"ללא תוספת תקציב, רש"א תיאלץ לסגור את כל ההוסטלים לאסירים משוחררים"

אריה ביבי (צילום ארכיון: יואב איתיאל)

מנכ"ל הרשות לשיקום האסיר, אריה ביבי, אמר השבוע בדיון בוועדת סמים של הכנסת, כי אם הרשות לא תקבל מיידית תוספת תקציב, היא "תיאלץ לסגור את כל ההוסטלים לשיקום האסירים המשוחררים". בשנים האחרונות כבר סגרה הרשות חמישה הוסטלים ולדברי ביבי, סכנת סגירה מיידית מאיימת על ארבעה ההוסטלים הנותרים, כאשר התקציב הנדרש להמשך הפעלתם הוא שלושה מיליון שקל בשנה בלבד.

במכתב ששלח ביבי לשרי האוצר והרווחה הוא כתב כי "מצבה התקציבי הנוכחי של הרשות לשיקום האסיר (רש"א) אינו מאפשר את הפעלתם של ההוסטלים המהווים בתי מעבר שיקומיים מהכלא לקהילה". לדבריו, סגירת חמישה הוסטלים בשנתיים האחרונות "מנעה מאסירים רבים את האפשרות להשתקם, היות ולא נמצאו עבורם עד היום חלופות שיקומיות ראויות". בדיון בכנסת, התריע ביבי כי לרש"א גירעון של 12 מיליון שקל, ובמצבה "בתוך מספר חודשים היא לא תוכל אף לשלם משכורות".

מנהל הוסטל ירושלים, אורי שכטר, אמר כי כדי לענות על צורכי השיקום של האסירים המשוחררים, בכל הארץ יש צורך ב-500 מיטות במסגרות מעבר – ואילו כעת בהוסטלים הקיימים יש רק 21 מיטות. חגי ברוש מרש"א הוסיף כי "המדינה זקוקה לפחות לעשרה הוסטלים, מתוכם לפחות שניים לנשים".

מאיר שרעבי

"הנזק החברתי מהיעלמות מסגרות השיקום הוא עצום"

מאיר שרעבי, חבר הנהלת העמותה העירונית לשיקום האסיר בתל אביב, ובעבר מדריך קבוצות גמילה במסגרת העירייה ובשירות בתי הסוהר, אומר לפוסטה כי ההוסטלים הם ספינת הדגל של שיקום אסירים ומניעת עבריינות, וסגירתם תהיה טעות קשה: "עבדתי עם אסירים במסגרת הרשות למלחמה בסמים, בעירייה ובמסגרות נוספות במשך 27 שנים, ואני מכיר אישית הרבה אסירים שהמסגרות האלו היו עבורם חבל הצלה. ההוסטל הוא מעטפת שמאפשרת לאדם לעבור את השחרור מהכלא והחזרה לחברה באופן הדרגתי. להרבה אסירים, היציאה להוסטל היתה האופציה היחידה לניכוי שליש, ואם השאלה היא עלותם למדינה – אז עלות החזקתם בכלא גבוהה פי כמה. עוד לפני העלות הכלכלית, הנזק החברתי מהיעלמות מסגרות השיקום הוא עצום".

"אני מכיר אדם, שאם היה הוסטל שיקלוט אותו, היו משחררים אותו, והוא עדיין יושב כי אין לו לאן ללכת", אומר שרעבי. "אסירים נשארים בכלא, כי אין מסגרת אחרת שתקלוט אותם. יש אסירים טובים שעושים שינוי וראויים לשחרור מוקדם, אבל רש"א לא עובדת כלל עם אסירים שתקופת השליש שלהם קצרה, למשל שמונה חודשים (מתוך מאסר של שנתיים), ואין מי שיטפל בהם ויכין להם תוכניות שיקום. התוצאה: אסירים בעלי ממון לוקחים מומחים ועובדים סוציאליים פרטיים ומשתחררים לאחר שהם מציגים לוועדות השחרורים תוכנית שיקום פרטית, ואסירים שאין להם כסף נשארים בכלא, גם אם הם חיוביים".

ההוסטלים מיועדים כמענה לאסירים הזקוקים למסגרת תומכת במסגרת ההיחלצות מהעולם העברייני, ולעתים הם מספקים גם פתרון לאסיר שאינו יכול לחזור הביתה, או שחזרתו המיידית לקהילה תסכן אותו. "תחשוב על אסיר שסיים טיפול גמילה, אבל אחיו בבית נרקומן. מה הסיכוי שלו במצב בו הוא חייב לחזור הביתה?", שואל שרעבי.

