הפוסט נכתב ביום שבת, 23 באוקטובר, 2010 בשעה 14:37
 |
| להיט בורקס. עם עובדות אי אפשר להתווכח |
מזה שלוש שנים שאני תוהה ביני לבין עצמי, איך הפכה סדרת הטלוויזיה "הבורר" להצלחה כל כך גדולה. במיוחד תהיתי, איך סדרה ילדותית כל כך הוגדרה כגרסה הישראלית ל"סופרנוס" על ידי מבקרי טלוויזיה רציניים, ובעקבותיהם על ידי הציבור הרחב. "הבורר" מזכירה את "הסופרנוס"? סליחה, אבל במה? בעלילה הבלתי אפשרית וההזויה שלה? אולי דווקא בגלל התלישות החסמ"באית של יהודה לוי – חביב הבנות, העורכים והעורכות של מגזיני טלוויזיה מיוחצנים עד כלות, כמו "פנאי פלוס" ו"רייטינג"?
האמת היא שנזהרתי לא להשמיע את הדעות האלה בפומבי, אז הפנמתי, כהרגלי, את התהיות המביכות שלי. והנה, בעיתוני סוף השבוע (23 אוקטובר 2010) נפתחה מתקפת יחצנות לקראת העונה השלישית של "הבורר" שעולה השבוע. אז מילא שאבי הטחול (שלומי קורייאט המקסים) התוודה על כך שאילמלא התשוקה של הילדים לסדרה, ספק אם היא היתה הופכת למה שהיא הפכה, אבל גם היוצר, רשף לוי, קלע לדעת "גדולים", כאשר אמר ש"הבורר" היא הגרסה הישראלית של "הסופרנוס".
בהקדמה לפרק מתסריט העונה השלישית, שפורסם ב"מוסף הארץ" (אין מה לכתוב על הסדרה, אבל חייבים לרצות את היחצנים, אז בואו נפרסם פרק מהתסריט הדל והמשמים…),
הוא כותב בגוף ראשון איך שיחק אותה לאמריקאים: גם "סחב" להם את הפורמט של הסופרנוס ועשה ממנו גרסה ישראלית, וגם הוא עומד למכור לאותם אמריקאים ממש את הגרסה "הגנובה" של "הבורר". לא שהאמריקאים ממהרים לקנות, אבל רשף לוי מייחצן, זכותו, הבנאדם מאמין באגדות שמספרים עליו, אז הוא מפמפם אותן בהנאה לסמנכ"לי התוכן בערוצים, ובעיתונים, וצוחק כל הדרך אל הבנק… סחתיין.
כי אצלנו, קלאסיקות טלוויזיוניות וקולנועיות נגועות מדי בבורקס וצחוקים מהסוג השכונתי – בשם האפלייה המתקנת כמובן… אז תודה רבה, אבל כבוגר השכונה שלי, אני עדיין מעדיף את המסרים החברתיים הרציניים של "הסופרנוס", לרבות הקלילות המתוחכמת שלה, כפי שהם נתפשים בעולם, ובמציאות. הרי "הסופרנוס" אינה עוד תוכנית טלוויזיה מצחיקה לילדים מתבגרים, כמו "הבורר", היא משקפת סולם ערכים חברתי מעוות של מבוגרים ואנשים חושבים.
