פרקליטות המדינה והיועצים המשפטיים של משרד הבריאות מונעים פתיחה מחודשת של תיקי רצח מהעבר בהם ניתנו חוות דעת שנויות במחלוקת של המכון לרפואה משפטית. זאת, גם לאחר דוח הביקורת הקשה של נציב הביקורת, השופט בדימוס דוד רוזן על המכון. לפיכך, לאסירים אשר קיים ספק כי הורשעו עקב חוות דעת מוטות, אין כתובת לפנות אליה כדי לקיים בירור חוזר של חוות הדעת הפתולוגיות שהביאו להרשעתם.
המצב נובע מכך שבישראל, כידוע, יש מכון אחד לרפואה משפטית, בבעלות המדינה. הגם שבכירי הפרקליטות הסכימו לכאורה, לאחר דוח רוזן, כי יש לפתוח באופן מבוקר תיקים בהם קיימות אינדיקציות המצדיקות בדיקה מחודשת – בפועל הם מסכלים כל אפשרות כזו בטענה כי לראש המכון ד"ר חן קוגל יש "ניגוד עניינים", בשל עיסוקו הקודם באופן פרטי בתיקים רבים.
כזה הוא המקרה של אסיר העולם דידי סיבוני, שהורשע ברצח אשתו מנדי סיבוני בירי בחדר האמבטיה בביתם שבגבעון החדשה בשנת 1999. בכתב האישום נטען כי ארב לאשתו וירה בה למוות בדם קר מאקדח שהחזיק ברישיון. לגרסתו, אשתו איימה להתאבד עקב סכסוך ופרידתם הצפויה, ואחזה באקדח הדרוך כאשר ניסה לחלץ אותו מידיה.
סיבוני עתר לבג"צ נגד המחסום שהעמידה הפרקליטות. היום (שני, 12.2), בג"צ ידון בעתירה, בה סיבוני, באמצעות עו"ד ניר יסלוביץ לאפשר לד"ר קוגל לבדוק מחדש את התיק.
לאוורר את השלדים שבארון
לבקשה למשפט חוזר שהגיש סיבוני בשנת 2011, הוא צירף חוות דעת של ד"ר קוגל, אז כמומחה פרטי לפני מינויו כראש המכון הלאומי באבו כביר. ד"ר קוגל בחן תמונות שצולמו בזירה והתגלו בתקופה מאוחרת, בה נראו על כף ידה הימנית של המנוחה כתמים סגולים-אדמדמים גדולים. קוגל שלל בחוות הדעת כי מדובר ב"כתמי מוות" וקבע כי הכתמים מעידים על מגע ידה של המנוחה עם חפץ מתכת, וכי הם נוצרו בתגובה לתרסיס שאנשי מז"פ עשו בו שימוש בזירה. חוות הדעת תומכת ועקבית למעשה עם גרסת סיבוני, כי אשתו אחזה באקדח לפני הירי.
בשנת 2003, בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את סיבוני ברוב דעות, אל מול דעת מיעוט של השופט משה גל. זה קבע כי טענת הנאשם אינה ניתנת להפרכה מעבר לספק סביר. השופט בדעת המיעוט סבר כי יש להרשיע את סיבוני בהריגה, עקב ירי תוך כדי מאבק. בית המשפט העליון דחה הן את הערעור שהגיש סיבוני, והן את הבקשה שהגיש מאוחר יותר למשפט חוזר. זאת, אף שחוות הדעת של ד"ר קוגל היתה מונחת בפניו, ולמרות שגם פרופ' יהודה היס, ראש המכון דאז, לא שלל בחוות דעת נגדית את קביעת ד"ר קוגל. העליון קבע כי אפילו ממצא זה אינו מספיק כדי לערער את עוצמת הראיות המרשיעות בתיק.
סיבוני, בתמיכת שני ילדיו – שהיו תינוקות לפני 20 שנה כשאיבדו את אמם באופן טראגי – ממשיך לזעוק לחפותו ובשל כך מאסר העולם שלו לא נקצב עד היום. בעבר נדחו גם בקשות ילדיו ופניותיהם למחלקת החנינות בבקשה לקצוב את עונשו.
בשנה שעברה, בעקבות דוח הביקורת של הנציב רוזן על הכשלים בהתנהלות המכון ובקשריו עם הפרקליטות תחת פרופ' היס, התקיימו בכנסת מספר דיונים, בהם בכירי הפרקליטות נאלצו להודות כי יש "שלדים בארון" וצריך לאפשר את אוורורו על ידי פתיחה מחודשת של תיקים מתאימים. אבל כאמור, בפועל הפרקליטות חסמה כל אפשרות לפתיחת תיקי עבר, כפי שנחשף בפוסטה לפני מספר חודשים, בטיעון כי לד"ר קוגל יש "ניגוד עניינים" מובנה בבירור התיקים עקב תפקידו הקודם בשוק הפרטי.
