בימ"ש: רק מאסר על תנאי לנאשמת נכה שנמצאת בהריון בסיכון

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בתל אביב אי שם בשנת 2016, התביעה המשטרתית האשימה שתי נשים תושבות המרכז בשורה ארוכה של עבירות רכוש. בכתב האישום הזה נטען, כי כרטיסי אשראי אשר נשלחו מחברות האשראי לבעליהם באמצעות הדואר, הגיעו בשנת 2013 בדרך כלשהי לשתי הנשים. אלה יצאו למסע קניות מכל הבא ליד: בגדים, נעליים, מוצרי פארם, מזון ותרופות, תכשיטים, דלק, מוצרי תינוקות ועוד. בסך הכל – מסע קניות בשווי עשרות אלפי שקלים, על חשבון כרטיסי אשראי לא להן.

התיק הזה הגיע אל שולחנו של השופט שמאי בקר. לאחר שהחל להתנהל, הנאשמת המרכזית מבין השתיים הגיעה להסדר טיעון עם התביעה, ונשפטה לשלושה חודשי עבודות שירות, למרות תסקיר שלילי שהגיש שירות המבחן. גם הנאשמת השנייה הודתה והורשעה בעובדות כתב האישום המתוקן, שייחס לה קבלת נכסים בעוון, כמו גם עבירות הונאה בכרטיס חיוב וניסיון להונאה בכרטיס חיוב.

כמו הנאשמת המרכזית, גם שותפתה הופנתה לשירות המבחן לקבלת תסקיר, אולם בשל הריון בסיכון ומצבה הרפואי כנכה המוכרת על ידי הביטוח הלאומי – היא לא שיתפה פעולה ולכן שירות המבחן קבע כי לא ניתן להמשיך איתה בהליכי שיקום או טיפול.

כשהיא בחודש השמיני להריונה ומצב רפואי קשה, הגיעה הנאשמת לדיון הטיעונים לעונש (16.9) יחד עם הסנגורית שלה, עו"ד מאיה סטול רייטן, בפני השופט בקר. לנוכח תסקיר המבחן השלילי, התביעה ביקשה לגזור על הנאשמת שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. נציג התביעה, עו"ד אלעד ברק, ציין כי לנאשמת עבר פלילי, והוסיף את חוות הדעת השלילית של שירות המבחן.

עו"ד רייטן, מנגד, ביקשה שלא לגזור על הנאשמת מאסר בפועל, תוך שהיא מציינת כי מרשתה בשלבים אחרונים של הריון בסיכון, מצבה הרפואי קשה והיא אף מוכרת כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי, מה גם שבבית מחכים לה שני ילדים קטנים. עוד יותר מכך, עו"ד רייטן הזכירה כי במהלך ההריון הזה, הנאשמת כבר איבדה אחד מהעוברים בבטנה.

"אני בחוסר אונים מלא", אמרה הנאשמת בעצמה לשופט בקר, וביקשה להתחשב במצבה הייחודי. השופט בקר הסכים: "את בית המשפט, בנסיבות פרשה זו, שאינה מן החמורות, מדריכה בעיקר כרסה של הנאשמת, שהיא בין שיניה, והיא עומדת ללדת בעוד כחודש ימים, ועל פני הדברים אין היא כשירה לבצע עבודות שירות".

השופט הוסיף וציטט את השופט אליקים רובינשטיין, שקבע בעבר: "הרי לא יתכן כי אדם עם מוגבלות ייאסר במקום שאחר לא ייאסר".

כמו כן הזכיר השופט כי ניתן להקל עם הנאשמת לנוכח השיהוי הרב בהגשת כתב האישום – שנתיים וחצי לאחר העבירות, ומשך המשפט – שנתיים וחצי נוספות. "התביעה דיברה על עברה הפלילי של הנאשמת", אמר השופט, ואולם עם כל הכבוד, אין מדובר בעבריינית רכוש מדופלמת, הפורצת או בנוכלת מועדת…". 

לבסוף, השופט בקר גזר על הנאשמת חמישה חודשי מאסר על תנאי בלבד, קנס של 1,000 שקל וחתימה על התחייבות שלא לעבור עבירות דומות.