אסיר עולם בן 56 המרצה את עונשו בכלא מעשיהו, הגיש בשבוע שעבר (22.3) לבית המשפט העליון בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, שדחה את ערעורו נגד השב"ס באשר לעניינים הנוגעים לטיפולים רפואיים בו.
בנובמבר 91' הורשע האסיר בגרימת מוות בזדון וחטיפה לשם רצח או סחיטה, לאחר שחטף והרג את מעבידו תמורת כסף שחשב כי ישיג, ולאחר מכן אף ניהל במשך מספר ימים משא ומתן עם בנו של המעביד, לצורך החזרת אביו תמורת כסף. זאת, בשעה שכבר היה מת. עונשו נקצב ל-33 שנים, ומאז כבר הספיק להגיש כמה וכמה עתירות (נגד העונש, תביעה להקמת ועדת שחרורים מיוחדת שתקצוב עונשים לאסירי עולם).
ב-29 במרץ 2017 עתר האסיר, באמצעות עורך דינו אליה של"ם, כנגד השב"ס בגין הטיפולים הרפואיים שלטענתו נמנעים ממנו. זאת, על אף שהוא סובל מפסוריאזיס, מחלה אוטואמונית (הגוף תוקף את עצמו) וחשוכת מרפא הפוגעת בעור, שהתפרצה אצלו לאחר תאונה שאירעה לו בכלא.
בתאונה, שקרתה ב-2003, ניזוק האסיר באופן קשה בעינו, איבד את הכרתו ונזקק למספר ניתוחים. כמה ימים לאחר מכן התפרצה המחלה, פסוריאזיס, והוא תבע את השב"ס. ב-2006, בהסכם פשרה, זכה בכחצי מיליון שקלים. במסגרת ההסכם התחייב השב"ס כי לא ימנע ממנו "כל טיפול רפואי שיהיה נחוץ ונדרש לו, לפי קביעת גורם רפואי מוסמך, כתוצאה מהאירועים נשוא התביעה…".
מאחר שמדובר בהסכם פשרה, מובן כי האסיר לא ערער עליו, ובעתירתו ממרץ 2017 טען עו"ד של"ם כי השב"ס אינו עומד בהתחייבות הזו, כשבבסיס המחלוקת הפרשנות לגבי מיהו "גורם רפואי מוסמך".
רופא הכלא, לא מומחה
בעתירתו מנה עו"ד של"ם את התרופות והטיפולים שנמנעים ממרשו, ואף טען כי לדברי רופאים המטפלים קצב התקדמות המחלה אצל האסיר גבוה בהרבה ממה שהיתה אילו ניתן לו הטיפול המתאים. בתגובה השיב שב"ס כי כל החלטותיו לגבי הטיפול מצויות בגדר הסביר, וכי רופא הכלא, ד"ר אלכס כגנסקי החליט שאין עוד צורך במעקב בבית החולים אסף הרופא, והמעקב הרלוונטי מתנהל בבית החולים שיבא.
ב-21 בינואר האחרון קבע השופט המחוזי ארז יקואל כי "התנהלות המשיב כלפי מצבו הרפואי של העותר מצויה במתחם הסבירות. לפיכך שוכנעתי כי יש לדחות את העתירה". בית המשפט, הסביר השופט יקואל, לא יתערב בהחלטות שב"ס, אלא במקרים חריגים, ולא זה המקרה. כמו כן קבע כי ד"ר כגנסקי קיבל את ההחלטות לגבי הטיפולים והתרופות לאחר התייעצות עם רופאיו, ולכן הן מקובלות עליו.
אלא שהאסיר לא מוותר, וכאמור בשבוע שעבר ביקש באמצעות עו"ד של"ם מבית המשפט העליון רשות לערער על החלטת השופט יקואל מהמחוזי. "למרבה הצער", כותב עו"ד של"ם בבקשה, "פעמים רבות מאז שנחתם הסכם הפשרה, המשיב מנע מהמבקש – בתואנות שונות ומשונות – טיפול ראוי".
בבקשתו טוען עו"ד של"ם כי החלטות המשיב אינן סבירות משום שרופא הכלא אינו מומחה לבעיות מהסוג הקיים אצל מרשו, ומעלה שתי שאלות: האם יש להעדיף את חוות דעתו של רופא הכלא על פני זו של רופא מומחה, ומדוע לא קיימת ועדת חריגים לאסירים לגבי טיפולים שאינם נכללים בסל הבריאות, כפי שמתקיימת לכלל אזרחי ישראל.
לאחר מכן מונה עו"ד של"ם את הבעיות הרפואיות איתן מתמודד האסיר ואת התרופות הנמנעות ממנו, וטוען כי שב"ס מסרב לספק מידע רפואי. עוד טען כי מאחר שהוא מספק שירותי בריאות, שב"ס הוא למעה קופת חולים, ומשכך מוטלות עליו חובות, למשל לקיים ועדת חריגים לתרופות שאינן נכללות בסל הבריאות.
עו"ד של"ם גם תוהה בבקשה כיצד דווקא החלטותיו של ד"ר כגנסקי הן שקובעות, על אף שאינו רופא מומחה. "בלתי סביר לקבל את החלטות רופא המשיב", כתב, "העומדות בסתירה להמלצות של רופאים מומחים".
לסיכום, מבקש עו"ד של"ם שהנסיבות עניינו של האסיר יצדיקו חריגה והגמשה של הכלל לגבי מתן רשות ערעור על עתירות אסירים.
