שרת המשפטים איילת שקד הצהירה בשנה האחרונה על כוונתה למנוע מנאשמים בתיקי ארגוני פשיעה ותיקי הלבנת הון גדולים, שצברו רכוש רב, להמשיך לקבל הגנה משפטית על חשבון המדינה. שקד יזמה למטרה זו שני תיקונים בשיתוף לשכת עורכי הדין: האחד, חוק חילוט תקבולי עבירה, שאושר בממשלה בחודש מרץ, קובע בין היתר כי נאשם שכל כספו חולט בצו זמני, יוכל לבקש ולקבל שחרור של חלק מהנכסים שהוקפאו, כדי לממן ייצוג.
השני, שפורסם כתזכיר בפברואר, קובע "חובת תשלום לסנגוריה הציבורית בתיקים מיוחדים". נאשמים בתיקים כלכליים גדולים יציגו הוכחות להיעדר יכולת כלכלית, או יחויבו בכל הוצאות ההגנה ולא ייהנו משירותים משפטיים חינם. לכאורה, מהפכה בעידוד השרה, אך בפועל הכל על הנייר. לפרקליטות מדיניות שונה לחלוטין, שאיננה מתחשבת בהצעות החוק שנוסחו במחלקת ייעוץ וחקיקה, שקודמו על ידי שקד ואושרו בממשלה.
גדי רייבוך, מנהל החטיבה הטכנית במשרד השיכון, הממונה על תכנון פרויקטים, תכניות בניין עיר ומכרזים במחוז מרכז, נעצר לפני כשנה בחשד לעבירות שוחד והלבנת הון. המדינה טוענת שרייבוך ניצל את מעמדו וצבר סכומים דמיוניים של שוחד מקבלנים. מושג על החומרה שמייחס לו כתב האישום, ניתן ללמוד מכך שכל רכושו נתפס בשווי של 20 מיליון שקל: ארבעה מיליון שקל שהוחזקו במזומן על ידי רייבוך בשני בתים, שווי של חמש דירות בבעלות המשפחה, ושני מיליון שקל נוספים בבנק.
עם זאת, כתב האישום חסר. שווי כל עבירות השוחד שהמדינה מציגה להן ראיות לכאורה מגיע ל-220 אלף שקל בלבד, בעוד שווי הרכוש שנתפס גבוה כמעט פי מאה! בפרקליטות טוענים כי משרייבוך לא הוכיח את המקור החוקי של הכספים, חזקה שכל 20 מיליון השקל הם רכוש אסור, כספי עבירה, ומכל מקום כספים שלא דווחו ולא שולמו בגינם מסים, גם אם אין המדינה יכולה להצביע על מקור העבירות שהולידו אותם.
בשם האב
רייבוך, שעלה לארץ בתחילת שנות התשעים, טוען שמקור הרכוש בירושה משפחתית מנכסים שצבר אביו בברה"מ, ומכסף של חמותו המתגוררת בפולין. רייבוך, שנמצא במעצר בית, שכר עורכי דין יקרים ממספר משרדים המתמחים בתחום הכלכלי, כדי להתמודד נגד המדינה שהפשיטה אותו מכל רכושו, ודורשת חילוט פלילי ואזרחי (מסים).
פרקליטיו, עו"ד עופר רחמני ממשרד אודי ברזלי, עו"ד יצחק יונגר ממשרד פרידמן-יונגר ועו"ד יוסי פריינטי, ביקשו בשבועות האחרונים מבית המשפט לשחרר מיליון שקל מהתפוסים, כדי שרייבוך יוכל לשלם על הייצוג. בשבוע שעבר הודיעו פרקליטיו לבית המשפט המחוזי בלוד כי הסכם שכר הטרחה שנחתם הינו מיליון ומאתיים אלף שקל.
בדיון שהתקיים לפני מספר ימים אצל השופטת נאוה בכור, הבהירה הפרקליטות שלא תסכים לשחרור שקל מתוך 20 המיליונים. התובעת, עו"ד עמית לוין, הזמינה את רייבוך לפנות אל הסנגוריה הציבורית. גם פשרה שהציעה השופטת בכור, לשחרור 750 אלף שקל, נדחתה. התובעת לוין הודיעה כי לאחר התייעצות עם מ"מ המשנה לפרקליט המדינה לעניינים כלכליים, עו"ד שרון פרידמן, המדינה מתנגדת בכל תוקף לשחרור, ולו חלק קטן מהכספים.
 |
 |
עורכי הדין רחמני ויונגר הזכירו את תקדים נסים דג'לדטי, בו המדינה הסכימה לפני שנתיים, באורח לא אופייני, לשחרור מיליון וחצי שקל עבור שכר טרחה לפרקליטו, עו"ד משה ישראל ז"ל. אולם התביעה טענה כי מדובר "במקרה יחיד, הנובע מטעות של המדינה", והתעקשה על עמדתה העקרונית לפיה אינה מוכנה שנאשמים יעשו שימוש בכספים שנתפסו על ידי המדינה, והנם כספי עבירה לכאורה, אפילו לצורך הגנה משפטית, אבל אין לה כל בעיה שהמדינה תממן הוצאות הגנה דרך הסנגוריה הציבורית.
