מכון הרישוי למכוניות דינמומטר שברחוב השלושה בשכונת יד אליהו בתל אביב העסיק במשך כ-20 שנה בוחן המאשר כשירות כלי רכב בטסט שנתי, אדם שהוא על סף פיגור שכלי.
כך קבע בית משפט המחוזי בתל אביב אשר דן בעונשם של מאעכר ושני בוחנים אשר חתמו על מסמכי בדיקה שנתית של אופנועים, אשר לא הובאו כלל לבדיקה במכון. המאעכר והטסטרים הורשעו בקשירת קשר לפשע, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות ומרמה והפרת אמונים.
המאעכר, יחזקאל לוי (75), הודה שפעל מול בוחני המכון במשך שבע שנים. בעקבות מידע שהגיע למשטרה, הופעלו סוכנים שביימו ארבע עסקאות מולו. הם שילמו לו 250 שקל בכל פעם, כדי שידאג להביא אישור של טסט שנתי חתום מהמכון לאופנועים – כאשר אותם אופנועים אוחסנו באותו זמן בתחנת משטרה, כשחלקים מהם מפורקים, לאחר שעברו תאונות והיו מיועדים להשמדה.
לוי נפגש עם הטסטר א' ובשני מקרים עם בוחן נוסף, נתן גל, בבית קפה ליד מכון הרישוי. דקות לאחר שמסר להם את פרטי הרכבים, הם חזרו אליו עם מסמכי הטסט, חתומים על ידם ועם חותמת המכון. המשטרה צירפה לתיק עדויות של בעלי אופנועים שפנו אל המאעכר ועבור תשלום פעוט קיבלו אישור טסט באותה שיטה. כתב האישום הוגש באפריל 2016. הטסטר א' הואשם, על פי הודאתו במשטרה, כי חתם על טופסי כשירות לאופנועים שלא בדק במשך שנה וחצי, וגל הואשם בשני מקרים. כתב האישום לא כלל עבירות שוחד מאחר שלא תועדה מסירת כספים לבוחנים.
הקלפים נטרפו
בדצמבר 2016, בעקבות גישור אצל השופט גלעד נויטל, הוצג הסדר שבוטל מאוחר יותר. סוכם כי התביעה תבקש 20 חודשי מאסר ל-א' ותשעה חודשי מאסר לגל, אך העונש ייגזר לאחר קבלת תסקיר מבחן. בנוגע למעאכר לוי, סוכם על עונש של 17 חודשי מאסר.
לאחר קבלת תסקיר, הקלפים נטרפו מאחר ושירות המבחן קבע כי א' "לוקה ברמה קוגנטיבית נמוכה". הסנגור, עו"ד בועז קניג, ביקש לשלוח את א' לוועדת אבחון לפי חוק הסעד, לאנשים בעלי מוגבלות שכלית והתפתחותית, על מנת שייקבע האם א' כשיר לעמוד לדין. שופט בית המשפט המחוזי דאז, ג'ורג' קרא, קיבל את הבקשה, ובעקבותיה גם את דרישת הסנגורים האחרים, עו"ד אריה שרעבי המייצג את לוי ועו"ד רן קרויט המייצג את הטסטר גל, לפתוח את ההסדר שגובש עבור השלושה כמקשה אחת. "צר לי שהדברים התנהלו 'קצת במהופך'", כתב קרא. "הדברים היו צריכים לעלות בפני השופט המגשר".
ועדת האבחון מטעם המדינה קבעה כי א' כשיר למשפט ומבחין בין טוב לרע, אך חזרה ואישרה כי הוא "בעל רמת משכל גבולית. ממצאי האבחון מעידים על לקות משמעותית ברמת התפקוד הקוגנטיבית".
בשלב זה, במסגרת הטיעונים לעונש, עו"ד קניג הביא לעדות את משה סימן טוב שהיה אחראי על א' כמנהל המקצועי של מכון דינמומטר במשך 26 שנה. סימן טוב הדהים כשהעיד כי העסיק ביודעין את א' כבוחן רכבים במשך 18 שנים, כאשר היה ברור לו ולאנשי המכון בכלל כי א' הוא מוגבל, ולפי עדותו במכון קראו ל-א' "מפגר".
"פגשתי אותו לראשונה כאשר הייתי בתפקיד מכשיר בוחנים במשרד התחבורה ב-1992", העיד סימן טוב. "א' לא עבר (את ההסמכה) בפעם הראשונה, הוא נבחן מספר פעמים, ובשלב מסוים החלטנו לתת לו תעודת בוחן עם הגבלה משמעותית, שכל שיוכל לעשות הוא זיהוי רכב לפי מספר שילדה. הוא עבד בעמדה כשתפקידו לבדוק התאמה בין שילדה לרישיון רכב; לא בור או בלמים ושאר הבדיקות. לאחר מספר שנים הוא ביקש תעודת בוחן מלא ונבחן מספר פעמים, עד שבשלב מסוים אמרנו שצריך לתת גם לאנשים האלה אפשרות לעשות משהו בחיים. החלטנו להגביל אותו לבדיקה לרכב עד 4 טון.
