינויה מן הדירה.

אגסי הועמד לדין בבית משפט המחוזי בתל אביב באשמה של אינוס וביצוע מעשי סדום בנסיבות של אינוס. בהסדר הטיעון נקבע כי אגסי יודה בעבירה של ביצוע מעשי סדום וישלם למתלוננת פיצויים בסך 150 אלף שקל, העונש יקבע על ידי בית המשפט. ב-2007 אגסי הורשע איפה ונדון לתשעה חודשי מאסר בפועל, שהופחתו בהמשך על ידי בית משפט העליון לשישיה חודשים בלבד.

העונש המצחיק, מחיקת סעיפי האישום החמורים על ידי הפרקליטות ובמיוחד ההקלה בעונש על ידי בית משפט העליון, עוררו סערה ציבורית. אחד הביטויים לסערה זו היו בתוכנית "עובדה", שם חשף הכתב חיים ריבלין את הפרטים הקשים, הן על המעשה והן באשר לטיוח של הפרקליטות ובתי המשפט.

בפרקליטות הגיבו על כך באמצעות ההסבר השחוק של קושי בראיות להוכחת כתב האישום שהם עצמם הגישו, מה שהפך את המתלוננת לנאשמת. כך לפחות טוען פרקליטו הפלילי של אגסי, עו"ד אבי עמירם, שאמר אז: "כתב האישום המתוקן בפרשה אימץ את גרסתו של אגסי לפיה מערכת היחסים עם המתלוננת הייתה בהסכמה, לא בכפייה ולא באלימות. אגסי, הודה בכתב האישום המתוקן לאחר שהתחוור לו כי ניצל מרות". 

שופטת, זהבה אגי

העניין הוא שבכל אלה לא תם העניין. באמצעות עו"ד שי נתן פנתה א.נ בהליך אזרחי לבית משפט השלום בתל אביב ותבעה פיצויים. את דרישתה להשבת כספים אשר שילמה לאגסי ואותם לטענתה שלשל לכיסו, דחה בית המשפט, בקביעה כי הסכומים היו למעשה שכר טרחה. אולם באשר לפיצוי בגין העבירות המיניות בהן הוא הורשע, פסקה סגנית הנשיאה, השופטת זהבה אגי, פיצוי גלובלי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד בסך של 10,000 שקל, ובגין הצורך בעזרת הזולת בעבר ובעתיד בסך של 15 אלף שקל. בנוסף, בשל שיעור הנכות הרפואית של א.נ, מספר המעשים המיניים ופרק הזמן שעליו הם התפרסו, וכן הרקע להיכרות עם אגסי בהיותה במצוקה על רקע חובה לבנק ויחסי הכוחות הלא שוויוניים שבינה לבינו, נענתה השופטת לעתירה ופסקה פיצוי נוסף בסך 100 אלף שקל.

שש שנים אחרי הכרעת הדין המקוממת, בחודש יולי 2013, קיבלה השופטת אגי את טעתה של א.נ, כי אין לנכות מסכום הפיצויים שנפסק לה במסגרת ההליך האזרחי (125 אלף שקל) את 150 אלף השקלים אשר שולמו לה על ידי אגסי במסגרת ההליך הפלילי. בהקשר זה הדגישה השופטת אגי את מקומם של הפיצויים העונשיים בהליך הפלילי ואת מטרתם הכפולה: להביע את שאט הנפש והסלידה ממעשיו של הנתבע/הנאשם ולשמש הרתעה מפני עבריינים בפוטנציה. לפיכך אין מקום לנכות את הפיצוי בסך 150 אלף שקל שנקבע בהליך הפלילי. סך הכל נדרש אגסי לשלם 275 אלף שקל כפיצוי כספי על מעשיו. את אגסי ייצק בהליך האזרחי עו"ד עמי סביר.