שלושה חודשי עבודות שירות, שישה חודשים על תנאי, קנס של 2000 שקלים ופיצוי של 5000 שקלים. זה מה שגזר היום (13.9) שופט בית משפט השלום ברמלה, מנחם מזרחי, על שולמית ברגמן, סייעת בפעוטון במודיעין שהורשעה בעסקת טיעון בתקיפת קטין על ידי אחראי.
לפי כתב האישום המתוקן, ב-19 במרץ 2017 שיחק הפעוט עם ילדים אחרים, בעוד ברגמן ישובה על כסא. בשלב מסוים קמה ברגמן, אחזה בילד, הובילה אותו לעבר הכסא, הורידה אותו לרצפה והתיישבה מעליו עם הכסא כשהיא מונעת ממנו לזוז. אחרי מספר דקות ניסה הילד להשתחרר, אולם ברגמן משכה אותו בידיו, עד שנזקק לקיבוע בידו.
לאחר שסנגורה, עו"ד אייל בסרגליק, הגיע להסדר עם התביעה, היא הורשעה, והיום כאמור נגזר דינה. למרות ביקורת קשה שמתח עליה השופט מזרחי, ולמרות שמנה סיבה אחר סיבה לחומרת המעשה, הסתפק השופט בענישה קלה. "הנאשמת ביצעה מעשה חמור, מכוער, היא פגעה בגופו של קטין רך בשנים והסבה לו מכאוב", כתב. "מעבר לאלימות הפסולה שאותה נקטה, היא חטאה קשות לתפקיד החינוכי המצופה ממנה, להוות דוגמה לילדי הגיל הרך, שאין לפתור ויכוחים בדרך של אלימות".
השופט מזרחי אף טרח להבהיר שהסרטון בו נראית התקיפה ממחיש היטב את מצבו של הפעוט, וכי גם תסקיר המבחן שנערך לברגמן אינו "מלבב", כהגדרת השופט. בנוסף, לקח בחשבון כי לחובתה הרשעה פלילית באיומים, וכי התרשם כי לא לקחה אחריות ולא גילתה חרטה.
ולמרות כל זאת, כאמור, בהתאם לבקשת התביעה, שהסתפקה גם היא בעונש של עבודות שירות, פטר השופט מזרחי את ברגמן בשלושה חודשי עבודות שירות, חצי שנה על תנאי, קנס של 2000 שקלים, ופיצוי של 5000 שקלים להורי הפעוט.
עו"ד בסרגליק בתגובה: "מרשתי לקחה אחריות ובשום שלב לא הייתה לה כוונה להתעלל בילדים כפי שנטען בחקירה המשטרתית, ולא נטען בכתב האישום. מרשתי היא גננת מנוסה, מקצועית ומאז המקרה, ובעקבות החקירות במשטרה, היא בטראומה. שום דבר מהמיוחס לה ושבו הודתה לא עשתה בזדון או בכוונה. למרות כתב האישום המקורי, כתב האישום המתוקן תיקן באופן משמעותי את המיוחס למרשתי. גם עמדת התביעה שדרשה תחילה מאסר בפועל, השתנתה, והתביעה ביקשה מאסר על דרך עבודות שירות, של חצי שנה. בית המשפט לא קיבל את עמדתה. עצם העובדה שהיא לקחה אחריות והתפטרה, ומאז מסרבת לעבוד עם ילדים רק מראה על לקיחת אחריות.
"מעבר לכך, קיימות מספר טעויות בולטות בגזר הדין אשר מתעלם משורה ארוכה של תיקים בתחום, שבהם ייצגתי, שבהם הענישה היא פחותה ביותר לעומת העונש (שלעמדת התביעה הוא מקל) שניתן על ידי בית המשפט. יתרה מכך, בית המשפט אמר בתוך הדיון, שהסרט שהוגש על ידי התביעה (בניגוד לדין), הוא סרט לטובת הסניגוריה, ופסק הפוך מאמירותיו. בנוסף בית המשפט התעלם מהדברים החיוביים מתסקיר שירות המבחן, אשר קבע כי "אינו מלבב" אולם התסקיר המליץ על מאסר על תנאי, בית המשפט התעלם ממצבה של הנאשמת, הנפשי והפיזי, ועל כל אלו ועוד בכוונתנו להגיש ערעור.
"מעל הכל וללא קשר לגזר הדין, הפתיעה אותנו לרעה העובדה שבית המשפט מסר את גזר הדין פיזית על השולחן, מבלי לפרטו, ויצא מהאולם. לא כך נוהגים ולא כך מכבדים נאשם, במעמד גזר הדין, והדבר חריג מאוד לנסיוני בכל שנותיי כסניגור".
