"הפעילות של נאשם 1 (אלון חסן) לא היתה תוך ניגוד עניינים, לא היתה תוך הפרת אמונים, ולא היתה תוך מרמה", כך, בנחרצות, כתב השופט יואל עדן מבית משפט המחוזי דרום בבאר שבע בפסק הדין המטלטל שבו זיכה את חסן ושותפיו לתיק. "הראיות הנסיבתיות הנטענות לא הוכחו בחלקן הגדול. כל שנותר הוא למעשה בקשה להגיע למסקנות על בסיס השערות נסיבתיות".
בחלק הראשון כתבנו על התעלמות הפרקליטות והמשטרה מהמחדלים הקשורים בקצין המשטרה ערן מלכה, ראש צוות החקירה ביאל"כ ושותפו של רונאל פישר, מי שהיה אז עורך דינו של חסן. בפרק הזה אנו עוסקים בליבה של התיק, אירועי נמל אשדוד.
המדינה טענה היא כי הפעולות שביצע חסן, לכאורה במסגרת תפקידו כיו"ר הוועד, היו על מנת לקדם את כניסתה לנמל של חברת "דנה לוגיסטיקה", חברת שירותים חיצונית שהוקמה ב-2010, ובעלי העניין שהובילו את פעילותה היו שותפו העסקי של אלון, יניב בלטר ובן דודו דוד חסן.
החברה גרפה כ-22 מיליון שקל בתוך שלוש שנים מהתקשרויות עם לקוחות הנמל, לטענת המדינה בעזרת דחיפה וניצול מעמדו לכאורה של אלון חסן כאיש אשר על פיו יישק דבר בהנהלת הנמל. עוד נטען, כי חסן נהנה כספית מרווחי דנה באמצעות הזרמות לחברות שבבעלותו על ידי דוד חסן, לכאורה למטרת השקעות, באמצעות כספים שנמשכו מדנה.
הדבר המפתיע מקריאת הכרעת הדין הוא כי אין מחלוקת ביחס לעובדות רבות שעמדו בבסיס כתב האישום, סיפור המסגרת במידה רבה מוסכם: אלון חסן אכן הורה להשבית פעילות ולהפסיק מתן שירות לחברות מסוימות בנמל, לכאורה משיקולי הוועד ובשל מפגעים שחברות אלה ייצרו, וכאשר חלק מאותן חברות עברו לעבוד עם חברת דנה נמצא פתרון לעניינן; למנהלי דנה, בלטר וחסן, יש זיקה מובהקת לחסן, עסקית ומשפחתית. הבן דוד דוד חסן היה שותף שווה במשיכת הרווחים מדנה, לבעלים הרשום בלטר, אף שפורמלית דוד לא נשא שום משרה בחברה, ואת מרבית הרווחים שמשך הוא השקיע בחברות שבבעלות אלון.
כל הנתונים הללו מונחים על השולחן, גם בהכרעת הדין, אך הפרשנות שנויה במחלוקת. לפי פסק הדין, הפרקליטות הציגה אישום שלדי אך נכשלה לעטות עליו "בשר". התיק בנוי על ראיות נסיבתיות ושתי וערב על עדויות, אך השופט לא מצא בתוכן את האקדח המעשן. הפרקליטות טענה כי צירוף הנסיבות פלילי, אך השופט עדן קבע שהוא לגיטימי. "אין ראיה או ראשית ראיה לכך שחסן ביצע פעולה, באופן ישיר או באופן עקיף, לעידוד התקשרות עם חברת דנה… הנאשם 1 לא נהנה, באופן ישיר או עקיף, מהתקשרות של דנה עם לקוחותיה".
בלטר, הבעלים המוצהר של "דנה" שמשפטו הופרד, הודה בינואר 2017 במסגרת הסדר טיעון בקשירת קשר לשוחד עם אלון חסן, בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד והלבנת הון. בעסקה עם הפרקליטות נדון בלטר לשנה וחצי מאסר ולחילוט וקנס של חמישה מיליון שקל.
בלטר הודה בתוכנית משותפת לכאורה עם אלון להפקת רווחים כספיים באמצעות דנה, כך שחסן יפעל במסגרת תפקידו בנמל לקידום ענייני החברה ומהרווחים שתפיק ישולמו לו כספים. עם זאת, בהסדר הפרקליטות הסכימה לא להעיד את בלטר כנגד חסן, ובהודעותיו במשטרה שהוגשו בהסכמה לא היה דבר מפליל, ולכן הן לא סייעו במשפט, שכן במשטרה בלטר הכחיש את הקשר עם יו"ר הוועד, בו הודה מאוחר יותר.