העתירה לבג"צ
בעתירה לבג"צ מבקש עו"ד יסלוביץ להורות למדינה לנמק מדוע אף גורם אחר במכון המשפטי – גם אם לא קוגל עצמו – יוכל לבדוק מחדש את התיק וחוות הדעת שניתנו בו. זאת, נוכח הספקות והתמיהות העולות מדוחות המכון בעבר. בעתירה מצוטט מכתב שכתב קוגל לילדיו של סיבוני ב-2015, לאחר שביקשו ממנו לפתוח את תיק רצח אמם לבדיקה מחודשת, בעקבות שערוריות העבר שנחשפו במכון. ד"ר קוגל כתב לשני הילדים שבגרו: "אני רוצה להדגיש שאני מאמין בנכונות חוות דעתי אותה כתבתי בעבר בעניינו של אביכם ודבק בה גם כיום". עם זאת הסביר בדיפלומטיות, כי סונדל על ידי היועצים המשפטיים: "על פי הסכם ניגוד העניינים שלי מול מדינת ישראל, נאסר עלי לעסוק בתיקים בהם עסקתי כאשר עבדתי מחוץ למכון… בדקתי אפשרויות לעסוק בתיק כחריג ולמרבית הצער הדבר לא התאפשר. אשמח לסייע בידיכם בהתחשב במגבלות הקיימות ולהקל על המצוקה בה אתם שרויים".
בעתירה נטען כי ממצא חוות הדעת הקודמת של ד"ר קוגל, לפיו יש סימנים למגע המנוחה עם האקדח – מערער את התזה המרשיעה וכי יש לאפשר מתן חוות דעת נוספת בהתבסס על אמצעים שבידי המכון כיום. לטענת סיבוני, המשיבים (משרדי הבריאות והמשפטים) פועלים בחוסר סבירות כאשר הם מונעים מד"ר קוגל לעסוק בעניין, מתוך "אינטרס זר של רצון לטשטש כשלים, והתעלמות מדעתו המקצועית של מנהל המכון כיום".
פתיחת תיקי עבר וחשיפת חוות דעת פתולוגיות מוטות או שגויות, אינן המצאה ישראלית. באחד מדיוני הכנסת סיפר קוגל כי בקנדה הוקמה ועדה מקצועית לבדיקת כשלים שנחשפו בעבודת אחד הרופאים המשפטיים, ולאחר בחינת חוות הדעת של אותו מומחה, נערכו הליכים מחודשים ושוחררו 20 אסירים מבתי הסוהר. לעת עתה נראה כי המכשולים שמערימים גורמי התביעה בישראל ימנעו מהלך כזה גם כאשר נשמעות טענות כבדות משקל – אלא אם כן הפונים למכון יהיו אסירים שעניינם לא נדון בעבר על ידי ד"ר קוגל, אשר יציבו מבחן למדינה.
עדכון 1.3
בית המשפט העליון דחה עתירה של אסיר העולם דידי סיבוני, שהורשע ברצח אשתו, לאפשר לראש המכון לרפואה משפטית ד"ר חן קוגל להגיש חוות דעת חדשה בעניינו, לאחר שהגיש לפני חמש שנים חוות דעת בתיק כמומחה פרטי מטעם ההגנה.
השופטים ניל הנדל, נעם סולברג ויוסף אלרון קבעו כי אין עילה להורות לד"ר קוגל או למכון לבחון מחדש את התיק. לדבריהם, "העותר אינו מפרט אם בידיו ראיות או נסיבות חדשות או כל קצה חוט שעשוי לבסס עילה חדשה להגשת בקשה למשפט חוזר. הוא אינו מפרט אילו בדיקות הוא מבקש שהמכון לרפואה משפטית יבצע בעניינו. מן העתירה לא עולה כל התפתחות קונקרטית שיש בה כדי לבסס את הצורך בעריכת חוות דעת פורנזית חדשה… עצם מינויו של ד"ר קוגל למנהל המכון לרפואה משפטית אינו יכול להיחשב כשינוי נסיבות אשר יש ביכולתו לבסס, כשלעצמו, עילה להגשת בקשה חדשה לקיום משפט חוזר".
השופטים מציינים כי העותר הגיש בעבר שלוש בקשות למשפט חוזר ובאחרונה שבהן צורפה חוות הדעת הפרטית שנתן ד"ר קוגל, אלא שהבקשה נדחתה על ידי השופט סלים ג'ובראן. קוגל העריך כי כתמים שהופיעו על כף יד המנוחה, מנדי סיבוני, מעידים על שרידי מתכת והדבר מתיישב עם גרסת ההגנה כי המנוחה אחזה לכאורה באקדח עובר לירי בו מצאה את מותה. השופט ג'ובראן קבע כי ממצאים פורנזיים אחרים שללו את האפשרות כי היא אחזה בנשק, ואין בחוות הדעת כדי להתגבר על העובדות שבבסיס ההרשעה.
בדחיית הבקשה החדשה, הוסיף בית המשפט העליון כי לד"ר קוגל אין עדיפות על פני מומחים אחרים שיכולים לבחון את התיק מאחר וחוות הדעת שלו בזמנו נסמכה על צילומים שסופקו מהזירה ולא על פעולת נתיחה שביצע בעצמו. השופטים הציעו לסיבוני לפנות למומחה פרטי מחוץ למכון, בארץ או בחו"ל.
בית המשפט דחה את בקשת הקליניקה לזכויות אסירים ופרויקט חפות במרכז האקדמי למשפט ועסקים, להצטרף לדיון כידידת בית המשפט. מנהלת הקליניקה ד"ר סיגל שהב, אומרת כי הדלתות בפני משפטים חוזרים סגורות בישראל, ומזכירה כי השופט דוד רוזן קבע בדוח על המכון לרפואה משפטית שיש לאפשר לנדונים להסתייע במכון הממשלתי לצורך הגשת בקשות למשפט חוזר, ולקבל חוות דעת. "הזכות למשפט חוזר היא זכות חוקתית ויש לאפשר לנדונים לממש זכות זו, לאור העובדה שהדבר ניתן למתי מעט וב-70 שנות המדינה אושרו 30 בקשות בלבד למשפטים חוזרים".
