סכסוך השכנים הסתיים בזיכוי של גל יוסף

אמיר זוהר ל "גלובס"

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000742419

המגרש והאגדה. רמת עמידר

בית משפט השלום בתל-אביב זיכה היום     (17 אפריל) את גל  יוסף, מבעלי מועדון הכח עמידר רמת-גן מהליגה הלאומית, ומי ששמו נקשר גם למעורבות בבית"ר ירושלים, מעבירה של איומים על הקבלן מתי מגן, ועל מנהל פרויקטים בחברת הבנייה תדהר, אשר מנהלת על קרקע של מגן סמוך למגרש האימונים של המועדון קבוצת רכישה של שני בניינים.

מגן, בעל השליטה בחברת "מגן אינטרנשיונל" ומועדון הכדורגל מצויים בסכסוך משפטי. הדיירים העתידיים מתנגדים להצבת אנטנה סלולרית במגרש; ומנגד, המועדון מתנגד להיתרי הבנייה שניתנו למגן ותדהר

במקביל להליכים בבתי המשפט, נטען כי מגן מסוכסך עם רשת מרכולים בשכונת עמידר על רקע פתיחת מרכול בבניין אחר שהוא בנה בשכונה.

בין 2008 ל-2010 סבל מגן מהתנכלויות קשות ביותר. נורו לעברו יריות, ומטען חבלה שהוצמד לרכבו התפוצץ וגרם לפציעתו. לאחר אירוע הירי ב-2008 נעצרו עבריינים מעמידר, ואילו לאחר פיצוץ המטען בחודש ספטמבר 2010 נעצר גל יוסף למספר ימים אך שוחרר מחוסר ראיות. מגן לא שיתף פעולה עם המשטרה, ובימ"ר תל-אביב המשיכו לחקור באופן עצמאי, בין היתר באמצעות האזנות סתר לגל יוסף, שהוא יעד מודיעיני של משטרת תל-אביב.

באחת ההאזנות נשמע יוסף מדבר עם מנהל הפרויקט של תדהר, זמן קצר אחרי שקטע מהחומה של מגרש הכדורגל קרס אל תוך שטח אתר הבנייה של תדהר. מנהל הפרויקט דרש שנציגי הקבוצה יפנו את הפסולת, אך הם סירבו. גל יוסף התקשר אז אל המנהל ואמר לו בטון עצבני: "אתה כבר תראה, אני אראה לך, אני אראה למתי מגן".

השיחה הזו שתועדה על ידי המשטרה הובילה למעצר של יוסף והוגש נגדו כתב אישום על איום, מבלי שמנהל הפרויקט או הקבלן מגן יגישו נגדו תלונה. מנהל הפרויקט אמר בעדותו שהרגיש לחוץ, מאחר  וסגן מהנדס העיר אמר לו ש"מי שמנהל את מגרש הכדורגל זה גל יוסף או האחים יוסף, אנשים שלא כדאי להתעסק איתם". הוא ציין כי היה נסער אחרי השיחה, ואף דיווח לממונים שלו, אבל לא מצא לנכון לפנות למשטרה, "אם הוא היה מאיים עלי או על אשתי הייתי פונה למשטרה".

הסניגורים, עורכי הדין תמיר סוננס ושחר חצרוני, ביקשו לזכות את יוסף מבלי להשיב לאשמה, בטענה שמדובר בזוטי דברים. השופט דניאל בארי קיבל את טענתם, ונימק: "אכן היתה שיחת טלפון נוקבת… אבל נראה כי במקרה זה התקיימו כל הרכיבים  של הגנת  זוטי הדברים… המאויים הבין כי האיום קשור למחלוקת אזרחית ולא אישית, ולכן לא פנה למשטרה. הדברים שנאמרו הם ברף הנמוך ביותר של איום, ויכולים להצביע גם על כוונה לפנות לבית משפט לליבון הסכסוך… טענות התביעה, לפיהן נמסר למנהל כי הנאשם אדם מסוכן וכי בסיום השיחה הוא היה נסער, הן בגדר רכילות, עובדה שהמנהל לא חש מאוים ולא פנה ביוזמתו למשטרה. לא קיים אינטרס ציבורי להביא את הנושא להכרעה במסגרת הליך פלילי".