לשבור את הרעב

מתוך "רעב" של הבמאי סטיב מקווין (לא השחקן) על שובתי רעב מהמחתרת האירית

טיוטת הצעת חוק בנושא מניעת נזקי שביתות רעב של אסירים, הועברה לאחרונה מטעם היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, לידי גורמים שונים, לרבות המועצה הלאומית לביואתיקה וההסתדרות הרפואית בישראל. טיוטת ההצעה גובשה על רקע שביתות רעב ממושכות בקרב אוכלוסיית האסירים הביטחוניים בשנת 2012, אשר היו כרוכות בהתמודדויות מורכבות הן בהיבט הרפואי והן בהיבט הביטחוני. ניתן להניח שמנסחי הטיוטה ראו לנגד עינהם גם את שביתת הרעב שהתקיימה ביוני השנה, 350 פליטים אפריקאים שדרשו לקבל מעמד פליט.

החוק המוצע יהווה תיקון לפקודת בתי הסוהר. על פי משרד המשפטים מטרותיו הינן מניעת מצב בו שביתת רעב תגיע עד כדי סיכון חיי אסיר, או גרימת נזק חמור לבריאותו. כמו כן, לוודא כי החלטה על התערבות רפואית בניגוד לרצונו של אסיר שובת רעב תתקבל בדרך שתבטיח הגנה מרבית על זכויותיו של האסיר ותיושם באופן שישמור על כבודו.

ייתכן עם זאת שמטרתה הבלתי מוצהרת של הצעת החוק היא לגדוע את שביתות רעב, שבשנים האחרונות העלו לכותרות את נושא האסירים הביטחוניים והיוו בעיה הסברתית קשה למדינת ישראל. הצעת החוק החדשה מעניקה עדיפות ברורה לעמדת מערכת המשפט בנוגע להמשך שביתת הרעב על פני רצונו של השובת. עם זאת, הצעת החוק מנוגדת לאמנת מלטה, שפירסמה בשנת 1992 ההסתדרות הרפואית העולמית ועודכנה ב-2006, שמעניקה עדיפות לבחירתם של שובתי הרעב להמשיך לשבות.

כך למשל, אמנת מלטה קובעת שטובת החולה אין פירושה בהכרח הארכת חייו בכל מחיר, וכי האכלה כפויה אינה קבילה מבחינה אתית. על פי טיוטת החוק החדש, על אף האמור בחוק זכויות החולה, "שופט של בית המשפט המחוזי רשאי לקבוע כי מותר למטפל לתת לאסיר טיפול נדרש אף אם האסיר לא הביע הסכמתו לכך, או על אף התנגדותו, אם מצא כי ללא קבלת טיפול קיימת אפשרות ממשית כי תיגרם תוך זמן קצר סכנה חמורה לבריאותו של האסיר".

בהקשר זה יש לציין כי האכלה כפויה של שובתי רעב שנויה במחלוקת משפטית ואתית קשה. גם בית המשפט האירופי לזכויות אדם פסק בניגוד לאמנה, וקבע כי האכל כפויה אינה בהכרח בלתי אנושית או משפילה, אם כי נקבע כי בתנאים מסויימים האכלה כפויה יכולה היכנס להגדרה של עינוי. הזנה נעשית בדרך כלל באמצעות החדרת זונדה כשהשובת כפות והתהליך כרוך בכאב ובאי נוחות רבה. בין השנים 1970 עד 1992 מתו חמישה אסירים פליסטינים כתוצאה מהאכלה כפויה שנועדה לסיים את שביתת הרעב שלהם. בית המשפט העליון בארצות הברית קבע בעבר כי "קשה לדמיין הפרה קשה יותר של זכות האדם לשלמות גופו ולהגדרתו העצמית מהאכלה כפויה".

