 |
| הבית ברחוב קשת 32. צילום מתוך YMAP |
שופטים בישראל עושים הכל כדי להימנע מפסילת ראיות שהושגו בדרך לא חוקית, מה שמכונה "פרי העץ המורעל", עיקרון שמקובל בשיטות משפט נאורות יותר משלנו. במרבית המקרים שופטי ישראל מרשיעים נאשמים חרף עבירות קשות שביצעו החוקרים – עבירות אתיות, עבירות פליליות, וסתם רשלנות. שופט בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב, גיא היימן, חושב אחרת, כך לפחות זה נראה מפסק דין שנתן בחודש ספטמבר, בתחילת דרכו המקצועית כשופט (פסק הדין המלא – למטה).
השופט היימן זיכה את בני הזוג רות ודוד סיוונוב מעבירה פלילית של ניהול עסק להסעת נוסעים ללא רישיון, שנטען כי הוא פעל מביתם שברחוב הקשת בקריית שלום. בני הזוג לא הכחישו כי הם בעלים של עסק להסעות, אבל טענו כי משרדי העסק ממוקמים בפתח תקווה, ואילו ביתם ברחוב הקשת משמש למגורים ואינו בית עסק כפי שטוענת עיריית תל אביב, למעט אי אלו פעולות שנעשות מהבית וחניית אוטובוסים בקרבתו.
כתב האישום נגד בני הזוג סיוונוב הוגש עקב תלונות שהגיש שכנם (א"י), שהתלונן על חניית אוטובוסים בשכונה. את הראיות לכאורה אסף המפקח משה מזרחי מעיריית תל אביב, אשר נכנס לבית של משפחת סיוונוב ברשות בעליו אמנם, אבל צילם פרטים שונים בתוך הבית אשר מוכיחים לכאורה את הטענה שמדובר בעסק פעיל (פקס, ניירת, טלפונים). פקח נוסף שוחח עם בעלת הבית ונתן דו"חות חניה לאוטובוסים.
 |
 |
| שופט גיא היימן | עו"ד ניר פלסר |
הסניגור של בני הזוג, עו"ד ניר פלסר, טען בבית המשפט כי המפקח מזרחי פעל בניגוד לסדר הדין הפלילי, משנכנס לבית ואסף ראיות לכאורה ללא שהציג צו חיפוש כנדרש בדין הפלילי. כמו כן טען עו"ד פלסר, כי עדות הפקח השני, לפיו הנאשמת רות סיוונוב התוודתה בפניו כאילו היא ביקשה בעבר רישיון לניהול העסק מהבית ונואשה מיחס העירייה, גם היא אינה יכולה לשמש כראיה קבילה. לטענתו, לא נגבתה כלל מהחשודה / הנאשמת עדות מסודרת בעניין פלילי זה, ולא ניתנה לה זכות ההיוועצות עם עורך כנדרש בחקירה פלילית.
השופט קיבל עד תום את טיעוני הסניגור, הוא מתח ביקורת על הליכי החקירה הרשלניים של עיריית תל אביב, וקבע כי אכן לא הוצגה לבית המשפט אף לא ראיה קבילה אחת להוכחת הנטען בכתב האישום, ופסל את עדויות המפקח מזרחי והפקח העירוני.
"בית מגורים הוא מקום בו נודע משנה תוקף להגנה על פרטיותו של אדם", קבע השופט היימן באשר לביקור הבית של המפקח. "הוא משכנו האישי, המקום בו מוכמנים ענייניו הכמוסים ביותר. כניסה אל בין כתליו אינו עניין שבשיקול דעת רשות מנהלית, עליה לעבור בחינה מקדימה של בית המשפט קודם שתאושר… גם בהסכמה של הנאשמת לביקור מפקחים בביתה אין לתקן פגם זה. אין כל ראיה לכך שהנאשמים ידעו את זכויותיהם המשפטיות, לרבות זכותם לסרב לכניסה אל ביתם ללא צו".
השופט נזף גם בפקחים שניסו להתנער מאחריותם לתקינות ההליך הפלילי בו נטלו חלק. "אמירות כמו 'לא השתמשתי במילה פלילי', 'אני מבקר במאות עסקים… מדבר עם מאות אזרחים ביום… יש לי זכות לבקר בכל מקום, כולל בבית פרטי אם נשלחתי', אין להן מקום באכיפת דין עונשי, על הכף מונחים חירותו של אדם, פרטיותו וקניינו. נזכיר כי תקרת העונש על הפעלת עסק ללא רישיון היא 14 חודשי מאסר וקנס של עד מאות אלפי שקלים".
לסיכום קבע השופט כי מכלול הנסיבות קובע כי הראיות ייפסלו מלשמש כראיות קבילות בבית המשפט, וציין כי, "התנהלותם המתוארת של גורמי האכיפה והתביעה קשה היא, לא ניתן להשלים עימה".
לחצו לקריאת פסק הדין המלא
