בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה ביום לאחרונה (27.8) תביעת בעל לדמי שימוש בדירת מגורים משותפת, לאחר שקיבל את גרסת האישה כי עזב את הבית מרצונו, ולא נעזב על ידה.
לשניים, שהתגרשו לפני כשנה, שישה ילדים, מתוכם שניים קטינים בני עשרה. לפני שלוש שנים עזב הגבר את הבית, שכר לעצמו דירה והגיש תביעה לחייב את האישה ב-4000 שקלים, דמי שימוש בגין מגוריה בדירה המשותפת, ממועד הגט ועד מועד פירוק השיתוף בדירה.
באמצעות באת כוחו, עו"ד שולמית לוי, טען האיש כי הוא מנוע מלהשתמש בדירה מאחר שאולץ לעזוב, עת האישה סילקה אותו לאחר אירוע סוער בו נכחו שניים מהילדים. עוד טען, כי רק לאחר שפנו למגשר, הוסכם ביניהם שיעזוב. בנוסף, טען למניעה אובייקטיבית לעשיית שימוש משותף בדירה לאחר הגט, מאחר שלפי ההלכה, גרושים אינם יכולים לחיות יחד באותה דירה.
האישה, באמצעות באת כוחה עוה"ד ליטל יעקובוביץ, טענה מנגד כי הבעל עזב את הדירה מרצונו החופשי ובאופן חד צדדי, והיא מעולם לא אילצה אותו לעזוב או מנעה ממנו לחזור, ומשכך אין הוא זכאי לדמי שימוש. האישה הודתה שאמרה לו ללכת, אך הדברים נאמרו בלהט הסערה ובהתייחס לאותו רגע בלבד, על מנת להרגיע את הרוחות, וכי בגדיו ורכושו האישי נותרו בדירה, המנעול לא הוחלף והיא אף עשתה ניסיונות ממשיים לשלום בית.
השופט איתי כץ קיבל את גרסת האישה, ודחה את התביעה לדמי שימוש בהסתמך על "הלכת זרקא", לפיה בן זוג העוזב מרצונו את דירת המגורים אינו הופך את בן הזוג הנותר בדירה לשוכר בעל כורחו. השופט ציין כי האיש לא עמד בנטל ההוכחה למניעת שימוש בנכס, ולא הצליח להוכיח את הסכומים המבוקשים על ידו. יתרה מזאת, טענת האיש בדבר מניעה אובייקטיבית להתגורר יחד לאחר הגט מחזקת את העובדה כי המניעה לא נוצרה בגלל האישה.
בתוך כך, דחה בית המשפט את בקשתו של הגבר, כי האישה תישא במחצית החובות שנצברו, ביניהם יתרת חובה בחשבונות הבנק והלוואות, וזאת במסגרת איזון המשאבים. לטענתו, נטל הלוואות מאמו כדי לכסות את החובות ולסגור את החשבון המשותף. נקבע, כי מאחר שאיזון המשאבים חל ככלל עד מועד הקרע, ולאור העובדה שהאיש העביר את סכומי הכסף לאחר מועד הקרע, אין מקום לסטות מכך. בנוסף: כספים המועברים בין בני משפחה, ובפרט בין הורים לילדיהם, הם בחזקת מתנה, והאיש לא סתר את החזקה כי מדובר במתנות ולא בהלוואות.
הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