חסן פעל במסגרת תפקידו
השופט קבע, כי מהראיות עולה מסקנה שפעולותיו של חסן כיו"ר הוועד לא היטיבו עם דנה ואף היו "ענייניות ומחוייבות לאור הצורך להגן על זכויות העובדים".
למשל, השופט קובע כי חסן פעל לעצירה מוחלטת של פעילות יצואני המתכות בנמל עקב מהלכי אכיפה בהם פתח המשרד להגנת הסביבה בשנת 2011 נגד עובדי הנמל, עקב נפילת גרוטאות לים בעת הטענת אוניות.
"כתב האישום מייחס מניעים ותאוריית קשר להשבתה זו", קבע השופט, "הם מבקשים לקשור בין ההשבתה לבין הרצון לקדם פעילות חברה שמתכוונת לתת שירותים ליבואנים או יצואנים, הם מתעלמים מהצורך האמיתי אשר עלה להגנה על עובדי הנמל. אי השבתה היתה מביאה להותרת עובדי הנמל חשופים לדו"חות ואישומים, ויכולה היתה להיחשב כאי מתן הגנה לעובדים… לא היה במעשיו של הנאשם 1 כל סטייה מן השורה, ואין לו קשר להתקשרויות של חברת דנה עם לקוחות הנמל".
לפי השופט, לכל פעולותיו של חסן יש הסבר ומניע לגיטימי. בעוד כתב האישום קבע כי "היצואנים נאלצו להתקשר עם דנה בהסכם למתן שירותי פיקוח, נוכח המצוקה הכלכלית אליה נקלעו והפסקת העבודות", השופט עדן קובע כי פעולותיו של חסן מוצדקות במסגרת תפקידו גם אם "הביאו מטבע הדברים למצוקה של יצואנים ויבואנים".
המדינה ביקשה להוכיח כי פעלה כאן תנועת מלקחיים מתוחכמת, והפנתה להודאת בלטר על קשירת הקשר לנצל את אכיפתם המוגברת של דיני איכות הסביבה בנמל כמנוף להשגת התקשרויות עבור דנה כספקית שירותי פיקוח עם יצואנים ויבואנים, "תוך הפעלת לחצים לא הוגנים כלפיהם ותוך שימוש לרעה במעמדו של חסן, בתפקידו ובסמכויותיו".
כתוצאה מפעולות יו"ר הוועד, נטען, לקוחות של הנמל נדחפו לעבוד דווקא עם חברת דנה. השופט עדן ציין את השיקול המקצועי שהוביל למשל את אנשי חברת נשר, אשר "בחרו להתקשר עם חברת דנה, שהעניקה להם פתרון הן במישור הפיקוח והן במישור הטכני והמעשי, למניעת מפגעים".
הפרקליטות התאמצה להראות כי פעלה כאן מכונה מתוחכמת, שהשתמשה בקירבה לכאורה לחסן, במעמדו אבל גם בידע ובעצה שלו, כדי לרכוש לקוחות. השופט עדן לא קנה את זה וקבע כי מתאם של חברת כיל בנמל אשר גוייס כעד תביעה מרכזי, כדי לבסס את האישום בסחיטת ההתקשרות עם דנה לא היה אמין.
השופט התייחס למספר עדים נוספים שהעידו כי דוד חסן אשר שימש כמנהל בפועל מטעם דנה אמר להם כי הוא בן דוד של אלון ו"כדאי לעבוד איתו", ואלון עצמן אף נכח באחת הפגישות של אנשי כיל במשרדי דנה. השופט ציין כי אלון אישר בעדותו ש"היה מגיע למשרדי דנה בנמל, הסמוכים מאוד למשרדו, פעמיים שלוש בשבוע". יחד עם זאת אלון טען כי "הוא לא היפנה לקוחות לחברת דנה וחברת דנה לא עניינה אותו".
דוד חסן ויניב בלטר
בסעיף אחר בהסדר הודה בלטר, כי "על מנת להסתיר מהנמל והרשויות את זיקתה של חברת דנה לאלון חסן ואת הימצאותו של אלון בניגוד עניינים, פעלו אלון, דוד והוא עצמו כך שדנה תירשם ברשם החברות בבעלותו הבלעדית של יניב בלטר, בעוד שעובדת היותו של דוד חסן מנהל ושותף ברווחי החברה הוצנעה".
השופט עדן קבע כי למרות רישומו כשכיר, "דוד חסן היה הפועל המרכזי מטעם החברה בכל פעילותה, מנהל הפעילות בשטח ובעל עניין מובהק ברווחיה". עוד טרם הקמת החברה, קבע השופט עדן, היה סיכום בין בלטר לדוד חסן על חלוקה של הרווחים שימשכו מהחברה. דוד חסן לא נרשם כדירקטור או בעל תפקיד, למרות זאת השופט קבע כי "אין כל ראיה להסתרה" משום שהוא לא נשא בתפקיד המחייב רישום.
