הפרקליטות נגד זנות באינטרנט: בקשה תקדימית לחסימה של אתרים

מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשות תקדימיות להגבלת גישה לשני אתרי אינטרנט ישראליים המפרסמים שירותי זנות. הבקשות הוגשו לפי חוק "סמכויות למניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט", שנכנס לתוקף בספטמבר 2017 ומעניק לבית המשפט סמכות לתת צו להגבלת גישה, או להסרת אתר אינטרנט שבו מתבצעות עבירות פליליות. החוק קובע את הסמכות לגבי חמישה סוגי אתרים: פעילות של ארגון טרור, פרסום תכנים פדופיליים, ארגון הימורים אסורים, סחר בסמים ופרסום שירותי זנות.

על פי החוק, יכול תובע מוסמך לפנות לבית המשפט בבקשה להוצאת צווים להסרת אתרי אינטרנט המאוחסנים על גבי שרתים בישראל, לחסום גישה לאתרים המאוחסנים בחו"ל, או להורות על סינון האתרים מתוצאות החיפוש.

הבקשות שהוגשו הן להגבלת גישה לאתר www.sexinternet.co.il ולהסרת אתר www.bonescort.com. האתר הראשון נמצא על גבי שרת בחו"ל והבקשה מופנית אל כל ספקי האינטרנט בישראל שיחסמו אותו, ואל בעליו האנונימיים, שמוזמנים להגיב לבקשה. האתר השני מאוחסן בשרת ישראלי של חברת "סלקום" ולכן הבקשה מופנית אל הבעלים ואל סלקום – שתסיר אותו כליל משרתיה ומהאינטרנט. "רובו ככולו של האתר מוקדש לפרסום שירותי זנות ומידע המסייע לצרכני זנות ומידע העלול להוביל נשים נוספות להצטרף למעגל הזנות. פעולת ההסרה של האתר היא פעולה טכנית פשוטה, שאינה כרוכה בהוצאת משאבים רבים של זמן או כסף", נכתב בבקשה שהוגשה לבית משפט על עו"ד איתי גוהר מפרקליטות המדינה.

בהתאם לרוח התקופה והאג'נדה הפמיניסטית, שבגינה הוקמה כזכור "ועדה לבחינת אמצעים לצמצום צריכת שרותי הזנות בישראל" כולל פגיעה כלכלית בצרכנים, הוחלט בפרקליטות להתמקד בעדיפות ראשונה באתרים המפרסמים שירותי זנות. תובעי מחלקת הסייבר צפויים להגיש צווים נוספים נגד אתרים כאלה בתקופה הקרובה. בצווים שהוגשו נטען כי "על פי מידע שנאסף על ידי משטרת ישראל, האתרים מושאי הבקשה עוברים על סעיף 205ג לחוק העונשין הקובע איסור פרסום שירותי זנות של בגירים".

החוק קובע: "לדיון בבקשת תובע למתן צו (הגבלת אתרים) יזומנו הבעלים או המפעיל של אתר האינטרנט אם ניתן לאתרם, וכן ספק הגישה לאינטרנט או ספק שירות האיתור האינטרנטי הנוגעים בדבר, ואם השרת שבו מאוחסן האתר נמצא בישראל – גם הבעלים או המפעיל של השרת. היה והמשיבות לא יתייצבו, יתבקש בית המשפט לקיים את הדיון במעמד צד אחד".

מידת הפגיעה בציבור

הפרקליטות טוענת כי זהות בעלי האתרים המדוברים אינה ידועה, אך נמסר להם זימון לדיון בתיבת "יצירת קשר" באתר. "הנחת העבודה של המבקשת היא כי הבעלים והמפעילים פועלים באופן אנונימי על מנת להקשות על זיהויים, זאת כדי להימנע ככל הניתן ממעצר, חקירה או העמדה לדין פלילי בשל הפעילות העבריינית המתבצעת באתר".

לפי החוק, בבואו לתת צו, בית המשפט ישקול את השיקולים הבאים: "מידת הפגיעה בציבור בישראל כתוצאה מהמשך פעילות אתר האינטרנט, והזיקה של האתר לישראל; מידת הפגיעה בגישה של הציבור למידע באמצעות האינטרנט והסיכון לפגיעה בתוכן אחר שאינו קשור לביצוע העבירה; ומידת הפגיעה בפרטיות של משתמשי האינטרנט".

הפרקליטות טוענת כי "מידת הפגיעה בציבור" מפעילות האתרים "רבה וחמורה. אין צורך להכביר מלים על הפסול המוסרי והפלילי המגולם בעבירות בתחום הזנות. גם עצם הפרסום של שירותי הזנות כשלעצמו משפיל, מבזה וממסחר את גופן של הנשים המתועדות בו. עבירת הפרסום של שירותי הזנות מתייחסת לחולייה משמעותית בתעשיית הזנות, שכן הפרסום מעודד את הצריכה ואת הביקוש לשירותי זנות, ומנגיש אותם לציבור. הפלטפורמה המרכזית כיום לפרסום שירותי זנות היא הפלטפורמה המקוונת, ואתרי אינטרנט מאפשרים את צמיחתו ושגשוגו של שוק הזנות בישראל". לדברי המדינה, הבקשות הראשונות נוגעות לשני אתרי אינטרנט גדולים, רחבי תפוצה ואליהם מאות אלפי כניסות מישראל בלבד. "המשך ביצוע העבירה של פרסום מודעות הזנות מקדם שתי מטרות: האחת, הגברת הביקוש לשירותים, והשנייה מתן מידע מדויק על כתובתם של בתי הבושת, המקומות והאנשים. על כן, קיימת חשיבות רבה לגדיעתה של חוליית הפרסום בשרשרת הזנות".