פרקליטיו של רייבוך לא נואשו. "מושכלות יסוד הן כי בשלב זה עומדת לנאשם חזקת החפות, ובהתאם יש לאפשר לו לנהל את הגנתו. זכות זו לניהול הגנה כוללת בחובה את הזכות להיות מיוצג כראוי (בייצוג כרצונו של אדם ולא בייצוג סנגוריה ציבורית)", כתבו. "במסגרת החקירה נתפס כל רכושו של המבקש, תפיסה שלא הותירה בידיו אמצעים. המבקש סבור כי נוכח הזכות לקיים את הגנתו באופן ראוי, יש להפעיל סמכויות תפיסה באופן מידתי. יש להגמיש מאוד את מדיניות התפיסה והחילוט. צמצום אמצעי התפיסה לעומת הרחבת מקומן של זכויות היסוד".
כתב האישום מול גרסת רייבוך
1. בעלי חברת הנדסה, שקיבל חוזים בשני מיליון שקל ממשרד השיכון בשנים 2013-2016, העביר לרייבוך 40 אלף שקל בהמחאות שנפרעו לכאורה בחשבון מקורבת. רייבוך לא מכחיש קבלת הצ'קים, אך לטענתו קיבל את הכסף כהכרת תודה על סיוע בחברות קרובה.
2. עובד המשרד הכפוף לרייבוך, התריע על קבלן המגיש חשבונות כוזבים. רייבוך הורה לפי הנטען לאשר את החשבונות, והניח במגירת העובד 20 אלף שקל, מתוך סכום שוחד גדול יותר לכאורה, שאינו ידוע. רייבוך טוען ששילם עבור עבודות פרטיות שביצע העובד בביתו, וכי העובד מסר הודאה מתוך פחד ועקב איומים בחקירתו.
3. לפחות בעשר הזדמנויות, נטען, רייבוך הכניס לתיקו של מפקח מטעם משרד השיכון, מזומנים שהצטברו ל-160 אלף שקל. לפי האישום, הוא הורה לחברת הפיקוח לסייע לקבלנים שזכו בעבודות, להפחית את עלויות עבודתם ולתחמן. לפי הנטען, סכום השוחד הוא חלק מכספים שקיבל לכאורה רייבוך מקבלנים לא ידועים. גם כאן, לפי גרסתו, המפקח הוא חבר של עשרות שנים ומדובר בהחזר כספים עבור השקעה.
4. עוד נטען כי רייבוך היטה מכרז, וסידר למקורב תפקיד יועץ במתחמי בנייה. המקורב עודכן על הצעות מתחרות ועל מחיר שיזכה אותו בעבודה. בסעיף זה לא מוזכרת תמורה כספית. גרסתו: דיני המכרזים לא חלים על ההליך.
5. לפי כתב האישום, במהלך 2010-2016 העביר רייבוך חמישה וחצי מיליון שקל במזומן למכרים ולקרובים, וקיבל את הכספים בחזרה בתנועה סיבובית. עוד נטען, כי חברתו הפקידה 900 אלף דולר בצ'יינג'ים. השקעה של ההון השחור לכאורה הניבה לו לפחות 18 מיליון שקל במהלך השנים, וסכומים נוספים הושקעו בנכסים בחו"ל.
עורכי הדין רחמני ויונגר מצביעים על הפער בין היקף עבירות השוחד המוכחשות, לבין המיליונים הרבים המוגדרים כרכוש אסור. "כתב האישום מבוסס על הקשרים אסוציאטיביים והסקנת מסקנות חסרת בסיס. למאשימה תזה מופרכת לפיה כלל הכספים הושגו בעבירה. האישומים הנוגעים להלבנת הון אינם מגובים בתשתית מינימלית. כפי שטען רייבוך בחקירותיו, בידיו היו למעלה מ-15 מיליון שקל אותם ירשו הוא ואשתו מהוריהם. האישומים בעבירות השוחד מסתכמים ב-220 אלף שקל, ונשאלת השאלה על בסיס אילו נתונים מיוחסות למבקש עבירות הלבנת הון בסכומים פי 100 לערך". השופטת בכור קבעה כי החלטה בעניין שחרור כספים לסנגורים תינתן לאחר השלמת טיעונים בעניין הראיות לכאורה.
תגובות
ממשרד המשפטים נמסר: "הפרקליטות ביקשה במקרה זה חילוט רכוש בשווי העבירות שבוצעו, לרבות כארבעה מיליון שקל שנתפסו במזומן בכספות. מדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי ההצעה תחול רק במקרים בהם לנאשם אין מקורות מימון אחרים להגנתו, ואין זה המקרה. הנאשם שכר שירותיו של צוות הגנה גדול, ובדיקה מעלה כי יש ברשותו אמצעים נוספים. משכך, אין באמור בכדי לפגוע בזכותו של הנאשם להגנה ראויה, בין אם על ידי הסנגוריה הציבורית ובין אם בכל דרך אחרת".
מלשכתה של איילת שקד נמסר: "שרת המשפטים פועלת לקידום חקיקת חוק סדר הדין הפלילי (חילוט תקבולי עבירה). החוק עוד לא עבר קריאה ראשונה, ונוסחו מצוי בבדיקות נוספות. עד השלמת החוק, שיקול הדעת נתון לפרקליטות".