בעוד שההוסטלים הקיימים נותנים מענה למעט שבמעט אסירים מאלו שזכו בשחרור מוקדם – על אסירים שסיימו תקופות מאסר מלאות אין בכלל מה לדבר. אלו שהשלימו את כל תקופת המאסר ואפילו אסירים שהיו בקהילה טיפולית סגורה – משתחררים ויוצאים בחזרה אל החברה כאשר אין שום מסגרת שתקלוט אותם ותעניק להם טיפול המשך. "במצב הרצוי, הוסטל הוא השלב האחרון ברצף הטיפולי, אחרי המאסר, ואחרי הקהילה הסגורה, וקטיעת הרצף יוצרת גורמי סיכון וטראומה", אומר שרעבי. "ההוסטל הוא מקום פתוח, האסיר יוצא כל יום לעבודה כאשר מסייעים לו במציאתה, והוא חוזר כל יום למסגרת תומכת, טיפולים, לינה וארוחות. כשעבדתי ברשות למלחמה בסמים, ראיתי שצריך להקים הוסטלים נוספים, לדרי רחוב, לנרקומנים, אנשים שמגיעים לבית חולים בגלל מנת יתר וכשהם משתחררים אין להם משפחה ושום מסגרת.

"אם לא תיתן טיפול, אדם ימשיך להיות נטל על החברה. זה אינטרס ציבורי, לסייע לאנשים לחזור לחיים נורמטיביים – במקום שיחיו מקצבאות ביטוח לאומי, שישלמו ביטוח לאומי", מוסיף שרעבי.

"ללא טיפול אחרי השחרור, אדם ימשיך להיות נטל על החברה" (צילום: שב"ס)

5000 אסירים משתחררים ללא תוכנית שיקום

כיום מפעילה רש"א שלושה הוסטלים אחרונים: הוסטל ירושלים למכורים, הוסטל "מפתחות" לגברים אלימים במשפחה ומרכז הוליסטי לאסירות משוחררות. בנוסף מתקצבת רש"א את "בית החסד" בחיפה המיועד לאסירים משוחררים מהחברה הערבית.

אפילו הוסטל יחיד שהיה קיים לנוער, נסגר. אולם ברש"א אומרים כי קיבלו תקציב ספציפי להקמת מסגרת חדשה לבני נוער עבריינים. "אריה ביבי, שמונה רק לאחרונה למנכ"ל רש"א, הוא אדם שמבין עניין, שהיה בעבר גם נציב שירות בתי הסוהר, ואני מאמין שהוא יכול להביא לשינוי פני הדברים", אומר שרעבי. "המצב היום הוא שאסיר משתחרר ואומרים לו 'תסתדר לבד'. רוב האסירים 'נפלטים חזרה לעולם' ואין להם שום קשר לרש"א, אין מי שעוקב אחריהם, אין מי שמסייע להם בתעסוקה. מה הפלא, שהם יוצאים וכועסים על החברה והמדינה, והם פוגעים שוב בחזרה. ומה על המשפחות שלהם והילדים? במה חטאו? 'אבא נשאר בכלא' בגלל טעויות של המדינה".

ועדת דורנר, ולאחרונה גם בית המשפט העליון, אמרו את דברם והציבו יעד של "קיום אנושי בכבוד" בבתי הסוהר, שפירושו המעשי צמצום מספר האסירים והגדלת שטח המחיה של הנותרים למינימום (4.5 מ"ר) המקובל באופן בינלאומי, תוך חודשים ספורים. השאלה היא כיצד יצמצמו את מספר האסירים, כאשר סוגרים המסגרות במקום לפתח מסגרות חלופיות נוספות? "מתוך 7,500 אסירים שמשתחררים בכל שנה, 55 אחוז חוזרים לכלא, אך מבין האסירים המשוחררים שטופלו אצלנו, רק 28 אחוז חוזרים לכלא. אם היו לי יותר תקציבים, הייתי פוגש גם את 5000 האסירים שהיום משתחררים ללא תוכנית שיקום", אמר מנכ"ל רש"א בכנסת, וסיכם את העניין כולו.

מרש"א נמסר בתגובה: "אמנם חל גידול בתקציבה של רש"א אך תקציב זה אינו עומד בהלימה להיקפי הפעילות של רש"א אשר הורחבו באופן ניכר עם השנים. חשוב לציין כי הוסטלים הינם כלי טיפולי מוצלח ויעיל אך דורש משאבים רבים. במצבה הכלכלי הנוכחי של רש"א עומדת דילמה האם לאפשר שיקום למספר רב יותר של אסירים אל מול מספר קטן באופן ניכר בהוסטלים ומכאן נובעת המגמה".