הפרת צו הגבלת הגישה לאתרים, ככל שיינתן, תהווה עבירה שלצידה עונש של שנתיים מאסר. הפרקליטות מציינת כי "הסעד המבוקש אינו כולל כל פעולה של תיעוד או מעקב אחר הרגלי הגלישה של משתמשי האינטרנט, ועניינו בחסימת גישה, ללא קשר לזהות המשתמש".

לקראת סתימת פיות?

בדיון בבית משפט, המשטרה תוכל להציג כתשתית לקבלת הצו חומר חסוי, מהאזנות סתר וחקירות, במעמד צד אחד. בדיונים המקדימים לפני אישור החוק בכנסת, התריעו גורמים שונים, כגון נציגי האגודה לזכויות האזרח, כי החוק עלול לפתוח פתח לצנזורה רחבה יותר של אתרי אינטרנט, ועל בסיס מידע מודיעיני שאינו גלוי. החוק קובע כי "לשם החלטתו, רשאי השופט להיזקק לראיות אף אם אינן קבילות במשפט".

שרת המשפטים איילת שקד אמרה לפני אישור החוק, כי מבחינתה "מדובר בחוק טריוויאלי המונע הפיכת האינטרנט לשטח הפקר. המשטרה עוצרת סוחרי סמים, ועכשיו תוכל להוריד גם את האתר המשמש אותם".

עו"ד מיטל שוורץ מאיגוד האינטרנט הישראלי טענה כי "החקיקה לא תפתור את הבעיות. אנו יודעים, שכשאתר נחסם בשל הפרת זכויות יוצרים, תוך כמה שעות הוא נפתח בכתובת IP אחרת".

חברי כנסת מהאופוזיציה הביעו חשש מהרחבת יישום החוק בהמשך למקומות ואתרים אחרים, לשם סתימת פיות. ח"כ יעל כהן פארן מהמחנה הציוני התריעה: "מדובר בחוק בסיסי שנותן כלים דרקונים לרשות המבצעת. החשש הוא כי רשימת העבירות כנגדה מופעל החוק תלך ותתפח. לפי 'חוק החרם', אולי תסגרו כל אתר שקורא לחרם על ישראל. השאלה איפה עובר הגבול".

ח"כ תמר זנדברג המתמודדת על ראשות מרצ, אמרה: "יש לנו קושי עם העיקרון בו מתנהל דיון במעמד צד אחד, ולציבור אין מעמד בדיון (אלא רק בבקשה לעיון חוזר, ז"ק). ייתכן שייעלמו אתרים, לא בגלל סחר בסמים או פדופיליה, אלא אתרים בהם יתקיימו הימורים על הבחירות בארה"ב או אתרים שמאלנים מדי".

הסוואה והשוואה

האם ייתכן שיוגבלו בהמשך אתרי פורנו, ולא רק אתרי זנות? התשובה נמצאת בתשובות שנתנו ראשי המשטרה והפרקליטות בדיונים בכנסת. ד"ר חיים ויסמונסקי, מנהל מחלקת הסייבר בפרקליטות אמר כי "חלק מאתרי הזנות מתחפש לאתרי היכרויות או פורנו לגיטימיים. הפעילות החמורה ביותר מוסווית בתוך אתר רגיל". 

תנ"צ ערן קמין, ראש חטיבת החקירות, אמר: "תוקפים אותנו על כך שאנחנו לא פועלים נגד אתרי ספא או היכרויות שמאחוריהם זנות". על הכוונה להוריד אתרים על בסיס חומר חסוי, אמר תנ"צ קמין: "אנחנו נדרשים לכלי שמאפשר לנו לפעול היכן שהחקירה לא מאפשרת להגיע לעבריין עצמו. אנחנו מעוניינים להוריד את האתר שלא יפגע בציבור הרחב, ולהמשיך לפעול במישור הסמוי נגד העבריינים כדי לבסס ראיות. החשאיות היא משיקולי חקירה". ויסמונסקי הוסיף כי החוק הוא חלק מתפישת הפעלה חדשה של פעולה משולבת, ובבקשות לבתי משפט יוצגו האזנות סתר, מידע ממקורות פנים ועוד.

נציגות ארגוני הנשים תבעו כבר בדיונים המקדימים להציב בחזית את המאבק בזנות. ראומה שלזינגר מהמטה למאבק בסחר בנשים, דרשה לכלול בחוק "670 אתרי זנות" הפועלים כיום בישראל, לטענתה.