על פי הנוסח המוצע כעת בישראל, החלטה בעניין התערבות רפואית למניעת נזקי שביתת רעב תתקבל על ידי בית משפט מחוזי, ובהתאם לשיקולים בתחום ביטחון המדינה. ברוח זאת, טיוטת החוק קובעת כי ראיות בנוגע לשביתת הרעב יכולים להיות נדונות בבית המשפט גם שלא בנוכחות האסיר, מטעמים ביטחוניים. אמנת מלטה, לשם השוואה, קובעת כי רופאים המועסקים על ידי הרשויות נגדם מתקיימת השביתה, ובפרט רופאי בתי כלא, צריכים להעדיף את נאמנותם לחולה – האסיר שובת הרעב, על פני מחויבותם למעסיקם. נראה לכם שרופאי שב"ס יפעלו על פי צו מצפונם המקצועי והאתי ולא על פי הוראות נציב שב"ס או השר לביטחון פנים? 

עוד סצינה בלתי נשכחת מתוך "רעב"

דוקטור תציל אותי?

עמותת רופאים לזכויות אדם מביעה התנגדות לטיוטת הצעת החוק? במשרד המשפטים מצפים שהרופאים יהיו גם קצת פוליטיקאים

אחת המתנגדות להצעת החוק למניעת נזקי שביתת רעב היא עמותת רופאים לזכויות אדם, שהתריאה על כך במכתב שנשלח ליועץ המשפטי לממשלה. "אם יחקק חוק שיכשיר הזנה בכפייה בניגוד לרצונו המפורש של המטופל", נכתב, "ייכפה על הרופאים מצב בו עליהם יהיה לבחור בין ציות לחוק הרומס עקרונות בסיסיים של נאמנות רופא למטופל, לבין ציות לכללי האתיקה הרפואית, כפי שהם באים לידי ביטוי בהנחיות ההסתדרות הרפואית ובאמנות הבינלאומיות".

במכתב הביע הארגון התנגדות עקרונית להסדרת נושא רפואי על ידי גופי ביטחון. "האינטרסים של גופי הביטחון המחזיקים את הכלואים שונים מאלו של צוותי הרפואה האמורים לטפל בהם ולהגן על שלמות גופם ונפשם. ניגוד אינטרסים מובנה זה מחריף בעת שביתות רעב, ועימו הקונפליקט בין הרופאים והרופאות המטפלים בשובתים לבין רשויות הביטחון. בעוד הראשונים אמורים להיות מובלים על ידי שיקולים של טובת המטופל והאוטונומיה שלו, הרי שהשניים מובלים על ידי הכתבות פוליטיות השואפות להחזיר את הסדר על כנו ולהביא לכניעת השובתים".

במכתב תגובה שנשלח בתחילת החודש לעמותה ממשרד המשפטים נטען, כי "משרד המשפטים מוביל את גיבושה של הצעת החוק, ולא גופי הביטחון, גם נציגי משרד הבריאות שותפים מלאים לתהליך העבודה". בתגובה חולק משרד המשפטים גם על טענת הארגון לפיה קיים ניגוד אינטרסים מובנה בין גופי הביטחון לצוותי הרפואה. "האינטרס לשמור על חייהם של הכלואים ועל בריאותם משותף לגורמי הרפואה ולגורמי שב"ס, כמו גם המחוייבות לעשות זאת בדרך שתבטיח שמירה מירבית על כבודם ועל זכויותיהם של האסירים".

במשרד המשפטים טוענים שהרופאים לא יחוייבו להעניק טיפול לשובתי הרעב, אלא תינתן להם האפשרות להכריע, על פי שיקולם, אם להאכיל בכפייה את האסיר או להימנע מהתערבות בשביתה. זהו בעצם הקו המאפיין את הצעת החוק בכללותה: הרופא אינו רק איש מקצוע אלא הוא נדרש לערב גם שיקולים זרים בתחום הרפואה ולקבל הכרעה פוליטית. הקו הבעייתי הזה מובע במפורש בתגובת משרד המשפטים: "לא ניתן לבודד את נקודת המבט הרפואית אלא יש להתמודד עם התמונה הרחבה יותר. מדובר בסיטואציה שאינה עניין פרטי שבין המטופל ורופאיו…אלא בהתרחשויות שנעשות במישור הציבורי ובמטרה להשפיע עליו".