"לאחר מספר שנים, כשהתקבל לעבודה בדינמומטר ואחד העובדים שאל אותי מי זה, אמרתי לו 'זה איציק משופר'. זאת אומרת היה לנו איזה עובד שהיה דפוק, אז אמרתי 'זה משופר' כי יש לו תעודת בוחן, וכך קיבלנו אותו לעבודה. מאחר וידעתי את המגבלות שלו, העמדתי אותו בעמדה ששם טעויות הוא לא יכול לעשות, ועמדתי צמוד אליו. כשהיו מקרים שחשבתי שאולי הוא לא יעמוד בלחץ, הייתי עומד על ידו… אם היינו מכניסים אותו לבור, הייתי יורד לבור השני ואמרתי שאם אתה מכשיל, לפני כן תקרא לי. היו מקרים שקראו לי לאמת האם הרישום שלו היה נכון או לא… כאשר הגיע מנכ"ל חדש למכון, נוצרה סיטואציה שהיו חסרים בוחנים והופעל לחץ לעבוד יותר. מנהל העבודה אמר לי: מה אתם שמים את המפגר הזה? כך אי אפשר לעבוד".
התובע, עו"ד אלון סיוון, תהה כיצד העד לא אמר דבר על מגבלתו של א' כאשר נחקר במשטרה על העובד שהיה כפוף לו ונחשד בזיוף טסטים. "לא נשאלתי בחקירה", הוא תירץ.
נוירו-פסיכולוג שהעיד מטעם ההגנה הסביר בבית המשפט כי רמת משכל תקינה נמדדת בטווח שבין 80-120 איי.קיו, ואילו מתחת ל-69 אדם נחשב כמפגר (בעל עיכוב התפתחותי שכלי). בתחום שבין 69-79, בו נמדד א' על ידי הוועדה הסטטוטורית, אדם אינו נחשב כמפגר, אך הוא מתפקד ברמת משכל גבולית, שלא כשאר האוכלוסייה, ו"נזקק לתמיכה במרבית השטחים בחיים".
התברר גם כי לאחר שפוטר מדינמומטר אחרי כ-18 שנים, עקב החקירה הפלילית, א' פנה למוסד לביטוח לאומי והגיש תביעת נכות בשל מגבלתו, והוכר כנכה 100 אחוז. בעקבות זאת הוא אף הופנה על ידי שירותי הרווחה לעמותת "המשקם", המוגדרת כחברה לתעסוקה מוגנת, ובמסגרתה הוא מבצע כיום עבודות גינון, חמש שעות ביום. "כאשר רואים את קביעת הנכות, אני שואל את עצמי איך זה מסתדר עם זה שהוא עבד 18 שנה כבוחן?", אמר עו"ד קניג. "זה לא מסתדר, כי המצב שלו לא התדרדר לפתע בשנתיים האחרונות".
זו הודאה זו?
בשלב הטיעונים המחודשים לעונש החליף השופט בני שגיא את השופט קרא, שמונה לבית המשפט העליון. עו"ד קניג ציין כי נוכח הגילויים החדשים בעניינו של א', גם את הודאתו במשטרה יש לראות באור אחר. א' אמנם הופלל בארבעה מקרים של זיוף טסטים לרכבים, בעקבות פעילות סוכן משטרתי מול המאעכר לוי, אך בחקירת המשטרה א' הודה כי הקשר הפלילי שלו עם לוי נמשך שנה וחצי, מבלי שהיו ראיות חיצוניות.
"הסדר הטיעון היה מבוסס על הודאת א' בחקירה הראשונה, עם שלושה ארבעה חוקרי ימ"ר שהרימו עליו את הקול וצעקו", אמר עו"ד קניג. "אני מזמין את בית המשפט לצפות בקלטת החקירה. א' היה במצב שהודה בכל מה שהטיחו בו… למעשה האישום המרכזי, הוא אך ורק על סמך הודאתו. הוא מצא את עצמו בסיטואציה שהיה מודה בכל דבר. גם אם מרשי אינו ברמת פיגור קלה, הוא גם לא אדם רגיל…".
"אני סבור שהוא הדמות הטרגית בסיפור", הוסיף קניג, "הוא אדם שיכול היה לשכב בביתו, לא לעבוד ולקבל קצבת ביטוח לאומי. זה שהמערכת כשלה ולא היתה אמורה להשימו מלכתחילה בדינמומטר, לא צריך לעמוד בעוכריו".
