 |
| סצינה מהסרט "הנאשמים" – הצופים, מחייכים ושותקים |
ב-8 לנובמבר 2007 בשעה אחת בלילה הגיעו שתי נערות בנות 16 לקיוסק במקום מרכזי בנתניה, הזמינו וודקה והתיישבו לשתות בסביבת הקיוסק. למקום הגיעו בשתי מכוניות שישה צעירים, אחמד אבו אחמד, פאהד ג'אבר, בילאל קשקוש, מחמוד חנון, עולא סואן ומוחמד אבו ראס. החמישה יצאו מהמכוניות, התקרבו לבנות וחלו לחזר אחריהן. בשלב מסוים, כאשר קלטו שהן שיכורות לגמרי, הם גררו אותן למכוניות ומשם נסעו לחוף הים, שם אנסו אחת מהן בזה אחר זה, כאשר חברתה שהצליחה להתנגד נותרה במכונית. כאשר חמשת האנסים סיימו לבצע את זממם הם הותירו את הנאנסת עירומה בחוף, חזרו למכונית, היכו שוב את חברתה, השליכו אותה מהרכב ונסעו עם התיק של הנאנסת לעיר מגוריהם, קלנסוואה, שם שרפו את התיק ושאר פריטים מזהים של הנערות.
הבנות אשר שבו הביתה בסוף אותו לילה לא התלוננו על כך במשטרה אבל מידע מודיעיני על האירוע הגיע למשטרת נתניה באותה עיר כעבור זמן מה, וכך נעצרו אבו ראס תחילה, ובהמשך גם יתר חבריו. אבו ראס הודה בעבירה של אינוס בחבורה, ואף העיד במשטרה נגד ארבעת חבריו. בסופו של דבר ששת הנאשמים הורשעו בעבירות אינוס בחבורה, ביצוע מעשה סדום בחבורה ושיבוש מהלכי משפט, חרף העובדה שאבו ראס חזר בו מעדותו במשטרה ובחר לא להעיד נגד חבריו במשפט. בית משפט המחוזי בתל אביב גזר עליהם עונשים חמורים שנעו בין 15 ל-19 שנה בפועל.
בערר טענו הסניגורים כי רוב הנאשמים שהורשעו אינם מכחישים עוד את האירוע, ואף מתנצלים עליו, אולם לדעתם האירוע לא היה חמור במידה כזו שהצדיקה עונשי מאסר חמורים כל כך. כך למשל, עו"ד אלעד רט טען כי מרשו לא באמת ביצע מעשה סדום כפי שיוחס לו בהרשעה, וכי מדובר בבחור צעיר בן 28 שעתידו עוד לפניו. סניגור אחר ציין כי מרשו היה רק בן 20 בזמן האירוע.
שופטי בית משפט העליון, אליקים רובינשטיים, יורם דנציגר ודפנה ברק-ארז, דחו את כל הטענות, וציינו "המערערים הצביעו על גילם הצעיר, על עברם הנקי ועל נסיבותיהם האישיות, אולם כל אלה החווירו מול אימת מעשיהם… במקרה דנן, שיקולים הנוגעים לשיקום ולתקווה הצופה פני עתיד מחווירים אל מול שיקולי הגמול וההרתעה. המערערים מצאו במתלוננות טרף קל, שאותו 'צדו' על מנת לתת דרור ליצריהם האפלים ביותר, ללא כל תחושת רחמים. המתלוננת היתה בידיהם חפץ, ובסופו של דבר השליכוה מאחורי גבם, ככלי אין חפץ בו, כאשר סיימו לעשות בה כבשלהם…
"מתסקיר קורבן העבירה עולה בברור כי נזקיו של אותו לילה נורא נוכחים בחייה של המתלוננת, הגם שהיא שאבה תעצומות נפש להתלונן ולהעיד במשפט ללא רתיעה. ניתן לקוות שתוכל לגייס תעצומות אלה לקראת בניית חייה בעתיד".
 |
| "איפה האנשים". השופטת ברק-ארז |
מעבר לדחייה על הסף של הערר, החלק שזיעזע את השופטת ברק-ארז מזכיר את הסרט "הנאשמים" (עם ג'ודי פוסטר וקלי מקגיליס, בתמונה), שבו מתוארת מציאות שובניסטית באזור הדמדומים של ברים אפלים בערי השדה של ארצות הברית, שבהם נשים מנוצלות ונאנסות על ידי מאצ'ואים מקומיים אל מול חיוכיהם המרושעים של הבליינים, ובעיקר אל מול שתיקתם במשטרה ובבתי המשפט. השופטת ברק-ארז תיארה סצינה דומה להפליא במקרה הנוכחי, ואף התעכבה עליה בטרם תחתום על פסק הדין שאותו היא כתבה.
"כיכר השוק ריקה?" תהתה השופטת והתייחסה לשתיקתם הצורמת של עדי הראיה ליד הקיוסק במרכז העיר בשעה שהנערות נגררו למכונית בדרכן אל הזוועה בחוף הים. "המערערים ביצעו מעשי פשע חמורים, ועליהם ייענשו, אבל לצד אחריותם המלאה למעשיהם, הטרידו אותי האירועים שקדמו לליל הבלהה של המתלוננת וחברתה בחוף הים, ליד הקיוסק בכיכר העיר.
"קודם ללקיחתן של שתי הנערות לחוף הים, בעל כורחן, הן ישבו ושתו אלכוהול בכיכר העיר, לצידו של קיוסק פתוח. ניכר היה כי הן שתויות וחברתה של המתלוננת אף הקיאה. בשלב מסוים הן החלו להיות מוקפות בכמה בחורים מבוגרים מהן. בסופו של דבר נהדפו אל תוך מכונית כשהן הלומות חושים. עיון בדו"ח הפעולה של השוטר שגבה עדות מעובדי הקיוסק מלמד כי אלו הבחינו בשכרותן של הנערות ובחוסר יכולתן להתנגד. כל האירועים הללו קרו בכיכר, כאשר במקום נוכחים, כך ניתן היה ללמוד, אנשים נוספים. היכן היו אנשים אלה? כיצד זה מראה של נערות קטינות השרויות במצב של עלפון חושים ומצוקה גופנית לא הביאו אף אדם להושיט להן עזרה, ולו על דרך הזעקת המשטרה למקום? כיצד נהדפו אל תוך מכוניות בבלי דעת מבלי שאף אחד ראה או מצא לנכון להתעניין בנעשה? שאלות מטרידות אלה נותרו ללא מענה. תוצאת הדברים היא ששתי נערות הותקפו כאילו היו על אי בודד, למרות שלאמיתו של דבר הגיעו למצב זה לאחר ששהו במצב של מצוקה בטבורה של עיר ואם, ונלקחו משם בעל-כורחן, מבלי שאף אחד מן הסובבים מודה בפני עצמו מה מתרחש בסביבתו הקרובה. ברק של הדברים מהדהד הציווי המוסרי והמשפטי: 'לא תעמוד על דם רעך'".
מצורף קובץ וורד אל פסק הדין המלא 