בשנים 2012 עד 2014 משך דוד חסן באמצעות חברת ד.ח שבבעלותו דמי ניהול של 2.4 מיליון שקל בהתאם להסכם השותפות עם בלטר. בהמשך הוא העביר את מרבית הסכום, 1.8 מיליון שקל, לחשבונות "הופס" ו"בן עידן", חברות מתחום חומרי הניקוי והמשאיות בבעלות אלון חסן. שני בני הדודים אישרו את ההעברות הכספיות אבל כפרו במסקנה המפלילה. לדברי השופט עדן, "הכספים שדוד חסן העביר לאלון הועברו במסגרת תהליך בו דוד ביקש להיכנס כבעל מניות ומנהל בשתי החברות של אלון", במסגרת הסכם הלוואה ואופציה.
מהדברים עולה לכאורה, כי לבני הדודים היתה קירבה עסקית ולא רק משפחתית פורמלית, אולם בהכרעת הדין נקבע כי דוד ערך בדיקות מקדימות בעניין הכניסה להשקעה בחברות של אלון. "לא מדובר במתת במסגרת העברת כספי שוחד, אלא בהשקעה כלכלית לגיטימית לכל דבר", נקבע בפסק הדין.
בלטר משך מחברת דנה דמי ניהול בהיקף של כחמישה מיליון שקל באמצעות חברת "טל חרמון" שבבעלותו, ובאמצעות אותה חברה השקיע 750 אלף שקל בשיפודיה משותפת עם אלון. גם כאן נקבע בפסק הדין, כי "קיים הסבר סביר כלכלי והגיוני לעסקה, ואין ראיה לשוחד". לפי השופט, מכאן נבע שהטענה בדבר טובת הנאה כלכלית שצמחה לאלון חסן מרווחי חברת דנה נדחתה, וכך גם האישומים בהלבנת הון: "האופנים אשר נטען כי בהם התבטאה העברת שוחד אל הנאשם 1, התבררו כעסקאות אמת".
קשר כלכלי נוסף בין הצדדים היה בהשקעה של אלון חסן ואביו בפרויקט נדל"ן שבנה בלטר באשדוד. חסן ואביו הלוו לבלטר ארבעה מיליון שקל לבנייה וקיבלו אופציה לדירות במחיר עלות בפרויקט. כשניתנה ההלוואה לא היה עדיין היתר בנייה. חסן הסביר: "יש הסכמים כאלה שיזם בא לאנשים שהוא מכיר והוא סומך עליהם והם סומכים עליו ונותנים לו את ההון הראשוני לקנות את המגרש".
גם במקרה הזה קבע השופט כי מדובר בהסתעפות עסקית לגיטימית, "המסקנות אשר מבקשים להסיק מהסכמי הלוואה אלו, אינן מתיישבות עם עבירת שוחד, שכן, מי שנטען כי הוא מקבל השוחד, הוא זה שמשלם על פי הסכמי ההלוואה".
על הראיות הנסיבתיות
השופט עדן מונה לשיפוט בשנת 2007, אחרי 15 שנה כעורך דין פרטי והגישה הסנגוריאלית שלו ניכרת. פסק הדין, בכל מקרה, נושא עמו לקח חשוב לתביעה, ומהווה נורת אזהרה נוספת לפרקליטות, בימים בהם חקירות שוחד הולכות ומשתלטות על סדר היום הציבורי.
"בהליך המשפטי עוסקים אנו בפרשנות", כתב השופט עדן. "יש להישמר מפני פרשנות יתר, אשר אינה מתיישבת עם העקרונות המנחים בהליך הפלילי. מצאתי בטענות שהועלו בהליך זה, שוב ושוב, פרשנות יתר, למעשים אשר ניתן לפרשם גם כנטולי איפיון פלילי. שוב ושוב היה צריך לכייל את התהליך הפרשני, לבחון את הדברים בהקשרם, ורק אז להסיק מה משמעותם, ולתת לדברים את מובנם הרגיל, ואת הפרשנות הטבעית וההגיונית לביצועם.
"טענות אשר מתמקדות באווירה, בשמועות, בריח לא טוב העולה מהתנהלות, וכיוצא בזה, אין מקומן בתהליך הגעה למסקנה בדבר פליליות מעשה. חוש הריח אינו יסוד מיסודות עבירה, ואינו כלי פרשני. גם ראיות נסיבתיות, אשר מהן מתבקשת גזירת מסקנה בדבר פליליות מעשה, צריכות להיות ראיות קבילות, והחיבור ביניהן אינו יכול להיעשות בדרך של השערה, אלא במסקנה מעל לספק סביר.