סיכומי התובע, עו"ד סיוון, חידדו עוד יותר את האבסורד שבהעסקת א' כבוחן. לדבריו, ל-א' ולעמיתו, שניהם עובדי ציבור למעשה, "לא נדרש תחכום רב שכן חתימתם היא בגדר 'חתימת זהב', מתוקף הסמכתם. משמעות של חתימה שכזו יכולה להיות הרת גורל לביטחונם של אזרחים… הנאשמים עשו יד אחת עם מאעכר אשר פעל לצורכי רווח, בפעולותיהם בגדו הבוחנים באמון שניתן בהם ושלחו לכבישי ישראל רכבים אשר היו בבחינת 'פצצה מתקתקת'". התובע ציין כי הרכבים שאישרו מבלי שהובאו למכון, "עלולים להיות תקולים במצב משמעותי, שכן כאשר אדם מבקש להימנע מהבאת רכב למכון הרישוי, האפשרות הסבירה שרצה להימנע בשל היכרותו את המצב המכני".
הפרקליט טען כי א' הבין את אשר עשה: "רק כאשר הוצגו בפניו בחקירה חתימות של סוכנים שהפלילו אותו, הוא הודה במיוחס לו… הנאשם עבד כ-18 שנים כבוחן מורשה, עבר את כל המבחנים, את כל ההסמכות, מדובר בתפקיד מורכב שדורש יכולות ממשיות". במהלך דברים שאמר לשופט, א' בכה, טען שעשה את העבירות בגלל לחצים בעבודה וסיפר כי ניצלו אותו. "המנהל היה כל הזמן עוקץ אותי ולועג לי, היה אומר לי אתה לא רואה, אתה עובד לאט, אתה פוזל".
שער הרחמים
סנגוריהם של הטסטר האחר והמאעכר ביקשו להקל בעונשם גם כן. עו"ד שרעבי: "לוי היה שדלן שקיבל בין 50 ל- 250 שקל עבור כל רכב שהיה מסייע בהעברתו למכון. אין מחלוקת שככלל זה היה לגיטימי וחוקי. במקרה זה, כתב האישום מפרט סדרת מעשים פסולים ופליליים שעליהם הוא נותן את הדין, אך הם אינם מייצגים את כלל עבודתו במשך שבע שנים". עו"ד שרעבי ביקש לקחת בחשבון את הודאת לוי, את גילו המבוגר (77) ואת מצב בריאותו.
מהדיונים עלה כי כל הנאשמים היו עובדים קשי יום שליקטו "גרושים" למחייתם ולא הסתבכו בפלילים קודם לכן. "הנאשם הוא בין גיל השיבה לגבורות", אמר עו"ד שרעבי. "כדי להתפרנס, לקח פה ושם 50 עד 200 שקל, מדובר בשלושה טמבלים שחברו יחד מתוך שטות. לא מדובר בחבורה של עבריינים. ברור לי שאם בית המשפט יכלא אותו מאחורי סורג ובריח הוא יגמור את חייו בכלא. יש לו עוד כמה שנים לחיות". עו"ד שרעבי גם התריע מפני בקשת הפרקליטות – שהפכה לתקדים אחר כך בגזר הדין – כשעונשו של המאעכר נקבע כחמור יותר מעונשם של עובדי הציבור.
השופט שגיא פסק: "לא קלה היא מלאכת גזירת הדין, ודומני כי במקרה זה, אפילו קשה ביותר היא. בסופו של יום, ובתוך כל מערכת השיקולים, עומד בפני השופט נאשם בשר ודם. בענייננו, אותו אדם מוגבל בנתוניו ויכולותיו, הנמנה על פלח אוכלוסייה חלשה הנופל בין הכיסאות, מי שנלחם לאורך השנים להציג פאסאדה של תפקוד תקין, אולם הקרובים לו ובוודאי מעסיקיו ידעו היטב את נתוני האמת".
השופט שגיא ציין כי "בסופו של יום, מדובר במסכת מרמתית פשוטה יחסית, ולא בתכנית עבריינית מורכבת", וכי ביחס ל-א' העריך שירות המבחן כי הוא יתקשה במפגש עם אוכלוסייה עבריינית. שגיא החליט לחרוג ממתחם הענישה ולגזור עליו רק שישה חודשי עבודות שירות, אך לא לחרוג מהמתחם ביחס למאעכר, שנשפט למאסר של שנה. על הבוחן השני, גל, שכתב האישום בעניינו קל יותר, נגזרו שלושה חודשי עבודות שירות.
ממכון הרישוי דינמומטר לא נמסרה תגובה עד פרסום הידיעה.