"משקלן של ראיות נסיבתיות אינו נופל ממשקל ראיות ישירות, אך כאשר מדובר בראיות נסיבתיות הרי שהאפשרות להגיע על סמכן למסקנה בדבר העדר ספק סביר, מחייבת כי ניתן יהיה להסיק מהן מסקנה הגיונית אחת בלבד, וכי אין במכלול הנסיבות כדי להביא למסקנה בדבר אפשרות אחרת לזו המועלת בכתב האישום… יש לבחון היטב כי אכן אין אפשרות אחרת זולת המסקנה היחידה".
פסק הדין של השופט עדן מהווה מפלה לפרקליט המדינה שי ניצן, ולמשנה שלו לשעבר אלי אברבנל, שזה היה אחד מתיקי הדגל האסטרטגיים שלהם, וכמובן גם לתובעים מפרקליטות מחוז דרום שניהלו את התיק בפועל, עו"ד עמיחי חביביאן ועו"ד צחי יונגר. כל ראשי מערכת אכיפת החוק התעלמו מהנוכחות המשחיתה בתיק של ערן מלכה ורונאל פישר, בדיוק כמו שהם מתעלמים עד היום מהנוכחות המשחיתה של רות דוד בעשרות תיקים פליליים שהם מסרבים לחקור ברצינות.
 |
 |
מעבר למחדלי ערן מלכה של הפרקליטות, הזיכוי של אלון חסן, דוד חסן ושוקי סגיס הוא זיכוי מלא מבחינת הראיות. לדברי השופט מדובר בזיכוי "מתוך מסקנה פוזיטיבית" שכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום – שוחד, מרמה והלבנת הון לא בוצעו על ידם – וזוהי המקבילה של סגירת תיק מחוסר אשמה. אלון חסן יוצג על ידי עורכי הדין אשר אוחיון וחן הולנדר מירושלים; סגיס באמצעות עו"ד לוליק אסל ודוד חסן על ידי עורכי הדין ניל סיימון ואליסף יפרח.
עו"ד חן הולנדר, מצוות ההגנה של אלון חסן אמר בתגובה: "השופט קבע שהפעולות שעשה חסן כיו"ר הוועד היו לא רק לגיטימיות, אלא שחסן היה מחויב לפעול כפי שפעל. כלי תקשורת רבים עשו לחסן עוול וסיקרו את הכרעת הדין כזיכוי מחמת הספק. זהו זיכוי מלא, מוחלט, פוזיטיבי".
עו"ד לוליק אסל, שייצג את שוקי סגיס, מסר בתגובה: "הכרעת הדין הזו היא נקודת מפנה במשפט הפלילי בישראל. אנו עדים להכרעת דין שעצם העובדה שמכנים אותה 'אמיצה' היא הבעיה המרכזית. המשפט הפלילי מורה לנו שאל לו לבית המשפט להתרשם ולהיות מושפע מרעשי רקע ומאמירות שנזרקות לאויר בדבר שחיתות. יש להלחם בשחיתות אך אין לברוא אותה. בית המשפט לא זיכה את הנאשמים מחמת הספק אלה קבע שאין ספק בחפותם".
עו"ד אליסף יפרח, מצוות ההגנה של דוד חסן אמר כי "האזנות סתר שבוצעו לאלון ולדוד חסן לא העלו דבר. עדויות רבות בתיק היו עדויות סברה ועדויות שמיעה. עובדות עוותו לצורך פרשנות מרחיקת לכת. עובדות הופיעו בכתב האישום בלי שהיה להן שום כיסוי בחומר החקירה העצום. מישהו לקח כתבות בתקשורת והפך אותן לכתב אישום".
תגובת פרקליטות מחוז דרום: "כתב האישום הוגש מלכתחילה לאחר שהפרקליטות סברה שקיים סיכוי סביר להרשעת המעורבים בעבירות המיוחסות להם, ויש לזכור כי חלק מהמעורבים בפרשה הודו, נטלו אחריות והורשעו כבר בתחילת הדרך, ונדונו לעונשים משמעותיים. לאורך כל הדרך העמידה הפרקליטות לנגד עיניה את החשיבות הציבורית בהבאת הדברים להכרעה עובדתית, משפטית וערכית. בית המשפט פירש את חומרי הראיות שהוצגו בפניו באופן השונה מעמדת הפרקליטות, ובסופו של דבר קבע כי יש לזכות. זה תפקידו של בית המשפט וזאת השיטה. הפרקליטות בדקה את עצמה בכל שלב ושלב לאורך ההליך, מתוך מטרה לעשיית משפט אמת וצדק, ומתוך אמונה כי הראיות בתיק מהוות בסיס להרשעת הנאשמים. הפרקליטות תלמד את ההחלטה היטב ותבחן את כל האפשרויות המשפטיות העומדות בפניה".
